קבוצת הישראלים הגרים בטורונטו באתר פייסבוק פעילה נושאים שונים. הקבוצה כוללת קרוב לשלושת אלפים חברים שגרים בטורונטו והסביבה והיא נוסדה לפני כארבע שנים. לקבוצה יש שישה מנהלים ועורכים והם: אמיר אשל עמית לוי, ליאור פפו, טל מנע, ליאור ברק ודוד מק. להלן מקבץ של נושאים ובקשות שהתפרסמו לאחרונה בקרב קבוצת הישראלים בטורונטו: ברכות לחג ראש השנה הקרוב מטעם הנהלת האתר, לורה מציעה שירותים של משלוח פרחים עד הבית, בנימין מציע למכירה דירה בת שלושה חדרים דווקא בתל אביב, אלבינה מציעה שירותי מניקור, פדיקור ועוד, בוריס מציע להשכרה דירה בפלורידה בתקופה החורף הקר הכוללת שני חדרי שינה ומתאימה לארבעה אורחים, אליס מציעה שירותי ניקוי יסודי לבתים ודירות, אלירן מציע למכירה בריצ’מונד היל קוטג’ בן שלושה חדרים במחיר של כמיליון ושש מאות אלף דולר, ג’ו מציע ערבי קריוקי למי שמעוניינים, אור מחפש משפחה שתארח אותו לארוחת חג ראש השנה, אנתוני מחפש מנעולן לעבודה שישה ימים בשבוע תמורת כאלפיים וחמש מאות דולר לשבוע, יונתן מחפש בדחיפות חדר להשכרה, שושנה מברכת את הכל בחג שמח ומאושר, אלדר מציע שירותי ניקוי לבתים ודירות, יערה מציעה לאפות חלות ועוגות לקראת החג, שיילה מציעה למכירה ענתיקות, ריהוט, צעצועים ועוד, חביבי מציע לנקות גינות של גני ילדים, תמר שהגיע בימים אלה לטורונטו מחפשת מניקוריסטית, ולדיסלב מחפש מידע על משלוחי חבילות מקנדה לישראל, יגאל מציע למכירה מגרשים ובתים בסביון ובנימין מציע למכירה והשכרה של דירות בתל אביב
***
קבוצת ישראלים בוונקובר לעסקים בפייסבוק כוללת כשלוש מאות חברים. היא נוסדה גם כן לפני ארבע שנים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: דן גולב ויואב די
להלן מקבץ של נושאים שפורסמו לאחרונה בדף של הקבוצה מוונקובר: סרגי מציע שירותי תיקון לגלגלים של מכוניות, נתנאל מפרסם שיעורים בחסידות והכנות לראש השנה, עופר מציע שירותים וייעוץ למי שעשו רילוקיישן מישראל לקנדה או כאלה שחזרו לישראל מרילוקיישן בקנדה, איריס מציעה השכרה של דירות סאבלט, יוני מציע שירותים לבניית דקים לבתים, אמנון ויובל מציעים שירותי שיווק וקידום לפרסומות בגוגל, אלון מחפש וטכנאים ושיפוצניקים לעבודה באזור ונקובר ומייק מציע שירותי תיווך לדירות ובתים באזור
***
קבוצת הישראלים בקנדה בפייסבוק פועלת מזה שש שנים וכוללת לא פחות משמונת אלפים חברים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: אריאל פרץ ואביבה יהודה
להלן מקבץ של נושאים ושירותים שמפורסמים בקבוצה של הישראלים בקנדה: נופר שואלת איך מתחילים בהליך הגירה לקנדה ואיך משיגים במהירות ויזת עבודה, קובי שוקל לעבור עם אשתו לקנדה לתקופת ניסיון והוא שואל האם האזרחות האמריקנית שלו והאזרחות הבריטית של אשתו יכולים לעזור, אור מציע לבנות אתרים לעסקים כולל התאמה לסלולר, לי מחפשת מקלדת עם אותיות בעברית למחשב הנייד שלה, אביגיל שמעוניינת להגר לקנדה שואלת האם הניסיון הגדול שלה כאחות בחדר ניתוח יעזור לה להשיג עבודה, מאירנה שואלת האם מישהו מצא את המחשב הנייד שלה שנשכח בקלגרי, ישראלי אנונימי המעוניין להגר לקנדה שואל האם להנדסאי בישראל יכול לעבוד הנדסאי בקנדה, ערן מציע שירותי ניקיון לעסקים ודירות, תמר מציעה למכירה ספה יוקרתית בשמונה מאות דולר, טל מציעה שירותי ניקוי אחרי ראש השנה, לירן הוא חזן בסגנון ספרדי/עדות המזרח מחפש עבודה לראש השנה ויום כיפור, רחל מציעה מתכונים מיוחדים ובריאים לראש השנה ולחג הסוכות, זוג עם שלושה ילדים מבקשים עצות להגירה לקנדה
Juan Villegas rehearsing Edictum, choreographed by Vanessa Goodman, which is about Villegas’s Sephardi ancestry. The work is part of Dancing on the Edge’s EDGE One July 6 and 8 at the Firehall Arts Centre. (video still from Vanessa Goodman)
“I am very happy to be able to share my work and talk about Sephardic Jews, as I am doing a lot of research and I am discovering a lot about my own culture and where it comes from,” Juan Villegas told the Independent about Edictum, a new work with Vanessa Goodman about his family heritage, an excerpt of which he will perform at this year’s Dancing on the Edge July 6 and 8. “Throughout history, the Jewish community has suffered a lot and I am very happy to be able to pay respect, honour, shed some light and help tell the story of my ancestors,” he said.
Villegas and Goodman had already started their collaboration when Villegas found out that his ancestors were Spanish Jews who, following the Alhambra Edict of Expulsion in 1492 and the persecution of Jews by the Spanish Inquisition, sought refuge in Colombia.
In 2015, Spain passed legislation to offer citizenship to members of the Sephardi diaspora, but the window of opportunity to apply was only a handful of years and Villegas’s family missed it. However, they did apply to Portugal, which passed a similar law, also in 2015. Given the number of applicants, it could be several years before the family finds out. For the application, certified records were needed, so Villegas’s siblings hired a genealogist.
“They did both of my parents’ family trees and both ended up having the same ancestor – Luis Zapata de Cardenas, who came to Antioquia, Colombia, from Spain in 1578 and whose family had converted to Catholicism in Spain,” he said. “What is unclear to me is whether Luis Zapata de Cardenas was a practising Jew and was hiding it or if his family back in Spain became Catholic and raised him Catholic. I find it very hard to believe that people fully converted to Catholicism, as religion is so embedded in one’s culture and must be very difficult to switch by obligation. So, this is probably when they started disguising some Jewish rituals as Catholic, which happened a lot in Colombia.”
Villegas left Colombia in 2003, at the age of 18, concealing from his family his real reasons for leaving.
“I told them that I was going to only be in Canada for eight months to study English and then come back to Colombia,” he shared, “but deep inside I knew that I wanted to find a way to stay in Canada. I am gay and had a hard time growing up in Colombia – without realizing it, I was also escaping from a traumatic childhood, as I had been sexually abused and bullied at school. I was lucky enough that my parents helped pay for ESL studies in Canada and then I was able to do my university studies in Vancouver at Emily Carr University.”
After getting a bachelor’s degree in design from Emily Carr, Villegas worked at a design studio but was let go when the economy collapsed in 2008. He took about a year to figure out what he wanted to do next.
“I had a lot of unresolved trauma and I think it was a combination of having the time and (unconsciously) wanting to be healed from trauma that I started taking yoga and dance classes,” he said. “I met a dance artist named Desireé Dunbar, who had a community dance company called START Dance and she invited me to join her company. Vanessa [Goodman] had just graduated from the dance program at SFU and she was in the company also, this was back in 2009. Then, in 2010, I joined the dance program at SFU and Vanessa came to choreograph for us a couple of times. I always loved working with her and I felt like I connected with her.”
Graduating from SFU with a diploma in dance, Villegas moved to Toronto, where he danced for a few years. When he returned to Vancouver in 2017, he started following Goodman’s work. Intrigued, he asked if she would choreograph something for him and she agreed.
“And that piece that we created was about family,” he said, “but we left it at that, because I did not get the grants I needed to continue the work. So, when I discovered about my Sephardic Jewish ancestry, I pitched the idea to her and she agreed (without me knowing that she also has a Jewish background).”
Juan Villegas rehearsing Edictum. (video still from Vanessa Goodman)
Everything fell into place, he said, including some funding, so they took up work again this year on Edictum, which is Latin for order or command. The project was always intended to be a solo for Villegas, and they had started by “diving into his family history and the names of his ancestors to build movement language,” said Goodman.
“Since his family found that they have Jewish ancestry and were a part of the diaspora from Spain and Portugal in the 1400s, we found it very relevant to revisit the starting material and expand on this history inside the work,” she said. “I was raised Jewish culturally and we found, through conversations about our family rituals in relation to culture, food and celebration, there were some very interesting links between his family’s expressions of their identity and mine. We have woven these small rituals into the piece and have found a very touching cross-section of how this can be shared through our dance practice in his new solo.”
Goodman is also part of plastic orchid factory’s Ghost, an installation version of Digital Folk, which will be free to visit at Left of Main July 13-15. It is described on plastic orchid factory’s website as “a video game + costume party + music and dance performance + installation built around the desire to revisit how communities gather to play music, dance and tell stories.”
“I began working with plastic orchid factory on Digital Folk in the very early days of its inception,” said Goodman. “James [Gnam] and Natalie [Purschwitz] began researching the work in 2014 at Progress Lab, and I was a part of that initial research for the piece. Since then, the work has been developed over a long period of time with residency creation periods at the Cultch, at Boca del Lupo, at the Shadbolt, at SFU Woodward’s, and it has toured Calgary and northern B.C. This work lives in several iterations, but the Ghost project is a beautiful way for the work to live in a new way one more time. The cast got together at Left of Main in December of 2022 and filmed the piece for this upcoming iteration…. It is exciting to see a work have such a rich life with so many incredible artists who have been a part of this project.”
Dancing on the Edge runs July 6-15. It includes paid ticket performances at the Firehall Arts Centre, where Edictum will be part of EDGE One, and offsite free presentations, such as Ghost. For the full lineup, visit dancingontheedge.org.
בוונקובר כמו בעשרות רבות של ערים ברחבי העולם ממשיכים ישראל ויהודים מקומיים להפגין נגד המהפכה המשפטית של ממשלת נתניהו, ובעד שמרית הדמוקרטיה בישראל. ההפגנות בוונקובר נערכות זה החודש השלישי ברציפות עד כה נערכו כבר שנים עשר אירועים, בכיכר רובסון בדאון טאון בסמוך לוונקובר ארט גלרי – בימי ראשון בשתיים עשרה בצהריים. משתתפים בהן בין עשרים לחמישים איש לכל היותר. למארגני האירוע ברור שמטבע הדברים לישראלים וליהודים שגרים כאן אין רצון להשתתף באירועים קהילתיים כאלה או אחרים, או בהפגנות הקשורות בישראל. חשוב להם להראות שגם כאן יש הפגנות תמיכה בדמוקרטיה הישראלית ונגד הצעות החוק של נתניהו ואנשיו להריסתה, גם אם המשתתפים בהן הוא מועט באופן יחסי לערים אחרות בעולם
מארגני ההפגנות בארץ ובעולם כותבים באתר שלהם בפייסבוק: “עכשיו זה הזמן. הזמן השחור. עכשיו זה הרגע לקום ולזעוק: הארץ הזאת בנפשנו היא
מה שקורה בה היום יקבע מי היא תהיה ומי אנו וילדינו נהיה. (דויד גרוסמן)
ישראל נמצאת כעת תחת מתקפה על בסיס קיומה – על הדמוקרטיה שלה. מול המתקפה הזו קמה מחאה חסרת תקדים בישראל, בקרב ישראלים רבים ברחבי העולם. בשבת נצא מהבית – מוונקובר ועד סידני כדי לקחת חלק במאבק לעצירת המהפכה המשטרית, כדי להשמיע את קולנו במלחמה על
הדמוקרטיה. תביאו שלטים ודגלים, תביאו כלים מוזיקליים.
תבואו צבעוניים. אנחנו רוצים לשתף את הקהילות הפלורליסטיות וססגונית תזמינו את החברים שלכם, את המשפחות שלכם, את הילדים שלכם, את ההורים שלכם. תזמינו חברים שאוהבים את ישראל ורוצים לתמוך המאבק שלנו על הדמוקרטיה בארץ. הפיצו ושתפו”
בן הסיסמאות שמופצות בהפגנות בוונקובר ובערים אחרות בעולם כולל בישראל: “שקרן קטן”, “בא לריב”, “מלשכת ראש הממשלה מבקשים להבעיר”, “נתנהיו הסיר את הדמוקרטיה מהקבוצה”, “עשבים שולטים”, “אף אחד לא מדבר על צדק”, “יחריב לוין”, “שמחה ואסון”, “שהמדינה תישרף”, “דיקטטורה בעזרת אשם”, “מושחתים שתו אותנו בקשית”, “צדק עזב את הקבוצה”, “חירות עזב את הקבוצה”, “חירות סוף”, “אנו מחריבים בזאת”, “אתה ואני נהרוס את העולם”, “חיקקה בנוסקר”, “השר לביטחון על הפנים”, “משנכס אדר מרביצים בשמחה”, “ישראל מתפרקת”, “אני ימני דמוקרטי”, “הועדה למינוי שפוטים”, “איך אומרים איראן בעברית”, “אל תקרע לי עם”, “ביי-טק. ההפיכהמרסקת את הכלכלה”, “ביבי איבדת את זה”, “נלחמנו למען המדינה, עכשיו נילחם עליה”, “לא יהיה כלום, כי לא נשאר כלום”, “Jוקה עכשיו”, “אנחנו חרדים!”, “שלוש רשויות: מבצעת, מבצעת, מבצעת”, “אין לכם רשות (שופטת)”, “דמוקרטיה על מלא”, “אנחנו המחנה המשותף (הרוב הדמוקרטי)”, “אחדות עכשיו”, “שלא ידע דמקורטיה”, “נבצרות עכשיו”, “מר קלקלה”, “רפורמה עושים לאט לאט. הפיכה עושים מהר מהר”, “לא לדיקטטורה! נלחמים על הדמוקרטיה”, “חובה להתנגד”
מרבית המשתתפים בהפגנות בוונקובר כו העמיתים בישראל די מיואשים ממה שקורה בארץ, משלטונו המפחיד של בנימין נתניהו, שכל שחשוב לו הוא לשמור על כיסא ראש הממשלה. רבים לא מאמינים שאפשר לחזור אחורה לשלטון אחר – ללא נתניהו. לרבים ברור שכיבוש השטים כתוצאה ממלחמת ששת הימים מצד אחד ריבוי הילודה אצל החרדים ויוצא מדינות ערב, הביאו למצב הנוכחי, שבו הימין, החרדים והקיצוניים עושים כמעט כרצונם. מספר מפגינים שחזרו מישראל סיפרו על מצב הרוח שם שהוא קודר ביותר. לכולם כמעט ברור שהאשם העיקרי במצב הבלתי נסבל הזה שמביא נזק גדול ישראל הוא נתניהו. הוא נמצא בשלטון כבר למעלה מחמש עשרה שנים
I’ve always thought of the Nordic region as peaceful. Admittedly, my knowledge of the area is largely limited to Risk, the board game, where Greenland, Iceland and the Scandinavian countries are considered a haven, free of imminent attack from the throw of a dice.
Well, Finland just purchased Israel’s David’s Sling defensive system. For $345 million US. It was one of Finland’s first moves after recently being accepted into the North Atlantic Treaty Organization. And it was the first sale abroad for David’s Sling, an integrated part of Israel’s multi-tier missile defence system. Israel now carries the title of major supplier to NATO.
I guess the world’s a bit more complicated than Risk.
***
So long, Noa Tishby, the Israeli performer appointed by our previous prime minister, Yari Lapid, to advocate for Israel through her strong social media presence. With the formal and former title of special envoy for combating antisemitism and delegitimization of Israel – fit that onto a business card! – she was known for sparring with BDS advocate Bella Hadid and others. Tishby was also a vocal supporter of Israel’s anti-judicial reform movement. Giving voice to the many thousands protesting the current government and its extreme shift rightward and into sometimes theocratic territory, Tishby says this was the reason for her dismissal. Well, ya. As the hawkish Jerusalem Post editorialist Ruthi Blum noted, “Tisbhy is free to share [her opinion]. But she shouldn’t have expected the government she’s been bashing to keep her as a representative.” Well, no. But keep on truckin’ Noa Tishby.
BTW, Tishby will be a guest at the JNF Negev event in Vancouver on June 29.
***
Israel’s Tel Aviv Museum of Art is again among the world’s 100 most visited museums. This according to international art magazine The Art Newspaper. TAMA was ranked 49th in 2022, a jump from its 56th place the year prior. I am fortunate to be one of those visitors, on multiple occasions, over the past many years, often dragging my two children there when they were younger – how fun was that!
Paris’s Louvre and the Vatican Museum took first and second place, respectively. Canada was represented with a 60th place win by Toronto’s Royal Ontario Museum.
***
Congratulations Milk & Honey, Israel’s preeminent whisky distiller, awarded the 2023 world’s best single malt whisky by the World Drink’s Awards for its Elements, Sherry Cask drink. Described as “[f]ruity aromas of citrus zest and white peach with a dash of wood varnish. Sweet to the taste … with flavours of golden syrup, vanilla, tropical fruit and iced tea.…” Sounds like a palate pleaser to me. But, if I had to choose, my favourite would be Seagram’s Five Star rye whisky. Not so much for its taste but for fond memories of fighting with my siblings for the silver sheriff’s star glued to the bottles.
***
Jerusalem was selected by Time magazine as one of the world’s 2023 top 50 destinations, holding the 48th spot. It’s one of my favourite places to visit on a bustling Friday, starting with a walk through the overcrowded neighbourhood of Mea She’arim and enjoying a freshly baked challah. Then, bargaining my way through the Old City’s Arab Market, its tastes, smells and sights, and eventually making my way to the Western Wall, with the golden Dome of the Rock overhead. Ending with lunch at Machane Yehuda, the popular central Jerusalem food market, which has the freshest of meats and vegetables, and many colourful stalls.
Not to be outdone, Canada held two spots. Churchill was third – can’t beat those Northern Light spectaculars. Vancouver was 38th, for its eclectic cuisine and the beautiful Stanley Park.
***
For sure, difficult days in Israel. Sociopolitical cultures are clashing internally. External enemies are looking on with glee, and testing us. But we’re not sinking into despair. Israel has experienced difficult times before and emerged stronger and wiser. So it will be this time.
Arguably, we are being governed by the worst government in our short history – for many reasons, including recent security challenges. I mean, come on, with someone as inexperienced and reactionary as Itamar Ben-Gvir as national internal security minister. Or Finance Minister Bezalel Smotrich spouting off on things about which he should know better and doesn’t. But let’s not blame the victims for the terror and rockets. Hezbollah, Hamas, Iran, an inept Palestinian leadership with a hateful street – they are to blame, not the government.
Usually, it’s the right-wing governments that muster support for the very difficult realpolitik choices, from Menachem Begin’s 1982 Sinai exit to Ariel Sharon’s 2005 Gaza disengagement. Even Binyamin Netanyahu’s 2021 peace deals with several Arab countries under the Abraham Accords. Unfortunately, Netanyahu’s current government may be too inexperienced and messianic to enable reasonable, democratic, liberal change – read judicial reform – at such a scale. But who knows.
We cannot despair. At a very esoteric level, Israelis have hope. In fact, hope is the theme of our national anthem, Hatikvah, The Hope.
***
According to the World Happiness Report, published by the Sustainable Development Solutions Network, Israel remains one of the happiest countries in the world. (See jewishindependent.ca/measuring-happiness.) Rising to fourth place in 2023, just behind Finland, Denmark and Iceland, Israel’s showing likely reflected its reputation as a “villa in the jungle,” as dubbed by former prime minister Ehud Barak – despite being in the Middle East, one of the most contentious spots … on the Risk board.
Bruce Brownis a Canadian and an Israeli. He made aliyah … a long time ago. He works in Israel’s high-tech sector by day and, in spurts, is a somewhat inspired writer by night. Brown is the winner of the 2019 AJPA Rockower Award for excellence in writing, and wrote the 1998 satire An Israeli is…. Brown reflects on life in Israel – political, social, economic and personal.
יושב הראש של הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר, עזרא שנקן, קורא לממשלת ישראל וראשי האופוזיציה, לקבל את מתווה הנשיא, יצחק הרצוג, לאור המשבר החמור הפוקד את ישראל בחודשיים האחרונים. זאת, על רקע החלטת ממשלת הימין של בנימין נתניהו, להחיל רפורמה משמעותית על מערכת המשפט בישראל, שתאפשר לכנסת להיות מעל בית המשפט העליון. רבים בישראל אמינים כי כל הרפורמה תכליתה אחת – לשחרר את נתניהו מכתבי הדין העומדים נגדו בבית המשפט, כך שיוכל להמשיך ולשלוט במדינה עוד שנים רבות
שנקן מציין כי הוא כמו רבים אחרים בקהילה מודאג ממה שמתרחש בישראל בעת הזו. בניסיון לאחד את הקרעים בעם ולהגיע להבנות בישראל, ארגון הגג של כל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה שלח בחודש שעבר מכתב אל ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וראש האופוזיציה יאיר לפיד, לנהל משא ומתן בין הצדדים להגיע לפשרה – על סמך הצעות הנשיא הרצוג. במכתב נאמר עוד: “עקבנו מקרוב אחר הדיון החריף שהולך וגובר סביב הצעות הקואליציה הממשלתית, לערוך שינויים מהותיים ביחסים בין הכנסת ובית המשפט העליון. עקבנו במיוחד אחרי ההצעה לאפשר לכנסת לבטל החלטות של בית המשפט העליון (“פסקת ההתגברות”) ברוב קולות. אנו קוראים לכם לאמץ את ההצעות שהציע הנשיא, יצחק הרצוג, לקביעת אפיק לבחינה ופתרון של הסוגיות שהזכרנו. לא משנה כיצד יפתרו סוגיות אלו, תהליך זה יבטיח שדעותיהם של כל בעלי העניין ישקלו במלואן. אנו קוראים לכם להבהיר שאין די ברוב של שישים ואחד של מצביעים בכנסת, כדי לבטל החלטת של בית המשפט העליון. מהות הדמוקרטיה היא מצד אחד הכרה בשלטון הרוב, אך פירושה גם הגנה על זכויות המיעוט. אנו מכירים בכך שכל מערכת האיזונים והבלמים תהיה שונה מאלה שבמדינות שלנו, אך לשינוי כה דרמטי במערכת הממשל הישראלית, יהיו השלכות מרחיקות לכת בצפון אמריקה, הן בתוך הקהילה היהודית והן מחוצה לה”
שנקן מבקש להדגיש שרק באמצעות הידברות בין הצדדים אפשר להגיע לפתרון הרצוי לכולם. לדבריו הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר, לא מביעה עמדת תמיכה בצד זה או אחר, והיא מאפשרת לשלל הדעות והגוונים השונים להשמיע את דעתם בנושא. “אנו לא ננקוט עמדה ספציפית בנושא ולכן גם לא נשתתף בהפגנות של חברי הקהילה היהודית בוונקובר, נגד הרפורמה של ממשלת נתניהו. לכל אחד יש זכות להביע את עמדותיו באופן חופשי. אם זאת כפי שאתה יכול לראות במכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יאיר לפיד, אנו מודאגים מאוד מהיבטי הרפורמה החדשה”
קהילת היהודים המקומית מקיימת מדי יום ראשון בחודשים האחרונים הפגנת הזדהות עם אלה שרוצים לשמור על הדמוקרטיה בישראל, בניגוד לעמדת הקואליציה שרוצה כאמור לבצע רפורמה מרחיקת לכת במערכת המשפט, תוך הענקת עדיפות לכנסת על בית המשפט העליון. הפגנות נערכות בכיכר רובסון בדאון טאון (בצמוד לוונקובר ארט גאלרי) ומעטים מקרב הקהילה מגיעים לאירועים, בין עשרה לשלושים איש בסך הכל. זה אולי מתאים לפרופיל של אלה שגרים במערב צפון אמריקה לעומת אלה שגרים במזרחה. שם במזרח חברי הקהילה היהודית פעילים הרבה יותר. בכל מקרה ידוע שרבים מתושבי אזור ונקובר משלל הקהילות השונות, מעדיפים שלא להיות פעילים בקרב קהילותיהם אלה להתבודד
יו”ר הפדרציה היהודית של אזור ונקובר אומר כי ממש בימים אלה משלחת בכירה של חברי ארגון הפדרציות היהודית של צפון אמריקה נמצאת בישראל, בניסיון ליצור גשר של הידברות בין שני הצדדים הניצים, על בסיס תוכניתו של הרצוג. כשלושים מנהיגים הפדרציות של צפון אמריקה קיימו ביקור חפוז בישראל, לאור המהומה הקשה שפקדה את המדינה. לדברי נשיא ומנכ”ל הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, אריק פינגרהאט, הביקור הקצר ממחיש את הדאגה הכבדה בקרב הקהילה היהודית ממה שהוויכוח בישראל עורר. לדבריו זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של הפדרציות בצפון אמריקה, שהן שולחות משלחת חירום לדון במדיניות הישראלית, עם מנהיגים בישראל
פינגורהט מציין כי משלחתו לא הצליחה להיפגש עם נתניהו, אך היא פגשה חברים בבכירים בקואליציה של ראש הממשלה, וכן את מנהיגי האופוזיציה והנשיא. המסר של המשלחת של ארגון הקהילות היהודית של צפון אמריקה לכל הצדדים הוא, שיש למצוא פשרה ולהרגיע את הרוחות לאור האווירה המקוטבת מאוד. ראש המשלחת ציין עוד כי יהודי צפון אמריקה נוטים להחזיק בעמדות פוליטיות ליברליות, ולהזדהות עם זרמים ליברלים ביהדות שנאבקו להכרה בישראל. חברי המשלחת מודאגים מחשש שזכויות המיעוט והפלורליזם הדתי עלולות להיחלש, בעקבות הרפורמה המשפטית המוצעת
יש לזכור שארגון הפדרציות היהודית של צפון אמריקה מכיל בתוכו למעלה מארבע מאות קהילות יהודית, בהן אחד עשר ברחבי קנדה. הקהילות מגייסות מדי שנה כשני מיליארד דולר לתמיכה בקהילות באוכלוסיות חלשות בארץ ובעולם
שנקן אומר כי תפקיד הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר הוא לאפשר לכל חברי הקהילה להתבטא באופן חופשי כרצונם. “אנו מנסים בימים קשים אלה לישראל להסביר את מה שקורה במדינה ומקיימים הדרכות בנושא. במקביל אנו מאפשרים לכל חבר הקהילה שלנו לומר את דברו בנושא. אך כפי שציינתי הפדרציה שברשותי לא תתמוך בשום צד בסכסוך הקשה זה, אלה רק תנסה לבנות גשר בין הניצים”
שנקן מסביר עוד כי: “יש דאגה רבה בקרב יהודית קנדה שנמנים על מאה ארבעים ושישה ארגונים שונים המסונפים לשתיים עשרה פדרציות. לראשונה נשמעים קולות חזקים מכאן בקנדה בנוגע למה שקורה בישראל. זהו תקדים שלא היה כמותו מאז נוסדה מדינת ישראל. זה רק מסביר לך את חומרת המצב ממה שקורה בישראל, ואת הדאגה העמוקה מכך של היהודים ברחבי קנדה”
לדברי שנקן אין זה חדש שישראל נמצאת במשבר קשה. בעצם הולדתה היה משבר גדול בה ובסביבה, במלחמת יום כיפור היה משבר נוראי, רצח ראש הממשלה יצחק רבין הביא למשבר גדול. ואכן גם הפעם הצעת הרפורמה של ממשלת נתניהו מביאה שוב משבר קשה לציבור ולחברה בישראל, וכן לקהילות היהודית ברחבי העולם. המשבר הישראלי מדגיש את הפערים בין הקבוצות השונות, אשכנזים וספרדים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, ימין ושמאל ועוד ועוד
“מה שקורה כיום בישראל קורה גם במקומות אחרים בעולם ואני מודאג מכך שאנשים לא מוכנים לדבר אחד עם השני, אלה רק צועקים אחד על השני. מוטל עלינו לדבר עם רעהו, ולהגיע להסכמות פשרות לאור חילוקי הדעות הקיימים בקרב אוכלוסיות השונות. לצערי כיום אי אפשר לדבר עוד ביננו אלה רק לצעוק ולריב וזו טרגדיה קשה מאוד לכולנו. הרפורמה בישראל מוסיפה שמן רותח למדורה בישראל, בזמן שמוטל על כולנו להתפשר ולקבל את תוכנית הנשיא הרצוג. אנו צריכים לעשות הכל כדי למצוא מכנה משותף בין הצדדים כי אין דרך אחרת”
יו”ר הפדרציה היהודית של אזור מטרו ונקובר מבטיח כי ארגוני יעשה הכל להסביר לקהילת היהודים כאן, מה בדיוק קורה בישראל ומה צריך לעשות כדי למצוא פתרון הולם למשבר החמור שנוצר לאור הצעת הרפורמה של ממשלת בנימין נתניהו
למרות המשבר החמור מאוד בישראל והפגנות גדולות במדינה נגד הרפורמה המשפטית של הממשלה, שנמשכות כבר למעלה מחודשיים, בקהילה היהודית בוונקובר עומדים מהצד ולא נוקטים בצעדים מעשיים. מדי שבוע בימי ראשון נערכת הפגנת הזדהות של יהודים בוונקובר עם המאבק של מתנגדי הרפורמה בישראל,ובודדים בלבד מגיעים לאירוע שמתקיים בכיכר רובסון, בסמוך לארט גלרי של ונקובר. אני השתתפתי באירוע שנערך ביום ראשון האחרון של חודש פברואר, ובסך הכל הגיעו תשעה מפגינים לכיכר רובסון. זה היה פשוט מחזה מביש לראשות בודדים ביותר בקרב קהילת היהודים המקומית שבכלל אכפת להם ממה שקורה בישראל. האדישות היא לא במקום כאשר הבית בישראל בוער, אמר לי אחד המפגינים נגד הרפורמה המשפטית
המפגינים נשאו שלטים בעברית ובאנגלית בגנות ראש הממשלה בנימין נתניהו, ותוכנית הרפורמה המשפטית שלו, שנועדה בעצם להפסיק את כל ההליכים המשפטיים נגדו ולשחרר אותו מהאפשרות שישלם מחיר כבד על החשדות הפליליות נגדו. נישאו נאומים קצרים והמפגינים התפזרו לכל עבר תוך תקווה שבהפגנות הבאות יגיעו רבים יותר. הישועה לישראל השפויה כנראה לא תגיע מוונקובר
גם ראשי הקהילה היהודית כאן נוהגים באיפוק מוגזם ולא עומדים לצד המפגינים הרבים בישראל נגד הרפורמה של ראש הממשלה בנימין נתניהו וממשלתו הקיצונית, כפי שעושות הקהילות היהודיות בארצות הברית. הפדרציה היהודית של אזור ונקובר הוציאה הודעה לאור האירועים החמורים בישראל, שהיא בעצם ההודעה של של הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה. בהודעה נאמר כי הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה שלחה מכתבים לראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יאיר לפיד, ובהם היא מציינת את דאגתה מהיבטי הרפורמה של מערכת המשפטי החדשה, תוך שהיא קוראת לשני הצדדים מייד לנהל משא ומתן לפשרה. כל זאת על סמך ההצעות של נשיא המדינה יצחק הרצוג. בפדרציה היהודית של צפון אמריקה מדגישים עוד כי יש לבצע שינויים מהותיים בהצעת החוק לרפורמה במערכת המשפטת של ממשלת בנימין נתניהו. השוניים כוללים בין היתר את ההחלטה ברפורמה כי כנסת ישראל יכולה ברוב קולות להפוך ולשנות החלטות של בית המשפט העליון של ישראל. עוד מודגש בדברי הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה כי, אסור שהכנסת של ישראל ברוב של שישים ואחד קולות בלבד – תבטל את החלטות של בית המשפט העליון של המדינה ויש במפורש להכיר גם זכויות של המיעוט
לדברי הפדרציה היהודית הקהילות של צפון אמריקה המכתבים שלה זכו לדיווחים נרחבים בתקשורת הישראלית ולאור כך זמן קצר לאחר הפרסומים קרא ראש הממשלה בנימין נתניהו באופן גלוי להידברות עם האופוזיציה, כאשר ראש האופוזיציה יאיר לפיד, הסכים אף הוא עם עקרונות ההצעה של הפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה. בפדרציה היהודית של קהילות צפון אמריקה מוסיפים עוד כי הם מעודדים מהצהרתו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ואכן מאמינים ששני הצדדים צריכים לפעול במשותף כדי להתגבר על ההבדלים הקטנים מאוד שנותרו, כדי להתחיל במשא ומתן בין הצדדים באופן מידי ביותר
יו”ר הפדרציה היהודית של אזור ונקובר עזרא שנקן, מציין בהודעתו השבועית לקהילה המקומית בין היתר, כי לבו נשבר לאור הפוגרום הקשה של המתנחלים בישוב הפלסטיני חווארה, שהוא מנוגד לחלוטין לאופן שבו הוא מאמין שמוטל אל אנשים להתנהג. כזכור המתנחלים שרפו בתים, מכוניות ורכוש של פלסטינים לאחר שמחבל הרג שני מתנחלים. מאש שנתניהו חזר לשלטון גדלו אירועי הטרור בישראל באופן משמעותי
In British Columbia last year, 2,272 people died from toxic drugs, according to information released last week. More than 11,000 people have died of drug toxicity in the province since a public health emergency was declared in April 2016.
While many people associate these tragic deaths with the troubles of the Downtown Eastside, the reality is that Vancouver Coastal Health – the region that includes that neighbourhood as well as much of Metro Vancouver – accounted for 14% of the drug-related deaths in the province last year. Rural communities are disproportionately affected. Most disproportionately affected of all are Indigenous communities. The First Nations Health Authority reports that, while making up 3.2% of the province’s population, First Nations people comprised 15% of all toxic drug deaths in 2021 and 2022.
It is worth remembering that, while people have died from toxic drugs on the streets, they also have died in the living rooms of our most exclusive neighbourhoods, and they have died everywhere in between.
The City of Vancouver just announced $2.8 million for the hiring of 58 mental health workers and expanded programs to address frontline issues and public safety responses, according to Mayor Ken Sim. Also, this week, a new policy went into effect in British Columbia, under which possession of some illegal drugs will not result in arrest or charges. This is an innovative effort to reconsider the problem as a health issue, not a legal one.
While there may be disagreements and concerns about the approach the city, the province and the federal government are taking on the problems that plague individuals and communities around mental health, addictions, crime and safety, there has also been a degree of unnecessary and unwelcome cynicism. Too many seem to view the problems – and the people they affect – as an inconvenience to be swept away rather than as complex social issues requiring comprehensive responses.
In the search for explanations and solutions, there has been too frequent a tendency to blame the victim, to drive through troubled neighbourhoods in our city and province and condemn not the problems, or the context of those problems, but the people they affect.
In many instances, people suffering represent the contemporary impacts of policies and practices past and present. Land acknowledgments and efforts at reconciliation mean little to nothing if they are not accompanied by truth and by compassion for the long-term effects of these wrongs. Coming to terms with the impact on Indigenous peoples of residential schools, intergenerational trauma and generalized discrimination and lack of opportunity has opened many eyes to how these historical and contemporary realities have affected communities. Perhaps we have not done as well in recognizing how these impacts manifest in individuals.
People experiencing the harms of the drug poisoning crisis, Indigenous and non-Indigenous alike, come from a place of struggle and suffering. Really, every person is impacted in some way by circumstances of their social context, as well as their experiences. Some of the problems we experience are a result of individual health or vulnerabilities and others of systemic discrimination or falling through cracks in the education system or social safety net. Whatever the causes, they each require us to come together to address them.
Of course, these issues are not at all limited to our city. Across North America and elsewhere, urban and rural communities are troubled by substance issues and other problems, including a lack of safe and affordable housing, which is foundational to individual and communal well-being. If anyone had simple answers, they would have been adopted and implemented by now. This is an enormous challenge we must attempt to address humanely, compassionately and effectively without victim-blaming.
Organizations and many individuals in the Jewish community have been committed to these issues for some time and those collective efforts reflect the core Jewish value of tikkun olam, repairing the world, but they also reflect hakaim takim imo, “you shall surely lift him [and her] up.”
The tragic statistics confirm what we already know. They are a reminder, though, that a great deal remains to be done to address the problems and to reduce the social causes of the crisis. Trying new approaches that focus on compassion and justice is a right course. They may not work. But the cost of not trying is far too high.
Phil Rosenthal of Somebody Feed Phil takes part in Just for Laughs Vancouver on Feb. 19. (photo from JFL Vancouver)
Just for Laughs Vancouver returns for another year’s festival, presented in association with SiriusXM Feb. 16-25. It welcomes back Best of the West, highlighting local talent, and reintroduces the Creator’s Series, with the first guest confirmed surely to be an entertaining afternoon: Phil Rosenthal. Listed below are some of the Jewish community members participating in the festival.
A Conversation with Phil Rosenthal / Feb. 19, 5 p.m., at Vogue Theatre
Rosenthal is the award-winning creator, executive producer and host of Netflix’s hit Somebody Feed Phil, as well as a New York Times best-selling author. The Emmy-nominated unscripted documentary series combines Rosenthal’s love of food and travel with his unique brand of humour and he recently won a 2022 Critics Choice Real TV Award for Best Travel/Adventure Show on behalf of the series and garnered a 2022 James Beard Award nomination. He also recently released Somebody Feed Phil: The Book, which instantly landed on the New York Times bestseller list.
Sarah Silverman: Grow Some Lips / Feb. 23, 7 p.m., at Queen Elizabeth Theatre
Silverman is a two-time Emmy Award-winning comedian, actress, writer and producer. She currently hosts her weekly podcast, available on iTunes and wherever podcasts are available. She can next be seen as the host of TBS’s Stupid Pet Tricks, an expansion of the David Letterman late-night segment. She recently wrapped production on Netflix’s Maestro, a biopic on the life of composer Leonard Bernstein, where she will star opposite Bradley Cooper.
Ari Shaffir / Feb. 25, 9:30 p.m., at Vogue Theatre
Shaffir is best known for the storytelling show he created and hosted on Comedy Central called This Is Not Happening. His last Netflix special, Double Negative, won a Grammy for best comedy special before the award committee realized it was too filthy and didn’t represent the high standards that the Grammys has long stood for so the honour was stripped from him. Shaffir has had numerous appearances on the Joe Rogan Experience podcast, as well as WTF with Marc Maron, The Adam Carolla Show and Your Mom’s House. His own podcast, Ari Shaffir’s Skeptic Tank, is a chart topper that comes out every week.
Sarah Sherman / Feb. 16, 9:30 p.m., and Feb. 17, 7 p.m., at Biltmore Cabaret
Sherman aka Sarah Squirm is currently a featured player on Saturday Night Live. Outside of the show, she is known for her unconventional and popular live show, Helltrap Nightmare. She was chosen as one of the 2021 Just for Laughs’ Montreal’s New Faces of Comedy.
Jared Freid / Feb. 22, 9:30 p.m., and Feb. 23, 7 p.m., at Rio Theatre
Freid is a stand-up comedian based out of New York City, with a strong focus on dating and relationships. His comedy is current and reflects the ordinary daily thoughts of everyone you know, especially if you know a lot of millennials who are obsessing over dating apps, trying to be real adults, and worrying about their bodies. He co-hosts the podcast U Up? with Jordana Abraham, where they discuss their takes on modern dating, and recently launched a new show, Dating Makeover, a podcast presented by Spotify.
An Intimate Evening with Adam Pally / Feb. 17, 7 p.m, at Rio Theatre
Songs, stories and jokes come together just like Momma used to make it. Enjoy the stories, sing along to the songs, hopefully think the jokes are in fact jokes and the price of the ticket and commute and being around a bunch of strangers was worth it. I, uh, I mean whoever is writing this, definitely not Adam Pally, is so thankful for the opportunity to entertain you.
Hannah Berner / Feb. 18, 9:30 p.m., at Rio Theatre
Berner was born in Brooklyn, N.Y., and played competitive tennis for the University of Wisconsin. She emerged on the comedy scene by directing, editing and acting in videos on Instagram and writing viral tweets. She has two podcasts, Giggly Squad and Berning In Hell. Berner is an advocate for mental health, animals and napping.
* * *
For the full Just for Laughs Vancouver lineup and show tickets, visit JFLVancouver.com.
Yaron Komari, a resident at Dogwood Gardens, speaks at the development’s opening ceremony Jan. 10, as Vancouver Mayor Ken Sim looks on. (photo by Al Lau)
Yaron Komari grew up in Israel, served in the Israel Defence Forces and moved to Canada in 2009. He was pursuing a career as an apprentice electrician and was hopeful for the future when he was diagnosed with Type 2 diabetes in 2018. A year later, the diabetes progressed into serious neuropathy and his career was effectively halted.
“I had no financial safety net and soon found myself in tough times,” he said. “I quickly found myself living in a rooming house with drug addicts and prostitutes as my neighbours. I felt very unsafe. Just walking up the 12 stairs to my room became a daily challenge, never mind the chronic insomnia.”
Komari shared his story at the official opening Jan. 10 of Dogwood Gardens, an affordable housing development on West 59th Avenue near Cambie. The 138-unit building, part of the larger Cambie Gardens development, is a partnership between Tikva Housing Society, SUCCESS and the City of Vancouver.
“Even my doctor became concerned,” Komari recounted at the ceremony. “Without access to a kosher kitchen, my diabetes became unmanageable and further affected my overall health. I’m an observant, kosher Jew and my living situation simply added more stress to my everyday life.
“I never in my worst nightmares thought that I would live in an unbearable and unhealthy environment and rely on community generosity to help source kosher food and meals,” he said.
Komari knew of Tikva Housing, which has the mission of providing “access to innovative and affordable housing solutions for all those in the Jewish community who need it.” However, he thought that there were people in greater need.
“With the persuasion and the help of Tikva Housing and Jewish Family Services, I applied for housing,” he said. “You cannot even begin to imagine what I felt when I got the call from Tikva Housing that my application had been approved. There was no hope for me.… [But] the keys are now in my hand. I walked into my new home. I couldn’t even believe that was happening to me. It was emotionally overwhelming…. I have a fridge that I can store my food in. I have a kosher kitchen where I can prepare my own meals and I have the peace of mind that I am safe and secure. For the first time in years, I have slept through the night. Tikva Housing has changed my life. I’m proud of where I live…. My world feels more open and I no longer feel shame or embarrassed of where and how I live.”
Komari’s is just one of the lives positively affected by the opening of the new facility, which was made possible under the city’s inclusionary housing policy, which requires developers to provide social housing as part of large redevelopment projects. SUCCESS and Tikva will co-manage the facility, which also includes an amenity space, children’s play area, parking and storage. Of the 138 units, 30 are designated for Tikva and 108 for SUCCESS. There are studio apartments and one-, two- and three-bedroom units. About half the units are offered to tenants at 10% below market rents, while the rest are adjusted to income, based on provincial guidelines. The larger Cambie Gardens development, of which Dogwood Gardens is a part, will see a total of 540 affordable units when the project of more than 3,000 total apartments is completed on the 10-hectare (25-acre) site. The redevelopment is on the location of Vancouver Coastal Health’s former Pearson Dogwood complex, which housed adults with physical disabilities and seniors with complex needs.
Anat Gogo, Tikva’s executive director, told the Independent that about 90% of the homes designated for members of the Jewish community are now occupied, with the rest of the residents expected to move in within days. Earlier, she told the audience, which included elected officials and community leaders, that stable, affordable housing is a basic need that allows people to move from merely surviving to thriving.
“This project makes me feel like we can have a meaningful and long-lasting impact and actually make a difference in people’s lives,” she said. “At Tikva, we are committed to tikkun olam, repairing the world, and we do this one home at a time. We are committed to building community.”
Rhonda Sacks, chair of the board of directors of Tikva, also spoke, highlighting the power of partnerships.
“While Tikva and SUCCESS serve diverse populations, we share a common passion for supporting our communities and making a genuine difference in their lives,” she said. Sacks also offered special thanks to lead supporters, including the Diamond Foundation, the Ben and Esther Dayson Charitable Foundation, the Al Roadburg Foundation and the Ronald S. Roadburg Foundation.
“Dogwood Gardens is perfectly positioned to inspire meaningful connections and provide a strong sense of belonging,” said Sacks.
Supporters of Tikva Housing in one of the units at Dogwood Gardens on Jan. 10, left to right: Stephen Gaerber, Gord Kushner, Bernard Pinsky, Rory Richards, Anat Gogo, Ezra Shanken, Rhonda Sacks, Sheila Sontz and Daniella Givon. (photo by Al Lau)
Dogwood Gardens is not the first partnership between Tikva and SUCCESS. With other partners, the two agencies opened the 129-unit Diamond Residences (Storeys), in Richmond, six years ago. Last year, YWCA Metro Vancouver, the Association of Neighbourhood Houses of B.C. and Tikva opened xʷƛ̓əpicən, a 125-unit complex at Arbutus Centre. Tikva’s portfolio also includes the 32-unit Ben and Esther Dayson Residences, in south Vancouver’s River District, and Dany Guincher House, an 11-unit building for people at risk of homelessness and persons with disabilities who can live independently, which was Tikva’s first building. The house was built in 1970, purchased by Tikva in 2007 and began operations in 2008. With Dogwood Gardens now open, Tikva’s portfolio includes 128 units.
Currently under construction in Burnaby is the next Tikva initiative, Susana Cogan Place, which is named after the woman who led Tikva until her passing in 2017. This project will add another 20 units of affordable homes.
In addition, Tikva Housing has a rent subsidy program that provides eligible low-income singles and families with cash assistance towards their monthly rent, within available funding.
At the Dogwood Gardens opening, Vancouver Mayor Ken Sim was joined by city councilors Sarah Kirby-Yung, Rebecca Bligh and Christine Boyle.
Sim noted that he grew up about a half-kilometre away in what was “effectively affordable housing” and said this new housing complex means that “the next generation of Vancouverites who may not have a lot … can still live in an amazing area like this one.”
The project is part of sprawling changes along the Cambie corridor, including the Oakridge redevelopment and smaller projects that increase density along the thoroughfare. JWest, the redevelopment of the Jewish Community Centre of Greater Vancouver campus a few blocks to the northwest, is a major component of the changing face of the broader area, which has traditionally been home to many of Vancouver’s Jewish residents and community institutions.
“The City of Vancouver is committed to delivering much-needed quality housing while developing collaborative relationships with community partners,” said Sim. “We applaud the work of SUCCESS and Tikva, who have helped expand options for culturally appropriate housing across our city.”
Queenie Choo, chief executive officer of SUCCESS, chaired the opening ceremony and acknowledged other representatives of her organization, which is celebrating its 50th anniversary this year and has grown from a small charity in Chinatown to one of Canada’s largest social service agencies.
לאחר סיום המונדיאל האחרון בקטאר לפני שבועות מספר, מתחילה ההיערכות למונדיאל הבא – אליפות העולם שתיערך לראשונה בשלוש מדינות בו זמנית: ארצות הברית, מקסיקו וקנדה. זאת בעוד כשלוש וחצי שנים: בחודשים יוני ויולי בשנת אלפיים עשרים ושש
הטורניר בצפון אמריקה יכלול יותר מקומות לאפריקה ומרכז אמריקה, העפלה צפויה של ניו זילנד, שדרוג מזערי לאירופה ורמה נמוכה בשלב הבתים. המארחות ארה”ב, קנדה ומקסיקו כבר מתחילות להיערך לקראת אירוח המונדיאל הראשון שיכלול לא פחות מארבעים ושמונה נבחרות
אחרי סיום המשחקים בקטאר, בעולם הכדורגל מתחילים להביט קדימה אל עבר טורניר הבא שיתקיים בארצות הברית, קנדה ומקסיקו. כיוון שהטורניר בקטאר התקיים בינואר (לאור החום הכבד בקיץ שם), אוהדי הכדורגל ימתינו רק שלוש שנים וחצי עד המונדיאל הבא ולא ארבע כמו בדרך כלל. כידוע, למרות הביקורות הקשות, המונדיאל הבא יתקיים בפורמט שונה. יותר נבחרות, יותר משחקים ויותר שחקנים. לטענת הרבה מאוד מבקרים, גם צפויה רמה נמוכה מאוד של משחקים בשלב הבתים – לאור העפלה של נבחרות בינוניות ואף פחות מכך. הרחבת המונדיאל של צפון אמריקה תסייע בעיקר לנבחרות מאפריקה, אסיה מרכז וצפון אמריקה, וגם לניו זילנד. מי שייהנו פחות מכך באופן יחסי, הן הנבחרות הטובות יותר השייכות ליבשות של אירופה ודרום אמריקה. שם בית המוקדמות יכלול עשר נבחרות, ועשויות לעלות לשלבים המתקדמים לא פחות משמונה מהן. הסיפור המעניין מגיע הפעם מצפון ומרכז אמריקה. זאת כיוון ששלוש המארחות (ארצות הברית, מקסיקו וקנדה) עולות אוטומטית למונדיאל. ולכן ייפתחו שלושה מקומות נוספים ושתי נבחרות נוספות יגיעו לפלייאוף. בסופו של דבר יכול להיות שיהיו שמונה נציגות משם מצפון ומרכז אמריקה. ניו זילנד, שמאז הצטרפות אוסטרליה למוקדמות באסיה תמיד מסיימת במקום הראשון באוקיאניה, תהיה פייבוריטית ברורה לעלייה אוטומטית. נבחרת איי שלמה במוקדמות 2022 הגיעה לגמר נגד האול וייטס, תעפיל עד לפלייאוף אם שוב תסיים כסגנית
נבחרות כמו ג’מייקה, טרינידד וטובגו ואל סלבדור ייאבקו על חזרה לגביע העולמי ובדרום אמריקה ונצואלה – היחידה שמעולם לא עשתה זאת – יכולה לחלום על הופעת בכורה בזכות העובדה ששבעים אחוזים מהמתחרות בתמונה העלייה. השינוי היחיד שזוכה למשוב חיובי מכל הכיוונים הוא בשיטת הפלייאוף. במונדיאל אלפיים עשרים ושתיים למשל, הגיעו לפלייאוף ניו זילנד, פרו, קוסטה ריקה ואוסטרליה, בהגרלה עיוורת נקבעו שני משחקים שהניבו שתי עולות. בפורמט החדש שלב הפלייאוף יתקיים בשיטת ליגה אינטרקונטיננטלית, שתכלול שש נבחרות מחמש יבשות. הן ישחקו אחת נגד השנייה ושתי הראשונות יעפילו למונדיאל
הטורניר של המונדיאל אלפיים עשרים ושש ייערך בשישה עשר אצטדיונים שונים. אחד עשר בערים האלה בארצות הברית: ניו ג’רזי/ניו יורק, דאלאס, קנזס סיטי, יוסטון, אטלנטה, לוס אנג’לס, פילדלפיה, סיאטל, סן פרנסיסקו, בוסטון ומיאמי. שלושה בערים האלה במקסיקו: מקסיקו סיטי, גוודלחרה ומונטריי. שניים בערים האלה בקנדה: טורונטו וונקובר
למרות שהתאחדות הכדורגל העולמית (פיפ”א) החליטו לפני מספר שנים לשחק בפורמט של שישה עשר בתים, שיכללו שלוש נבחרות כל אחד, ייתכן שהתוכנית לא תצא אל הפועל במונדיאל של ארצות הברית, מקסיקו וקנדה. ויתכן שהמונדיאל הצפון אמריקני יתקיים באותה מתכונת ידועה של ארבע נבחרות בכל בית ובסך הכל מדובר בשנים עשר בתים. זאת מתוך רצון לשמור על תחרותיות עד המחזור האחרון של שלב הבתים. לפי התכנון המקורי הפורמט החדש: שישה עשר בתים כאשר יש שלוש נבחרות בכל אחד מהם (בהן אירופית אחת בכל בית). שתי הראשונות עולות לשלב פלייאוף שכולל שלושים ושניים נבחרות וממנו מעפילות לשמינית הגמר
משחקי גביע העולם הבאים בארצות הברית, מקסיקו וקנדה מבטיחים ככל הנראה רגיעה מסוימת בכל הנוגע לתאונות בנייה. זאת לעומת המחדלים הנוראיים שהתרחשו במונדיאל האחרון שנערך בקטאר. המונדיאל העשרים ושלוש במספר יתקיים בשלוש המדינות של צפון אמריקה (ארצות הברית, מקסיקו וקנדה) מצוידות באצטדיונים שהוקמו זה מכבר, בהבדל מאלה בקטאר. מרבית האיצטדיונים במדינות שיארחו את המונדיאל הבא הוקמו בחלקם במאה הקודמת ואחרים בשנים האחרונות. הידוע מביניהם שהפך
למיתוס הוא אצטדיון האצטקה במקסיקו סיטי, שבו נכבש “שער יד האלוהים” על ידי דייגו מראדונה, בשנת אלף תשע מאות שמונים ושש, במשחק רבע הגמר במונדיאל נגד אנגליה. לקראת המונדיאל הקרוב של ארצות הברית, מקסיקו וקנדה, צפוי שכמה מהאצטדיונים בהם יתקיימו משחקי הכדורגל יעברו שידרוג ושיפוץ ואף מספר המושבים יגדל משמעותית. יש להאמין שהפעם בניגוד למה שקרה בקטאר וללא הצדקה, העבודות השונות לא יביאו למותם של פועלים. אם זאת יש לזכור שבמונדיאל הקרוב של צפון אמריקה יש אלמנט שלילי מאוד משמעותי והוא: המרחקים הארוכים בין אתרי המשחקים של ארצות הברית, מקסיקו וקנדה. אלו יצריכו נסיעות וטיסות של מאות ואלפי קילומטרים. כך שהנוחות לא תהיה במיטבה באליפות העולם בכדורגל הבאה
הנבחרות של ארצות הברית וקנדה שהבטיחו כבר אוטומטית את השתתפותן במונדיאל של צפון אמריקה, מחפשות מסגרת איכותית להתחרות בה, במסגרת ההכנות שלהן לגביע העולם הביתי שלהן. זאת, כיוון שלא ישתתפו במוקמות של הבית הצפון אמריקאי לקראת המונדיאל. על כן שתי הנבחרות המארחות של אליפות העולם בכדורגל הבאה פנו לאחרונה התאחדות הכדורגל של דרום אמריקה, וביקשו להשתתף במשחקי אליפות דרום אמריקה לנבחרות, קופה אמריקה, שיערכו בשנת אלפיים עשרים וארבע. בכירים בהתאחדות הדרום אמריקנית מציינים כי אין להם התנגדות לצרף את ארצות הברית וקנדה למשחקי קופה אמריקה הבאים. לעומתן, נבחרת מקסיקו לא בוחנת לפי שעה להצטרף למשחקי הקופה אמריקה. יצויין כי מקסיקו השתתפה בקופה אמריקה בקביעות עד אלף תשע מאות תשעים ושלוש
אליפות הקופה אמריקה של שנת אלפיים עשרים וארבע, בה תשתתף נבחרת ארגנטינה כאלופה המכהנת החדשה, הייתה אמורה להתקיים באקוודור. זאת בהתאם לסבב הקבוע שנהוג בהתאחדות הדרום אמריקאית. אך אקוודור דחתה את האפשרות לארח את המשחקים ובשלב זה טרם ידוע היכן תיערך האליפות הדרום אמריקנית בכדורגל. יש סיכוי מסויים כי ארצות הברית עשויה לארח את קופה אמריקה, כמובן אם יאושר שהיא תוכל להשתתף באליפות. ארצות הברית אגב שיחקה כבר בקופה אמריקה ארבע פעמים. בשנת אלפיים ושש עשרה היא אף אף אירחה את הטורניר, במהדורה המיוחדת לכבוד מאה שנים שנים למפעל המכובד, שכללה גם שש נבחרות מצפון אמריקה. לעומת זאת קנדה מעולם לא השתתפה בטורניר הדרום אמריקני
נבחרת קנדה בכדורגל ממוקמת כיום במקום החמישים ושלושה בעולם, לפי רשימת הדירוג של פיפ”א. הנבחרת הקנדית הצליחה להעפיל לגביע העולם בכדורגל רק פעמיים: בשנת אלף תשע מאות שמונים ושש ולמונדיאל האחרון שנערך בקטאר. לעומת זאת הנבחרת הצליחה יותר באליפות של צפון ומרכז אמריקה, ואף זכתה בה בשנת אלפיים. ואילו בשנים אלפיים ושתיים ואלפיים ושבע הגיעה קנדה למקום השלישי. באלפיים ואחת הגיע קנדה למקומות שלוש-ארבע. הרכב הנבחרת הקנדית כולל כיום תשעה שחקנים המשתתפים במשחקי הכדורגל של הליגה קנדה. מדובר: בשישה המשחקים בקבוצה של מונטריאול, שניים המשחקים בקבוצה של טורונטו ואחד המשחק בקבוצה של ונקובר ואיטקאפס
