אירועי השבעה באוקטובר שהביאו למלחמה הקשה בין ישראל והחמאס ברצועת עזה הגבירו משמעותית את השנאה והאנטישמיות כלפי יהודים וישראלים שגרים בעולם. נשאלת השאלה האם הםנמצאים בסכנה קיומית? והאם השנאה והאנטישמיות יתמתנו לאחר סיום המלחמה בין ישראל והחמאס
לאור אירועי השבעה באוקטובר שהציגו תמונה קשה מנשוא של פעילות החמאס הרצחנית שכללה גם מעשי אונס והתעללות, ישראל, ישראלים ויהודים בחו”ל זכו לסימפטיה לתקופה קצרה שנמשכה כחודש ימים. אך כשהעולם רואה את מאות אלפי אזרחים בהם נשים ילדים רבים שנהרגו לאור הלחימה של צה”ל מול החמאס, הסימפטיה וההדה התחלפה בשנאה ואנטישמיות גלויה מול ישראל כמדינה, וכן כנגד ישראלים ויהודים שגרים ברחבי העולם. ככל הלחימה ברצועת עזה נמשכת, שמביאה להרס גדול תמונות קשות מתפרסמות בכל העולם של ילדים רעבים ורבים רבים שמתים בקרב האוכלוסייה המקומית, להבות השנאה גדלות בצורה חריפה ביותר
ישראלים ויהודים רבים בעולם המערבי שכולל את מדינות אירופה, ארה”ב וקנדה, מורידים פרופיל בחיי היום יום שלהם, מסתירים סממנים יהודים וישראלים ובודקים מי עוקב אחריהם. עד כה נרשמו הרבה תקריות נגד ישראלים ויהודים במדינות שונות וכנראה המצב אף יחריף, כל עוד נמשכת הלחימה ברצועת עזה ונרשמים הרבה קורבנות בנפש. לפי שעה אספקת מזון ומצרכים חיוניים לאוכלוסיה המסכנה של עזה רבתי, לא מספיקה
המלחמה בעזה הציתה כאמור את האנטישמיות בעולם שמגיעה לרמות גבוהות ביותר
יתכן ובמדינות דרום אמריקה זה לא מורגש אך בכל המערב זה מורגש כל הזמן וכל יום. תקריות נגד יהודים וישראלים נרשמות כל העת בערים רבות בעולם בהן ברלין, ניו יורק, לוס אנג’לס, לונדון, מונטריאול, טורונטו ועוד ועוד
ונקובר כרגע יחסית שקטה אך מדי סוף שבוע יש כבר הפגנות של פלסטינים ותומכיהם. להערכתי כשלושת אלפים משתתפים מגיעים לאירועים אלה שמתקיימים בעיקר בדאון טאון. אלפים צועדים לעבר הכיכר המרכזית בעיר – בין הרחובות רובסון ווסט ג’ורג’יה -והמשטרה סוגרת את הרחובות. זו תמונה לא נעימה כלל וכלל. הפגנות התקיימו גם בגשרים מתחברים לדאון טאון (בוארדד וגרנוויל) והתנועה התעכבה במשך שעות. הפגנות קטנות יותר מתקיימות באזורים מרוחקים יותר במטרו ונקובר
אתה אף פעם לא יודע מי יעמוד מולך ברחוב או בחנות האוכל וכידוע שונאי ישראל לא מבחינים במי תומך במדיניות ישראל במאה אחוז ומי שמתנגד למלחמה בעזה שהביאה לקורבנות רבים ורעב גדול. רבים הפכו לעיוורים לאור הסכסוך הנוכחי. וזה מצב חמור בפני עצמו
בנסיעה להוואי לא לקחתי לראשונה ספר בעברית אלה באנגלית. לא רק לטיסה אלה גם לקריאה בחדר במלון. בחדר אני לא נועל את הדברים כיוון שזה רק יכול לעורר חשד שאני מחביא משהו בעל ערך. לכן אין יותר ספרים בעברית בנסיעות
אני כידוע לא מדבר עברית ברחובות אך כשיש מפגש עם חבר או שניים דוברי עברית בקפה אין לי ברירה, כי הם לא מוכנים להסתתר ולדבר באנגלית ודווקא מבקשים לדבר בעברית
כשאני מדבר באנגלית עם מקומיים הם מבחינים במבטא שלי. רובם חושבים שאני בא מרקע צרפתי או גרמני שזה לא רע. אך אין לדעת מה יכול לקרות אם מישהו שאינני מכיר ידע שאני ישראלי לשעבר
הדברים רק הולכים ומחמירים. לא ידוע לאף אחד מאיתנו האם תירשם רגיעה במצב או השנאה והאנטישמיות אף יחריפו. להערכתי יקח עוד זמן רב עד שנרגיש להקלה במתח והחיים יחזרו למסלולם במדינות המערב. התקווה בסוף תנצח
A family fleeing war, aided by acquaintances from a lifetime of hospitality. A person’s choice to be the light in a dark world after a loved one was murdered. The creation of a vital medical resource as a tribute to a father who died too young. These three stories were shared at the event A Night of Hope, which was held at the Jewish Community Centre of Greater Vancouver Nov. 30. The three stories of resilience were intended to give hope in response to the trauma Jews worldwide have experienced since Oct. 7.
Rabbi Susan Tendler, spiritual leader of Beth Tikvah Congregation in Richmond, shared “the unlikely story” of how she became a rabbi, in part because of the trauma of having experienced the murder of a loved one.
In the year 2000, she recalled, “I was living my best life.” She thought she knew who she would marry, she had a dream job as a teacher in Israel and was planning on making aliyah.
Rabbi Susan Tendler (photo by Pat Johnson)
“I returned to the United States to get my affairs in order before making the big move as the Second Intifada broke out,” she said. Global conflict was compounded in the personal realm when her engagement was broken off. With foreign students avoiding Israel, her job was suddenly eliminated. Things began looking up, though, when she met Mike, “who showed me what partnership might look like.”
“And then, one night, he was brutally murdered,” she said. Five young men, joyriding, had crashed a car and needed another vehicle.
“They came upon Mike and murdered him, not even for his wallet. Just for fun,” Tendler said. “Just to take his car a few miles down the road before they ditched it.”
The murder plummeted her into depths of darkness.
“I couldn’t understand how such palpable evil could exist in the world,” she recalled. “How could a human being, created in the image of the divine, not understand life as sacred? What were the lives of those individuals that they didn’t hold this basic value as truth? And, by doing so, those five young men took the sanctity out of this world for me, for Mike’s family and his friends. I really didn’t care to live in a world with such sheer evil. It wasn’t that I was suicidal – I knew the difference and I wasn’t – I just really didn’t care to live or to die.”
She cited the Israeli poet Yehuda Amichai, who wrote that the Jewish people are “infected with hope.”
“We are taught to love others, to embrace others and to share our burdens with others,” Tendler said. “We need not struggle alone…. So, as I held on, people rallied, surrounded me and guided me through the darkness.”
Overcoming this and other personal and geopolitical traumas led her to an important insight.
“I came to realize that, if I didn’t like living in a world full of darkness and evil, then I needed to be the light,” she said. “I needed to choose life. I needed to choose hope and spread kindness, goodness and godliness to others.
“The world needs us right now,” she continued. “We all have hope coursing through our veins. Certainly, it has been weakened and doubted [since Oct. 7], but that is exactly what they want. We won’t let them win. Let the light created by our hope and optimism join forces, knowing indeed that we are not alone and that this positive energy be magnified as it draws others in. May our light be a beacon for the world.”
Tanja Demajo, chief executive officer of Jewish Family Services, shared her family’s history of survival in the Holocaust and the personal story of her family’s escape from the post-Yugoslavia war in Bosnia, where she was born. She had not shared any of this publicly before.
As a child in Mostar, young Tanja would often come home from school to find strangers at the table. Anyone passing through or needing hospitality was received in their house and welcomed with food.
Tanja Demajo (photo by Pat Johnson)
“My family always kept the door open,” she said. This openness, she believes, helped save her family when war exploded.
In 1992, when she was 11-and-a-half, everything changed, seemingly in a day.
“There were explosions everywhere, there was shooting everywhere, the army was everywhere,” she said. “The city emptied.”
Getting away from the fighting was not easy. Roadblocks were set up by different militias and Demajo could see the fear in her father’s expression as they confronted each successive barrier.
“We had to stop at three different points and at three different points we came across some people that my parents knew through their life,” she recalled. Keeping an open door meant there were people who knew the family and remembered their hospitality. “In each of these three situations, these friends came forward and put their lives on the line so they could let my family pass through.”
After the war ended, the family reconnected with her grandfather, who they had not seen in years.
“That was the first time actually that my grandfather shared with us his own story,” she said. From a community of 300, the grandfather and an uncle were the only survivors of the Holocaust.
She asked him why he was so cheerful, despite all he had gone through.
“He had this beautiful way of just hugging people and he would hug me and say, what are the things you remember as a child?” She recalled spending weekends with her grandfather, the meals and stories they shared. “And he said, well that’s how you survive. Because those are the things that matter. The people you have in your life, the friendships that you share with them and the food you share with them.”
The connections she saw her parents forge at the table – which proved potentially lifesaving as the family fled war – are a lesson she has always carried. It is something that Jews worldwide can remember now, she said.
“We need allies and we need to have these conversations to bring people together,” she said.
Jaime Stein shared the story of how the death his father, Howard Stein, in 2006, from acute leukemia, inspired him to help create Canada’s first public
Jaime Stein (photo by Pat Johnson)
Early in the last decade, when Stein helped launch the $12.5 million campaign to create the facility, Canada was one of only two G-20 nations that did not have such a service. Umbilical cord blood contains blood-forming stem cells, which can renew themselves and differentiate into other types of cells.
Working with Canadian Blood Services, Stein and the fundraising team for the project decided on a big focal point for the campaign – climbing Tanzania’s Mount Kilimanjaro, the highest peak in Africa.
“We got 25 people to sign up [to climb] and everybody had to raise a minimum of $10,000,” Stein explained.
Stein, in his 30s at the time, when $10,000 was a daunting sum, organized weekly 9 a.m. hikes with friends and strangers, at which he would offer career advice, listen to his hiking mates or otherwise engage, then write a blog post.
“People started donating and people started telling their friends as well,” he said.
In the end, he raised $27,000, second only to the chief executive officer of Canadian Blood Services among the 25 climbers. Of course, the money turned out to be the easy part. They still had to ascend the mountain.
Like many others who climb tall mountains, Stein experienced altitude sickness – so severely he almost had to turn back.
“I could barely make it to camp,” Stein recalls of the onset of the crisis. “I just remember thinking about my dad, thinking of my family, thinking of the training, thinking of everything I did as I tried to get to camp.”
Slowly, his oxygen levels climbed and he was able to complete the trek.
The trip itself raised $350,000 and, eventually, the team raised all the funds necessary. Canada now has a fully functioning umbilical cord blood bank, with four collection sites, including one in Vancouver.
Alan Stamp, Jewish Family Services clinical director, and Ezra Shanken, chief executive officer of the Jewish Federation of Greater Vancouver, contextualized the stories as lessons in resilience community members can use to confront trauma.
ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, מתח ביקורת קשה על פעילות צה”ל ברצועת עזה וטען כי הרג נשים, ילדים ותינוקות חייב להיפסק. טרודו קרא לממשלת ישראל לנהוג באיפוק מרבי. העולם צופה, בטלוויזיה וברשתות החברתיות. אנחנו שומעים עדויות של רופאים, בני משפחה, ניצולים, ילדים שאיבדו את הוריהם, הוסיף עוד אמר טרודו במסיבת עיתונאים שקיים לפני מספר ימים במחוז קולומביה הבריטית
מאז מתקפת הטרור בשבעה בחודש אוקטובר קנדה הבהירה כי לישראל יש את הזכות להגן על עצמה מפני חמאס. במסיבת עיתונאים טרודו אף הפציר בארגון הטרור להפסיק להשתמש באזרחים חפים מפשע בעזה כמגן אנושי, כלשונו. ובמקביל על חמאס לשחרר את החטופים המוחזקים בשבי החמאס זה חודשיים ימים. עם זאת, ראש ממשלת קנדה כאמור לא חסך ביקורת על התקיפות הקשות נמשכות של ישראל ברצועת עזה
העולם עד להרג הזה של נשים, של ילדים, של תינוקות. זה חייב להיפסק לדברי טרודו. הוא קרא לאחרונה לא פעם להפסקה הומניטרית משמעותית. וזאת כדי לאפשר את שחרור החטופים ולספק סיוע הומניטרי לאזרחים ברצועת עזה, כך שניתן לתת מענה לצרכים אזרחיים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו מיהר לגנות את דבריו של טרודו, וצייץ ברשת החברתית טוויטר: לא ישראל תוקפת בכוונה אזרחים, אלא חמאס שערף ראשים, שרף וביצע טבח באזרחים, בזוועות הקשות ביותר שבוצעו נגד יהודים מאז השואה
לדברי נתניהו, בעוד ישראל עושה הכל כדי להרחיק אזרחים מאזורי התקיפות, חמאס עושה הכל כדי לשמור עליהם שם. ישראל מספקת לאזרחים בעזה מסדרונות הומניטריים ואזורים בטוחים, בעוד חמאס מונע מהם לעזוב באיומי אקדח. נתניהו סיכם את דבריו: החמאס, ולא ישראל, הוא שצריך להיות מואשם על ביצוע פשע מלחמה כפול והוא פגיעה באזרחים תוך הסתתרות מאחורי אזרחים. על כוחות הציוויליזציה לתמוך בישראל בהשמדת הברבריות של חמאס. טרודו ציין כי קרוב לארבע מאות אזרחים קנדיים ובני משפחותיהם פונו כבר מעזה
בדברי הביקורת שלו על ישראל מצטרף איפוא טרודו לנשיאה של צרפת, עמנואל מקרון, שאמר בראיון לרשת הטלוויזיה הבריטית הבי.בי.סי. כי על ישראל להפסיק להרוג נשים וילדים ברצועת עזה. ביקורתו של של מקרון עוררה סערה קשה וזכתה אף לגינויים פומביים רבים מחברי הממשלה בישראל בראשות נתניהו שהעיר, כי המדינה לא צריכה הטפות מוסר מאף אחד
חבר קבינט המלחמה של ממשלת ישראל השר בני גנץ שוחח עם טרודו לאור דבריו, עדכן אותו בהתפתחויות במלחמה והדגיש בפניו את המשך השימוש של חמאס בתושבי עזה כמגן אנושי. בשיחה ציין טרודו את תמיכתו ארוכת השנים בישראל, זכותה להגן על עצמה וכן את הצורך לפעול להשבת החטופים באופן מיידי. טרודו הוסיף כי המשך הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה הוא בעל חשיבות לשמירה על אפשרות לעתיד טוב יותר לאזור כולו
בינתיים דווקא תומכי הפלסטינים יצאו נגד טרודו ומשטרת ונקובר נאלצה הגן עליו בפני המפגינים. טרודו הגיע למסעדה בוונקובר באחד הערבים האחרונים. קרוב לשלוש מאות מפגינים תומכי הפלסטינים ששמעו על כך הגיעו למקום וקיימו הפגנה מול המסעדה. משטרת ונקובר הגיעה למקום עם כמאה שוטרים. לדברי המשטרה שניים מהמוחים אף נעצרו, ואחד מהם חשוד שהיכה את אחד השוטרים שנזקק לטיפול רפואי. במשטרה מציינים עוד כי המפגינים התאספו ללא התראה מוקדמת ליד המסעדה, החזיקו דגלי פלסטין, וקראו שיש לבצע הפסקת אש מיידית ברצועת עזה. המפגינים צעקו לטרודו כי יש לו דם על הידיים
בשלב זה ישראל מקבלת תמיכה ממרבית מדינות המערב. אך יש סיכוי שעם ההתקדמות של מבצע צבאי של צה”ל ברצועת עזה, התמיכה תלך ותרד עם עליית הנפגעים בצד הפלסטיני (photo by Roni Rachmani)
המלחמה הקשה שמתנהלת בימים אלה בין ישראל לחאמס ויכולה להתפשט לחזיתות נוספות, צפוייה להשפיע לרעה על חיי יהודים וישראלים הגרים בקנדה, ארה”ב, אירופה ומקומות אחרים. הם צפויים לעמוד מול איומים שונים של פלסטינים ותומכיהם שמאשימים את ישראל גם במשבר הנוכחי. תומכי הפלסטינים קוראים להקמת מדינה לפלסטינים מהנהר ועד הים – שפירושה המעשי השמדת מדינת ישראל
העולם המערבי כולל צפון אמריקה מלא כיום מיליוני מוסלמים שהיגרו ממדינות ערב לאורך שנים רבות. חלק לא מבוטל מהם ממשיך לשמור נאמנות למוצאם ודתם בצורה פנאטית ורואה בישראל כמדינת אויב
עוד שגרתי בישראל טענתי שהסכסוך בינה ובין הפלסטינים וחלק ממדינות ערב יסכן גם את חיי היהודים והישראלים הגרים מחוץ למדינה. אמרתי אז שלישראל יש גם את האחריות לשמור על היהודים והישראלים, שבחרו לגור במקומות שונים בעולם ובעיקר במערב. ומוטל על ישראל לשקול בזהירות את צעדיה שכאמור יכולים להשפיע לרעה על היהודים והישראלים שגרים בחוץ לארץ
עובדה היא שאנטשימיות נגד יהודים וישראלים ברחבי העולם הולכת וגדלה, וכבר בסכסוך הקשה הנוכחי, נרשם גידול נוסף בשנה נגדם. וזו רק ההתחלה. אני צופה להרעה משמעותית עד סכנת חיים ליהודים והישראלים בצפון אמריקה, אירופה ומקומות אחרים. כבר עתה ידוע על הפגנות גדולות קשות נגד ישראל ותמיכה בפלסטינים. אלה עלולות להחמיר לעימותים פיזיים קשים עם יהודים וישראלים ואף יותר מכך. משטרות בערים רבות בעולם הדקו את ההגנה על מוסדות יהודים שונים ובהם בתי כנסת. נרשמו כבר לא מעט איומים נגד יהודים, ישראלים ומוסדות שונים בעולם ולכן השמירה מאוד חשובה במיוחד בימים טרופים אלה
בשלב זה ישראל מקבלת תמיכה ממרבית מדינות המערב. אך יש סיכוי שעם ההתקדמות של מבצע צבאי של צה”ל ברצועת עזה, התמיכה תלך ותרד עם עליית הנפגעים בצד הפלסטיני. במקביל צפויים היהודים והישראלים ברחבי העולם לסבול מגידול משמעותי באנטישמיות, התנכלויות, ואף מאיומים פיזיים
חברת אייר קנדה מהירה לפטר טייס מוסלמי שהתבטא נגד ישראל וכתב בחשבון הטוויטר שלו: “היטלר גאה בישראל”. מוסטפא איזו השתתף בהפגנה במונטריאול בעד הפלסטינים נגד ישראל והוא אף הצטלם עם צעיף בצבעי דגל פלסטין. זו לא הפעם הראשונה שאיזו מתבטא נגד ישראל ותומך בפלסטינים אך הפעם מתברר שהוא חצה את הגבול ובאייר קנדה מיהרו לפטרו
ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, גינה את מתקפות הטרור נגד ישראל בהתייחסו להתקפה של חמאס על עשרות ישובי עוטף עזה בה נרצחו למעלה מאלף שלוש מאות ישראלים, נפצעו למעלה מארבעת אלפים ונלקחו בשבי קרוב לוודאי כמאה וחמישים אזרחים, חיילים, ועובדים זרים. בהודעה שפרסם בטוויטר אמר טרודו כי פעולות אלימות אלה בלתי מקובלות באופן מוחלט. אנו עומדים לימין ישראל ותומכים באופן מלא בזכות להגן על עצמה. מחשבות שלנו תמיד עם כל אדם שנפגע. חייבים להגן על חיי אזרחים, חתם טרודו את הודעתו. מנהיג האופוזיציה והמפלגה הקונסרבטיבית, פייק פוליוויר, גינה באופן חד משמעי את הפלישה של טרוריסטים של חמאס לישראל ואת האלימות האכזרית שהם הפעילו נגד אזרחים חפים מפשע. לדבריו לישראל הזכות להגן על עצמה בפני התקפות אלה ולפעול נגד התוקפים. מנהיג מפלגת השמאל אן.די.פי ג’גמיט סינג כתב בחשבון הטוויטר כי הוא מגנה את ההתקפות הנוראיות שביצע החמאס בישראל. אסור לעולם לפגוע באזרחים וכל החטופים צריכים להיות מחשוררים באופן מיידי. לדברי סינג יש חשש מההתפתחויות עתה. טרור ואלימות לא יפתרו דבר
המלחמה הנוכחית שנכפתה על ישראל מציגה שני מראות עיקריים: אסון וזוועה על מה שעשו מחבלי חמאס וכישלון גדול של הממשלה בראשות בנימין נתניהו, הצבא, מערך המודיעין, השב”כ ואולי גם המוסד
החמאס הוכיח שהוא ארגון טרור רצחני ולא אנושי תוך שהוא מותיר מאות הרוגים ופצועים. אחרים נלקחו בשבי. לא מדובר רק בחיילי צה”ל אלה בעיקר באזרחים, נשים וילדים, גברים וזקנים. חלקם נטבחו, חלקם עונו וחלקם כך סתם נרצחו. החלק האחר הוא אולי במצב הקשה ביותר: נלקח בשבי על מנהרות החמאס בעזה הצפופה. מאז קום המדינה לא היה אירוע כזה בו נהרגו ביום אחד מאות רבות של אזרחים וחיילים. הפוגרום הנורא ביותר בתולדות הישוב היהודי בארץ ישראל. התמונות בערוצי הטלוויזיה ואתרי החדשות באינטרנט על הנרצחים, הפצועים ואלו שנשבו, הם קשות מנשוא. חיות אדם בסגנון דאעש אחראים לדבר הנורא הזה
במקביל הכישלון של ישראל שנתפסה מופתעת לחלוטין מתקפת הפתע של חמאס, ולאחר מכן לקח זמן רב מדי לכוחות צה”ל ומערך הביטחון להגיע אל ישובי חבל עזה, ולהציל את אלה שהמחבלים לא הספיקו להרוג. נתניהו קיבל מידע ואזהרה מהמצרים ממה שחמאס עומד לעשות והתעלם מכך. היה לו הרבה יותר חשבו לעבות את השמירה הצבאית על ההתנחלויות בשטחים הכבושים, שנציגיהם יושבים בממשלתו. נתניהו הזחוח והשחצן ייזכר לדראון עולם כראש הממשלה הגרוע ביותר בתולדות ישראל. זאת, כיוון שהוא לא מנע את האסון הגדול ביותר שקרה למדינה ולאזרחיה. “שותפים מלאים” לכשלונו של נתניהו חברי ממשלתו שאין להם מושג איך לנהל מדינה והם דואגים רק לאינטרסים האישיים שלהם. גם לצבא הגנה לישראל יש חלק גדול בכישלון הנוראי שגב המחיר קשה מנשוא. מערכת ההגנה על יישובי חבל עזה עם כל הטכנולוגיה שלה קרסה תוך דקות על ידי עשרות מחבלי חמאס שנהרו אל הישובים החשופים. מערך המודיעין של צה”ל, השב”כ ואולי גם המוסד לא ידע כלל על הכנות של החמאס לביצוע המבצע לכניסה לשטחי ישראל. לקיום מבצע שזה דרושים חודשים ארוכים תוך תיאום עם גורמים באיראן ואחרים. כל אלה הצליחו להערים על המודיעין הישראלי בקלות בלתי נתפסת
לאחר שהמלחמה תסתיים צפוי שבכירים בצבא, במערך המודיעין והרמטכ”ל, בכירים בשב”כ ובמוסד והעומדים בראשם יתפטרו עוד לפני שוועדת החקירה הממלכתית תדון בסוגיית האחריות והכישלון שאפשר לחמאס לבצע את פשעיו. לעומתם נתניהו כרגיל לא יקח שום אחריות למעשיו. בכל הקריירה הפוליטית הארוכה שלו הוא תמיד ידע להאשים אחרים. אבל שום אחריות אישית. נתניהו יעשה הכל כבעבר להמשיך ולשבת על כיסא המלך כי נתניהו דואג רק לנתניהו
נתניהו מינה חברי ממשלה חסרי יכולת לטפל בתיקים עליהם הם אחראים. לא כישוריהם הביאו אותם לשולחן הממשלה, אלא הנאמנות למנהיג נתניהו. לכן לא מפתיע לגלות את חוסר יכולתם של שרי הממשלה הנוכחית לטפל במצוקות הרבות של ישראל בימי המלחמה הקשים האלה. נשמעה ביקורת נוקבת על שרי ממשלת נתניהו שלא ביקרו פצועים בבתי החולים ולא השתתפו בהלוויות הקורבנות הרבים
בתור אחד שגר בישראל ארבעים וחמש שנים לא האמנתי שהמדינה תגיע למצב שכזה. החברה מפוררת מבפנים בעיקר לתודות הרפורמה המשפטית של נתניהו. הצבא לא ערוך לאתגרים האינסופיים שלו ואת ההנהגה תפסו פוליטיקאים קטנים שנכשלו בתפקידם. ישראל משלמת היום מחיר כבוד מאוד לאור מחדלי ההנהגה שלה. אני לא צופה עתיד ורוד בהמשך הדרך. על נתניהו מוטל לעשות רק דבר אחד: ללכת הביתה
For safety reasons, Jewish Federation of Greater Vancouver is asking community members to avoid anti-Israel protests or events. (photo by Larry Barzelai)
“We are safe,” says Ezra Shanken. The chief executive officer of the Jewish Federation of Greater Vancouver reassured local Jews that, in light of massively increased tensions globally, there are no specific increased threats to the Jewish community in British Columbia.
Despite fears, no serious attacks or incidents of vandalism have been reported, with the exception of an incident in Surrey. Someone threw eggs at the home of Rabbi Falik Schtroks, spiritual leader of the Centre for Judaism of the Lower Fraser Valley, and a swastika was drawn in felt pen on a window of the home.
“One of the things that people who hurt the Jewish people … don’t realize, when that happens, we always come together,” the rabbi told CTV News.
“We’ve seen what happened to Rabbi Schtroks’ place,” Shanken said. “We take that very seriously. But, on the whole, we are safe.”
Jewish community organizations, under the leadership of the Jewish Federation in partnership with other agencies, especially those with physical spaces, like synagogues, schools and community centres, work year-round on security issues, ready for any possible local impacts that so frequently coincide with overseas conflicts.
Shanken credited Federation’s “very active” security committee and the professional security director, all of whom are coordinating among various Jewish agencies.
As he has at successive public events, Shanken heaped kavods on the Vancouver Police Department, the RCMP and other police agencies.
“The amount of resources they are expending on our community, to make sure that we are safe, is astronomical,” said Shanken. “I have just so much gratitude for them and for all they do for us, day in and day out.”
He encourages individuals who encounter police at the Jewish Community Centre, outside synagogues, schools or elsewhere, to take a moment to express gratitude.
“Go up, shake their hand, thank them, give them a hug, give them some cookies, give them some food, make them feel like they are being loved,” he urged.
In addition to simply being a kind thing to do, showing appreciation for the police, Shanken said, is a way to further demonstrate the moral divide between the Jewish community and those who are protesting Israel. Shanken said police working at anti-Israel rallies have been spat on and had things thrown at them.
“I want to make sure that there couldn’t be a clearer distinction in our community from those on the other side when it comes to how we treat our first responders and our law enforcement,” he said. “We are here to say thank you and to engage with them because they are keeping us safe.”
Although schools saw some understandable decline in turnout on the so-called “Day of Rage” called by Hamas against Jewish individuals and institutions worldwide for Oct. 13, Jewish British Columbians are going about their lives.
“People are coming into our JCC,” said Shanken. “They know they should come here and, if anything, they should be here so we’re sending a message that says we will not be dictated to on how it is that we can live within our community by others. We are going to come out and we are going to be strong, proud people within our communities, enjoying the things our community has to offer.”
In a message to the community in advance of the Hamas call for violence worldwide, Federation assured that “we will always act in a proactive, abundantly cautious manner when it comes to community security.”
The communication added that “we also recognize that these calls are also designed as a tool of intimidation and fear to harm our mental and emotional health. They are meant to stop us from going about our daily lives, regardless of whether there are specific security threats.”
The Vancouver Police Department, the RCMP and other security forces are maintaining a visible presence in front of high-profile organizations, including schools, synagogues and the JCC.
“Please note that there may not be a car present at all times and you may not see people in uniform,” the message noted.
Increased patrols are taking place around all Jewish institutions. In addition, Jewish organizations have been flagged by police as priority institutions, which means that any emergency call to law enforcement will result in an immediate and enhanced response, Federation said.
Federation is also working with partner organizations, as they do always, around security protocols.
For individuals and families, Federation is asking people to avoid anti-Israel protests or events. At Jewish community rallies or vigils, people are asked to not engage with protesters. At all times, people should stay aware of surroundings, and report anything suspicious to the police.
To ensure you are receiving all security updates and other communications from the Jewish Federation of Greater Vancouver, click the “Connect” button at jewishvancouver.com. The Federation website also includes resources for talking to children about the situation, and links to specific, up-to-the-minute news on events in Israel and elsewhere.
We are still reeling from what happened in Israel on Oct. 7 and the war that has ensued.
Hamas carried out a brutal terror attack on Israel that targeted civilians, murdering 1,400 people and kidnapping more than 200 Israeli hostages. Jews worldwide are grief-stricken, angry and scared. It is hard to see the hope, as images of dead Israelis mix with images of dead Palestinians.
There is no doubt in our minds that Hamas needs to be incapacitated – its covenant explicitly states their intention to eliminate Israel and kill Jews. On Oct. 7, they reasserted their intention with a vengeance that cannot be ignored. Their unambiguous goal is genocide.
Posters we see around Vancouver that simultaneously accuse Israel of genocide for defending itself and call for the genocide of Israelis – “From the river to the sea, Palestine will be free!” – are abhorrent. People who support Hamas’s genocidal actions, implying, or outright stating, that Israelis deserve such cruelty do not care about humanity, do not believe in peace.
The people who are putting up the posters that ask, “Do you support indigenous rights? Then you support Palestine” are implying that Jews are colonizers and, therefore, deserve to be expelled, no matter how. But the Jewish connection to the land goes back thousands of years; we were dispossessed of it but never ceded it.
There are some two million Palestinians in Gaza, and they cannot be similarly dispossessed. More than half the population has been asked to leave their homes. Reports are that more than 4,500 have been killed from Israel’s bombing campaign.
Our hearts break at the type of war that fighting Hamas entails. The terror group uses civilians and civilian infrastructure as shields, ensuring that hundreds or thousands of innocent Palestinians die every time Israel defends itself militarily, even when it adheres to international law in its actions, including allowing humanitarian aid into Gaza.
One way or another, the people who live between the river and sea must find a way to coexist. That is quite literally the only way forward. As simplistic as this sounds, it is nevertheless true. That is impossible with Hamas as the controlling force in Gaza. But, when they are removed, what then? Replacing the figures at the top – whether in Gaza or in the Israeli government, the latter of which is something that will certainly be discussed in the aftermath of this horror – will not automatically negate deep mutual distrust among populations.
There are so many complexities and no end of theories as to how we have arrived at this point. What will happen next is less discussed, though there is the all-too-real possibility that the conflict will become regional – already the 22,000 residents of Kiryat Shmona, the largest community in the Vancouver Jewish community’s partnership region of the Upper Galilee, are being evacuated because of terrorist attacks from Hezbollah in Lebanon, which are expected to increase once Israel begins its ground offensive in the south. Some fear that the Hamas attack is less the main event than a distraction, a trap to lure Israel into an even more existential fight on multiple fronts.
Closer to home, there are security threats to Jews in the diaspora. Thankfully, Hamas’s call for a day of rage on Oct. 13 did not result in serious incidents. But the fear is real, and that is the purpose of terrorism. Jewish organizations and law enforcement agencies are working together to keep us safe. We must continue to live our lives as Jews, and not hide.
Some of our local community members have gone to Israel to fight. Other community members are rallying, marching and postering to make sure that the Israeli hostages being held captive in Gaza are returned home. More than $15 million was raised for Israel in just two weeks by the Jewish Federation of Greater Vancouver’s emergency campaign.
And, there are Israelis (Jewish, Muslim, Christian and others) and Palestinians who, despite the terrorist attacks and the war, continue against so many odds to work for peace. Groups such as Standing Together, Women Wage Peace, the Parents Circle, and others are working to shore up hope for peace, equality and coexistence. These groups deserve our support, moral and financial.
At the same time as we support our family and friends in Israel and one another here, as we call for the immediate return of the hostages and as we raise funds for aid, we must also support those activists and dreamers on the ground who advocate for a better postwar world.
Jewish Federation of Greater Vancouver chief executive officer Ezra Shanken on Victoria Rumble Room Oct. 14. Shanken has very much been the face of the Jewish community in recent days. (screenshot)
An emergency fundraising campaign in response to the devastation in Israel raised more than $15 million in Metro Vancouver in less than two weeks.
The Jewish Federation of Greater Vancouver is spearheading the Israel Emergency Campaign. In his weekly email last Friday, Oct. 20, Federation chief executive officer Ezra Shanken announced the record total that had been raised to that point. By comparison, last year’s entire annual campaign raised $10.2 million.
Shanken told the Independent that, within the $15 million-plus total, is another new record for the local community: nine gifts of $1 million and a gift of $2 million.
Despite the great success, Shanken said the money will barely begin to approach the needs created by the human and material destruction caused by the Hamas terror attacks and the ongoing aftermath.
“As excited as I want to be,” he said, “I felt like $20 million, which is where we would like to get to, is not even going to be enough. The destruction, both in human life and in physical property, is so immense in the south, the risk is so high in the north, the mental health needs are so huge over there, that those alone are multi-, multi-million-dollar needs.… The damage is so deep that it’s going to take a lot for us to be able to make an impact.”
The Jewish Federations of North America set a goal of $500 million for the combined campaign and was already well past the two-thirds mark at the end of last week. Other Israel-based and Israel-supporting charities are also raising money and delivering support through funds and on-the-ground projects.
The speed and magnitude of the local emergency fundraising effort, Shanken said, may be a consequence of the community campaign already underway for the redevelopment of the Jewish Community Centre of Greater Vancouver. He calls it the “JWest effect,” referring to the name of the redevelopment project. Sensitizing philanthropists to community needs may have sowed the field for the extraordinary generosity shown when this unanticipated catastrophe occurred. The feeling that this is an unprecedented historical moment is also a factor.
For media in British Columbia and at public events, Shanken has very much been the face of the Jewish community in recent days. Speaking personally, he described the flood of contradictory emotions he has experienced.
“This time has been a mix of incredible pride and incredible pain,” he said. “They come in different waves. I have incredible moments of pride and incredible moments of resolve and strength and incredible moments of weakness and pain and depression.”
Shanken continued: “It’s a tough time for all of us, it’s a tough time for me.… But I believe more than ever that these are the moments where we are really forged in these fires and we will be a stronger community because of what we’re going through in this moment.”
The inhumanity witnessed not only in Israel but closer to home, with protests and statements effectively supporting and celebrating the mass murders, has stiffened his resolve, he said.
“I feel a need to stand up against those who are really trying to push us down in this moment,” he said. “I feel strong, I feel determined, I feel righteous in this moment in pushing back against those who are going to minimize the deaths of these folks, that are going to make us feel that we don’t have a right to grieve, we don’t have a right to defend ourselves, we don’t have a right to care for each other. I have no stomach for that anymore and we’re not going to keep our mouths shut on this.”
Funds raised will be allocated through several different projects working directly in Israel (click here for story). While most of the devastation from the Oct. 7 attacks is in the country’s south, the Vancouver Jewish community’s partnership region, Etzba HaGalil, the Galilee Panhandle, and other parts of northern Israel, have experienced attacks from the terror group Hezbollah, from their bases in southern Lebanon. Kibbutzim, villages and towns within a several-kilometre range of the Lebanon border have been largely evacuated. In all, about 200,000 Israelis from the north and south have so far been displaced by the crisis.
“The north is a major, major concern for Israel, it’s a major concern for us,” said Shanken. “So, we are trying to get them prepped up and ready, get emergency war rooms together in community centres, those kinds of things. We’re looking at some other kind of resiliency-building pieces in subsequent tranches of money that will be sent.”
In the Vancouver Jewish community’s Upper Galilee Partnership Region, thousands of residents have been evacuated. Funds raised here will provide emergency preparedness funding, which will be directed to strengthening preparedness with emergency war rooms for community centres. A week’s worth of food and other necessities will be delivered to vulnerable families in Kiryat Shmona in the event of an attack.
The initial transfer of $2.1 million from the $15 million raised by the Jewish Federation of Greater Vancouver’s Israel Emergency Campaign has gone to the following programs:
Jewish Agency for Israel Victims of Terror Fund provides immediate grants to assist victims within 48 hours of their homes being damaged by rocket fire, as well as long-term rehabilitation grants to allow those impacted by terrorism to receive the post-trauma care they require.
Respite for Olim Living in the South provides a five-day respite period for 2,000 olim, newcomers to Israel, from absorption centres in southern Israel, so they can sleep through the night without fear of running to shelters. Olim who do not want to leave their homes can benefit from respite activities within the absorption centres, including entertainment and educational programming for children and teens to take their minds off the current situation temporarily and allow parents a few moments to themselves to address their own needs.
Joint Distribution Committee Support for Disabled Populations of the South delivers services for people with disabilities, including a designated hotline staffed by psychologists and social workers.
Israel Trauma Coalition Direct Mental Health Care provides immediate, direct care to minimize the number of people who suffer from post-traumatic stress disorder. In addition to providing their usual crisis care, ITC is supporting bereaved families, families of the missing and abducted, and injured individuals and their families.
Israel Association of Community Centres Emergency Financial Aid funds community centres in two southern communities to help them meet needs such as buses to evacuate residents, day outings to amusement parks and nature excursions, overnight retreats, purchasing of emergency and medical equipment and provisions, electricity generators, recreational equipment for children, food parcels, diapers, toiletries, and more.
Dror Israel Evacuated and Hospitalized Teens and Youngsters offers therapeutic and educational programs for children and families in Rehovot, Ashdod, Kiryat Gat and Ashkelon, with more locations opening as soon as it is deemed safe. Daycare for children of hospital workers, day camp activities at hospitals for kids ages 3-12, as well as in-person and online programming are offered. Dror Israel is working with communities in which it is already embedded and with whom the counselors already have established trusting relationships.
Kedma Southern Student Communities works with mental health professionals to provide on-the-ground support to the shattered communities of the south and brings students there together as a community. This includes support and informal programming to fortify community resilience and minimize risk of post-traumatic stress disorder. Funds will support 10 communities over three months.
United Hatzalah Protective Gear for Volunteers and Helpers will receive funding for 40 protective gear units for 40 first responders.
Shalva – Supporting Disabled Residents of Southern Israel is assisting more than 1,000 evacuees with disabilities from southern Israel, who are expected to arrive at the Shalva National Crisis Response Centre over the coming days. Funding will ensure they have the clothing, medications and supplies they need, while providing them with the social services support they require to process the recent trauma.
Beit HaLochem – Supporting Veterans from Southern Israel supports senior veterans suffering from post-traumatic stress disorder as well as newly injured veterans.
Federation will continue to monitor the evolving situation and needs in Israel to prioritize the next round of grants.
The 13th annual Shira Herzog Symposium, hosted by New Israel Fund of Canada, took place on Oct. 15. Originally intended to be a discussion about the challenges facing Israeli democracy, the topic was changed to Celebrating Defiance, in light of the Oct. 7 Hamas attacks on Israel.
NIFC president Linda Hershkovitz said the new focus was an opportunity “to comfort each other, to grieve and to hear how our community in Israel is responding to this moment.”
She said, “Today, we still gather to celebrate defiance – defiance against terror and extremism, against giving up hope, and against allowing violence to drive Jews and Arabs further apart.”
Opening remarks underscored that among the more than 200 hostages taken by Hamas was ivian Silver, a 74-year-old Canadian-Israeli activist for peace and women’s rights, known to many of those in the audience.
The main speakers at the symposium were Orly Erez-Likhovski, director of the Israel Religious Action Centre (IRAC); Eran Nissan, a peace activist and executive director of Mehazkim, a progressive digital group in Israel; and Amal Oraby, a Palestinian lawyer, human rights activist and member of the board of directors of Amnesty International Israel. Journalist Andrew Cohen was the moderator.
“I stand before you with a lot of fear, a fear that our lives will never be the same and a fear for the safety of my family, my friends in Gaza, Tel Aviv and Jerusalem. In Israel, there is no room for voices who seek to see the reality with open eyes and acknowledge the occupation, and to refuse making the same mistake and expecting different results,” said Oraby, who serves as NIF’s Arabic media coordinator and has written extensively for the Israeli media.
Nissan, who was a combat soldier in the special forces canine unit, said every time there is a flare-up of violence, it represents a setback for both Israeli and Palestinian societies which will, in turn, drive more anger, animosity and distrust.
“In the days since Oct. 7, we identified narratives that we needed to push through our social media platforms,” Nissan said when asked what his organization did immediately following the attacks. “We understood that the first days after such an event are a crucial time when the heroes and the villains are being chosen.”
The Israeli government, he said, was framing the narrative as a struggle between Jews and Arabs. His counter-narrative is to highlight stories of shared experiences and heroism, such as Bedouin truck drivers who risked their lives to rescue Jews from the Hamas attacks and paramedics in the Negev fighting to save lives while under fire.
“This not a popular time to talk about a shared society or about empathy,” said Nissan. “Civil society organizations have been under attack. The amount of hatred and incitement we see is horrific. What we are trying to do is boost our capacity to tackle the challenges that we have right now.”
“We are very concerned about the rise in racism and violence,” said Erez-Likhovski, whose organization aims to defend equality, social justice and religious pluralism in Israel and serves as the public advocacy arm of the Reform movement.
“It’s important to talk about the current feeling in Israel,” she added. “People feel they have been abandoned by the government and by the state. The feeling is that the state system is not functioning. It’s a direct result of this government bringing in incompetent people to any post possible. And it’s taken its toll over the past year.”
Since the attacks, IRAC has worked to help the people who were evacuated, assisting with food and clothing, and helping with pastoral care, among other services.
Oraby was not optimistic about the latest change in the Israeli cabinet: bringing in opposition leader Benny Gantz. He views it as a “war government,” not an “emergency government,” and pointed to a strong civil society as the way to deescalate the situation. “Where Israeli and Palestinian leadership have failed, the civil society is succeeding,” he said.
Nissan agreed that the current cabinet is only setting military objectives, adding that it is not considering what will happen following the conflict.
Erez-Likhovski also commented that the new coalition was not presenting any long-term vision of how to solve the conflict.
At the end of the discussion, Nissan acknowledged the gravity of what occurred on Oct. 7 in terms of Israeli history and its effects on the national psyche. His hope, he said, is that a new story for Israel can be written out of the pain, and the crisis the country is confronting.
The event was co-presented with ARZA Canada, Canadian Friends of Peace Now and JSpaceCanada. It was held at the Toronto Reference Library and on Zoom.
Sam Margolishas written for the Globe and Mail, the National Post, UPI and MSNBC.
