סוף למשבר העמוק ביחסי ארצות הברית וקנדה בעידן טראמפ: שתי המדינות הגיעו סוף סוף להסכם סחר חדש. בפועל קנדה תצטרף להסכם הסחר שהושג כבר בין ארה”ב למקסיקו בסוף חדש אוגוסט. הסכם הסחר המשולש בין המדינות של צפון אמריקה שיחליף את הסכם נפט”א (נחתם באלף תשע מאות תשעים וארבע), יקרא יו.אס.אם.סי.איי (ארה”ב, מקסיקו וקנדה). הוא אמור להיחתם בין הצדדים בסוף נובמבר בטקס חגיגי, לאחר שיקבל את אישורי בתי המחוקקים של שלוש המדינת.
קנדה יש לזכור היא שותפת הסחר השניה בגודלה של ארה”ב לאחר סין. ועל כן להסכם החדש יש משמעות כלכלית גדולה מאוד לשתי המדינות השכנות, וכמובן גם למקסיקו. ההסכם החדש דן בתחומים רבים. ובהם: יבוא מכוניות, יבוא מוצרי חקלאות, יבוא חלב, יבוא תרופות, סוגיות של קניין רוחני, סוגיות של סחר דיגיטלי והמנגנון לפתרון סכסוכים בין המדינות. תוקפו של ההסכם שש עשרה שנים, ושלוש השותפות יבדקו אם יש מקום להכנסת שינויים בו רק בתום שש השנים הראשונות.
מיד עם היכנסו לבית הלבן לפני קרוב לשנתיים הודיע הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, כי הסכם נפט”א הוא הסכם גרוע מאוד לארה”ב ויש להחליפו. טראמפ החל במסע איומים קשים נגד קנדה ומקסיקו. זאת כדי לאלצן לחתום על הסכם סחר חדש. טראמפ הפנה את זעמו בעיקר לכיוון קנדה ומסע ההשמצות וההשפלות כנגדה הגיע לשיאו, עת הנשיא האמריקני סירב ללחוץ את ידו של רה”מ קנדה, ג’סטין טרודו, באו”ם בסוף חודש ספטמבר. טראמפ הגדיל לעשות והצהיר כי “אנחנו לא ממש אוהבים את הנציגים שלהם”. הנשיא האמריקאי התכוון בוודאי לשרת החוץ הקנדית, כריסטיה פרילנד, שעשתה רבות להשגת ההסכם המדובר. לטראמפ יתכן והפריע שפרילנד הוכיחה שהיא עומדת על שלה ופועלת בנחרצות לטובת האינטרסים הקנדיים – ועוד מדובר באישה! בשל התנהגותו הבוטה של טראמפ מערכת היחסים בין שתי המדינות שנחשבו לקרובות בעולם, הידרדרה לרמה שלא זכורה מעולם.
נציגי ארה”ב, קנדה ומקסיקו פתחו במגעים מואצים וארוכים להגיע להסכם החדש. לאחר שלושה עשר חודשים תמימים של משא ומתן הושג ההסכם הראשון בין ארה”ב ומקסיקו, בסוף החודש באוגוסט. ואילו ביום ראשון לפני כעשרה ימים (ה-1 באוקטובר), הושג ההסכם השני בין ארה”ב וקנדה. כל הצדדים נאלצו לוותר על חלק מהדרישות והתנאים המוקדמים להשגת הסכם סחר חדש של מדינות צפון אמריקה. נושא טעון אחד נשאר מחוץ להסכם ועל קנדה וארה”ב מוטל להמשיך ולדון בסוגיה, עד להשגת פתרון מוסכם. מדובר במכסי המגן שהאמריקנים מטילים על ייצוא של פלדה ואלומיניום מקנדה. מכל מקום מחלוקת זו לא תמנע את החתימה המשולשת על ההסכם החדש.
האופוזיצה בקנדה מיהרה לתקוף את ממשלת טרודו על כביכול הוויתורים הגדולים שעשתה לאמריקנים, כדי להגיע להסכם. לעומת זאת בנק אוף אמריקה מציין כי קנדה עשתה וויתורים סמליים בלבד. לפי אנליסטים של הבנק חלק מסעיפי ההסכם הם סמליים בעיקרם. ההסכם כולל הפחתה קטנה בפרוטקציוניזם לרפתנים מקנדה. עתה ליצרני החלב האמריקאים תהיה גישה ל-3.59 אחוזים משוק החלב הקנדי לעומת 3.25 אחוזים שהיו נהוגים עד כה. השינוי הנ”ל יגדיל את ייצוא החלב האמריקני לקנדה בכ-70 מיליון דולר בלבד.
עם השגת ההסכם אמר טראמפ על טרודו: “הבעייה היחידה של ג’סטין היא שהוא אוהב את העם שלו, הוא נלחם קשה למען עמו. תמיד היו לנו יחסים טובים והם קצת הידרדרו בחודשיים האחרונים”.
Israel’s IVC Research Centre concludes that, with each passing year, some 16% more companies have at least one Chinese investor. (photo by Dave Gordon)
With headlines proclaiming the largest trade war in history, the United States and China began dueling tariffs July 6, and the ongoing row threatens hundreds of billions of dollars of product distribution. But, while China has locked horns with our neighbours to the south, it is partnering more and more with Israel.
According to Thomson Reuters data, Chinese investment in Israeli corporations tripled in the past few years to $16 billion, with about $600 million directed specifically to startups. Israel’s IVC Research Centre concludes that, with each passing year, some 16% more companies have at least one Chinese investor. The Jerusalem Post has stated that it will be no time before China surpasses the United States as Israel’s main foreign investor.
The Chinese “are leveraging Israeli tech to fuel their economy. Israel is held in high esteem as a hub of innovation,” said Hagai Tal, chief executive officer at Tel Aviv-based Taptica, an Israeli mobile advertisement company. “Many Israeli companies also see important opportunities in the East, and the meeting point of these two approaches is what produces such successful business partnerships.”
Israeli Shimi Azar, who runs mobile advertising Spotad’s Asia-Pacific operations, said he has seen “China becoming an innovation power in only a few years.”
China has 232 of the world’s 2,000 largest companies, up from 43 in 2003, according to Forbes magazine. Of the top 20 technology giants, China has nine, including Alibaba, Tencent, Ant Financial, Baidu and Didi. (The United States has 11.) C-Trip International is larger than Expedia, and China produces more online sales than anywhere else, says Market Watch.
“Big cities like Shanghai or Shenzhen already feel quite Western in almost every respect so, culturally, we are becoming closer every year,” said Azar. “The younger generation is eager to learn English and travel the world, so I’m convinced that any significant cultural differences to speak of will soon be a thing of the past.”
Ronen Mense is vice-president of Asia for AppFlyer, a mobile marketing analytics and attribution platform, which went to market with an Asia-first model. “In today’s digital and mobile-first world,” he said, “the Chinese mobile market is like no other. The numbers are staggering: about 800 million mobile users, nearly 500 million users making payments with their phones, nearly $2 billion quarterly revenue in the Chinese iOS App Store – more than any other country in the world.”
Lee Branstetter, professor of economics and public policy at Carnegie Mellon University’s Heinz College, said Israel is “doing truly world-class research” in microchips, security and machinery. Adding to the reasons why China and Israel are collaborating more is the political clampdown sweeping through the United States; notably, concerns over security, trade, foreign debt and foreign corporate control.
The bilateral cooperation was echoed at the political level when Chinese President Xi Jinping and Israeli Prime Minister Binyamin Netanyahu signed a memorandum in 2015, agreeing to partner in the technology sector.
For the past four years, the China-Israel Innovation Summit has taken place with the support of their respective countries’ governments. In the past two years, two Israeli companies entered the Chinese stock exchange for the first time: Alma Lasers (bought out by XIO Group in 2013) and Sisram Medical, in part owned by China’s Fosun Pharmaceutical. Major acquisitions are now legion.
In 2016, a Chinese consortium, led by Giant Network Group, paid $4.4 billion to acquire Playtika, an Israeli video game company. A year prior, China’s XIO Group ponied up $510 million for medical device firm Lumenis.
Last year, Kuang-Chi Group – whose stated aim is to “invest in and collaborate with innovative technology projects worldwide” – announced it was looking to base its headquarters in Tel Aviv. Its chairman, Dr. Ruopeng Liu, told Forbes that it all had to do with Israel’s “global reputation for innovation,” coupled with China’s strength in the global market.
Forbes also has reported that Ogawa, a healthcare leader in China, is earmarking $10 million for wellness technology investments in Israel.
Peggy Mizrahi, a Chinese citizen who now lives in Israel, sees two nations who have a similar view of the world. Mizrahi is vice-president of Indigo Global, an Israeli boutique investment advisory firm, with activities and operations in Africa, Asia and the Middle East. She said the “Chinese are [known for] long-term planning, conservative and hierarchical, unlike the commonly recognized Israeli mindset as fast, innovative, impatient, flexible and [with a] lack of respect for authority. However, paradoxically, both countries share something deeper than that: the refugee mindset – a people suffered for decades in wars, exiles, and Holocaust, massacres; struggled for independence and peace; respect of culture, history and the power of knowledge; and, most importantly, both Israelis and Chinese believe that economic progress and technological advancement will ultimately bring peace and prosperity to the world.”
David Maman, chief executive officer and co-founder of Binah.ai, recently sold one of his companies, HexaTier, to Chinese conglomerate Huawei. According to Maman, it’s not unusual for scores of delegations each month to visit Israel from the biggest corporations in China – including Fosun, Huawei, Alibaba, Tencent and Baidu – to explore investments and other ventures with Israeli startups.
Just as sure as tech can be used for the good, one expert had concerns about increasing collaboration.
Branstetter, who served as the senior economist for international trade and investment for the U.S. President’s Council of Economic Advisers, added there must be care ensuring technology isn’t misused.
“If an American pilot were ever shot down by a Chinese missile powered by Israeli technology, it would be a real problem for the Israeli government.”
Dave Gordonis a Toronto-based freelance writer whose work has appeared in more than 100 publications around the world.
Consul General Galit Baram was in Vancouver last month. (photo from Consulate of Israel)
Galit Baram, consul general of Israel to Toronto and Western Canada, was in Vancouver last month.
“The visit was very good,” she told the Independent in a phone interview. “It included some political meetings and an academic meeting and I addressed the Jewish community and I attended the Negev Dinner of the JNF…. I had the opportunity to see the city, which is beautiful, and the weather was nice.”
Baram will be returning to Vancouver in November, when the late Dirk Pieter and Klaasje Kalkman will be honoured as Righteous Among the Nations for the assistance they provided to Jews during the Holocaust. The ceremony will be held in conjunction with Yad Vashem Canada and the Jewish Federation of Greater Vancouver.
Baram’s June meetings explored the opportunities of expanding cooperation between Israel and British Columbia in innovation and entrepreneurship.
“I believe that there is great potential in economic cooperation between Israel and British Columbia,” she said.
The provincial government, she said, “is making its initial steps now…. There is interest, there is curiosity, there is awareness of what Israel has to offer in innovation, in the medical field. When it comes to pharma, when it comes to cybersecurity, Israel is a leading country in the international arena in many of these fields.
“We had very good relations with the previous government and we hosted a mission … in November of 2016, a mission that was led by then-minister of finance [Michael] de Jong; there were representatives of different business sectors in British Columbia…. [It] is our intention to work very closely with the current government as well.”
The change in the federal government in 2015 also hasn’t affected Canada-Israel cooperation. On May 28, in Montreal, François-Phillippe Champagne, minister of international trade, and Eli Cohen, Israel’s minister of the economy and industry, announced the signing of the modernized Canada-Israel Free Trade Agreement.
Cohen spent two days in Canada, said Baram, adding, “I hope that Minister Champagne will soon reciprocate and visit Israel as well.
“I believe this is very important to have visits on such a high level … because I believe that governments can contribute greatly to bringing countries together. But we have to remember that, at a certain point, governments have to take a step back and leave it up to the business sector and the private sector to build bridges and to bring the countries together, but, as governments on both sides, Israel and Canada, we do as much as we can in order to strengthen and broaden our bilateral relations.”
Baram also sees the possibility of building a groundwork for peace in Israel through business and trade.
“I believe that economic mobility plays an integral role in bringing communities together,” she said, “and we are watching with pride the growing high-tech sector in the Israeli-Arab community, especially in the Greater Haifa area, in cities such as Nazareth…. We would like to see more Israeli-Arab students concentrating on science, concentrating on business, in business management and innovation and entrepreneurship.
“When it comes to building social bridges between Israelis and Palestinians, not necessarily Jews and Arabs, there are many activities that concentrate on that … and they are conducted by civil societies in Israel and it is heartwarming to see that. I would like to mention the activity of an organization such as Save a Child’s Heart … [which] brings children to Israel [for cardiac care] from Arab countries, from the Middle East, from Muslim countries in general, and they do wonderful, wonderful things in building bridges…. Another example I can give you is the upcoming visit of Dr. Yossi Leshem, one of Israel’s greatest experts on bird migration – he is going to be in Vancouver towards the end of August and he will be accompanied by his friends from [elsewhere in] the Middle East, and they are going to present beautiful regional projects in a conference that will be held in Vancouver…. Two other organizations that I would like to mention … are Ultimate Peace, that organizes Frisbee tournaments for youth … and another project, by Danny Hakim – Budo for Peace – teaches martial arts to Israeli Jews and Arabs, Palestinians, Jordanians and others, and they have instructors coming to Israel from Japan and from other countries…. I believe that such organizations can do so much good for Israeli society in general, for the Palestinians and for neighbouring countries in the Middle East.”
Of course, there are significant obstacles to peace, not the least of which are the ongoing altercations at the Gaza border.
“When it comes to the situation on the Gaza border, we are facing some very serious challenges,” admitted Baram. “It is an uphill battle. We see that there is sometimes a deterioration, sometimes the situation stabilizes a little bit and then there is another deterioration, the situation changes constantly.
“There are many, many challenges on a daily basis that are facing not only IDF [Israel Defence Forces] soldiers and the Palestinian civilian populations, but also the civilian population on the Israeli side of the border. Sometimes there is a tendency to forget about them but there are families, there are entire communities, that raise their children on the Israeli side of the border and because of this intifada of burning kites and balloons, they have to deal with arson cases on a daily basis, with a loss of crops and forest in the south of Israel, and it’s heartbreaking to see that because so much work has been put into making the desert bloom, especially in those regions.”
She added, “The one very disappointing thing for me to see as a former director of the department for Palestinian affairs was the fact that the Kerem Shalom border crossing that was built in the first place to enable trucks to enter Gaza was burned down by Hamas activists and by other terrorists and it’s a shame to see that because so much money was invested in that, so much effort was done in order to make trade between Israel and the Palestinian Authority, and especially Gaza, easier and simpler for us but especially for the civilian population in Gaza. And it’s difficult to see a civilian population that is being held captive by a terror organization…. Of course, there is awareness of the situation in Israel and understanding that the main enemy that has to be dealt with is definitely Hamas and not the people of Gaza.”
As for the Canadian government’s initial statements after the violent March of Return protests – in which Canada admonished Israel, saying its “use of excessive force and live ammunition is inexcusable,” and called “for an immediate independent investigation to thoroughly examine the facts on the ground” – Baram said, “I would like to mention that, after Hamas started attacking Israel, [with] renewed rocket attacks to the south of Israel, there were statements that were released by Prime Minister [Justin] Trudeau and by Minister of Foreign Affairs [Chrystia] Freeland condemning Hamas for this activity and I believe we should concentrate on these statements.”
And Canada’s reluctance to move its embassy to Jerusalem?
“When it comes to Jerusalem,” said Baram, “we believe that all countries should move their embassies to the capital of Israel and the capital of Israel is Jerusalem. Every sovereign country has the right of defining and choosing its own capital and we believe that we don’t have to prove over and over again the story connecting the people of Israel and the land of Israel, between the people of Israel and its eternal capital, Jerusalem.”
With respect to the almost 40,000 Eritrean and Sudanese asylum seekers in Israel, Baram said, “We have to remember that the first Western country that these people from Africa, from Eritrea, from Sudan, asylum seekers, work migrants – define them as you wish – the first Western country they encounter is Israel. And, several years ago, many of them came to Israel…. This is never an easy issue to deal with because the personal stories are very emotional and very difficult, and these people, many of them have been through terrible ordeals, until they reached Israel.
“The issue of migration in general … is an issue that is dealt with in Europe and in other parts of the world,” she said. “In the Middle East, for example, the issue of Syrian refugees is a very big issue that many countries deal with and, now, Syrian refugees, for example, are coming knocking on the doors of European countries, as well, but this is a problem that many Middle Eastern countries have dealt with for quite awhile, a long time now.
“With the African refugees or asylum seekers or work migrants, definitely a solution must be found in order to protect them, protect their rights. On the other hand, we have to keep the sovereignty of the state of Israel and we cannot allow floods of refugees entering Israel because we have to think about our population and … providing an answer that would satisfy all parties involved. This is not easy,” she said.
And neither is Israel’s relationship with Diaspora Jews always easy.
“When you look at Israeli society, you see that the public debate in Israel is very heated and emotional,” said Baram. “This is how we do things in Israel. People are very opinionated … they don’t hide their views and opinions, and I think this is wonderful. This is the strength of Israeli democracy.”
She recalled a statement made by Israeli President Reuven Rivlin about a year ago. “He talked about the four tribes of Israeli society, and he referred to secular Jews, to Orthodox Zionists Jews, to the ultra-Orthodox community in Israel and to Israeli Arabs…. And he called for these four tribes to join hands to discuss the future of Israeli society for the benefit of the country. Later on, he added the fifth tribe … and I believe this is very important to mention that the fifth tribe is Diaspora Jews because Israel is the homeland of the Jewish people…. I am actually very encouraged when I visit Jewish communities throughout Canada and people ask me sometimes challenging questions … about the nature of Israel and about the nature of Israeli society, and what should be done and what is done correctly, or what should be corrected in Israel. I encourage that and I welcome it, because it shows love and devotion and interest in Israel.
“And I encourage people to come visit Israel and express their opinions and to keep us Israeli diplomats on our toes … and I thank Jewish communities for participating in this ongoing discussion. I think this is vital not only for Israel by the way – this ongoing discussion is vital for Diaspora Jews as well.”
To participate in and to follow some of that discussion, follow the consulate on Facebook and Twitter.
שינוי כללי המשחק בקרב יצרניות המטוסים: בומברדייה תשתף פעולה עם איירבוס נגד בואינג. (צילום: Laurent Errera)
ההסכם לשיתוף הפעולה אסטרטגי בין יצרנית המטוסים האירופאית איירבוס לבין יצרנית המטוסים הקנדית בומברדייה, שנחתם ביום שני שעבר, משנה לחלוטין את כללי המשחק בענף יצרניות המטוסים הגדולות והמובילות בעולם. מעתה תוכל בומברדייה הנחשבת לשחקנית משנה בענף (בדומה ליצרנית המטוסים הברזילאית אמבראר), להתמודד ביחד עם השחקנית הראשית איירבוס – מול השחקנית הראשית השנייה בואינג האמריקנית. אין ספק שהאמריקנים לא אוהבים בלשון המעטה את ההסכם החדש.
ומה כולל ההסכם: איירבוס תחזיק ב-50% מהבעלות של הסדרה סי (מטוסים חסכוניים בסדר גודל בינוני עם 100-150 מקומות ישיבה, שמיועדים בעיקר לטיסות קצרות ובינוניות) של בומברדייה. חלקה של בומברדייה בסדרה ירד מ-62% ל-31% ואילו חלקה של ממשלת קוויבק ירד מ38% ל-19%. איירבוס לא תשלם עבור האחזקות ובתמורה היא תאפשר לבומברדייה נגישות לקווי הייצור שלה באלבמה ארה”ב, למערך המכירות והשיווק, למערך שירות הלקוחות ולכל מה שידרש כדי לעזור בדחיפת המכירות של הסידרה סי. כאשר ממשלת קוויבק העניקה בשנת 2015 הלוואה של מיליארד דולר קנדי לבומברדייה כדי להצילה מפשיטת רגל, היא קיבלה בתמורה מניות. שוויה של הסדרה סי הוערך בכשני מיליארד דולר קנדי. עתה עם הצטרפותה של איירבוס שווי הסדרה מוערך בלמעלה מארבעה מיליארד דולר.
ההסכם בין הצדדים נחתם בשלב זה ל-7.5 שנים ולאחריו, לא מן הנמנע שאחד הצדדים ירכוש את מלוא הבעלות על הסדרה סי, כאשר ממשלת קוויבק תצא מן התמונה. לאור ההסכם הממשלה הפדרלית הקנדית מקווה לקבל בחזרה את ההלוואה שהיא העניקה לסדרה סי של בומברדייה, בהיקף כ-400 מאות מיליון דולר קנדי.
בהנהלת בומברדייה מדגישים כי המערך הראשי ליצור מטוסי הסדרה סי ישאר בעיירה מיראבל בקוויבק, כמו עם המטה הראשי שלה. לא רק שלא יפוטרו עובדים אלה שיש סיכוי גדול שיועסקו עובדים נוספים, כיוון שהיקף המכירות של הסדרה צפוי לגדול בעקבות תמיכה של איירבוס. ועד העובדים של בומברדייה בירך על העיסקה והביע סיפוק מתוצאותיה החיוביות כלפי העובדים.
בבומברדייה מציינים עוד כי המגעים לשיתוף פעולה אסטרטגי עם איירבוס החלו כבר במהלך שנת 2015, ורק עתה הבשילו להסכם, ללא קשר למאבק עם בואינג והגזרות של הממשלה האמריקנית. בתאיד הקנדי מוספים כי הם ימשיכו במאבק המשפטי מול בואינג, כיוון שלטענתם ההלוואות שהתאגיד קיבל ממשלות קנדה וקוויבק לא סותרות את הסכמי הסחר עם האמריקנים. זאת ועוד: בואינג בכלל לא התחרתה עם בומברדייה על מכירת מטוסים לחברת התעופה דלתא האמריקנית. דלתא כבר הספיקה להודיע כי היא מברכת על השת”פ בין בומברדייה ואיירבוס.
ההסכם דרוש אישור של ממשלת קנדה וכמעט בוודאות היא תאשרו ללא מגבלות.
בואינג מצידה טוענת כי בומברדייה קיבלה סיוע כספי (סובסדיות) ממשלת קנדה וממשלת קוויבק, הנוגד את הסכמי הסחר בין ארה”ב לקנדה. לאור זאת החליטה ממשלת ארה”ב להטיל מיסים בהיקף חסר תקדים של 300% על מכירת סדרה סי של בומברדייה בארה”ב. הדבר יביא כמעט בודאות לחיסול העיסקה בין בומברדייה לדלתא, על מכירת 125 מטוסים מהסידרה סי. לפי בואינג הסובסדיות עזרו לבומברדייה להוריד משמעותית את מחיר המטוסים לדלתא. הממשלה הקנדית החליטה בתגובה בשלב זה שלא לרכוש מבואינג 88 מטוסי קרב, בהיקף של בין 15-19 מיליארד דולר. להערכת מומחים בענף עם בואינג בתמיכת ממשלת ארה”ב תמשיך את המאבק עם בומברדייה, לא מן הנמנע שממשלות אירופה יטילו בתגובה מצידן מכסים על מכירות של המטוסים האמריקניים במדינותיהן.
קנדהנאבקתעלעתידהשלבומברדייהמולבואינגהאמריקניתשמנסהלחסלה. (צילום: Jean Gagnon)
בעידן דונלד טראמפ קנדה נכנסת לכוננות כללית וממשלתה הליבראלית בראשות, ג’סטין טרודו, מנהלת בין היתר מאבק קשה למען עתידו של קונצרן התעופה בומברדייה איירוספייס מקוויבק, שהענקית האמריקנית בואינג מסיאטל מאיימת לחסלו. מאבק האיתנים הזה מתנהל בשולי הדיונים בשינויים בהסכמי הסחר החופשי של צפון אמריקה (נפטה) שהיקפם מוערך בלמעלה מטריליון דולר, המתנהלים בימים אלה בין ממשלות ארה”ב, קנדה ומקסיקו, לאור דרישותיו של הנשיא האמריקני. שלושה סבבים התקיימו כבר בין נציגי המדינות והדרך עוד ארוכה להגיע להסכמות אם בכלל, בזמן שהמשבר הגדול סביב פרשת בואינג-בומברדייה משאיר טעם מר אצל הקנדים, שחוששים מאוד מהתנהלותו המטורפת של טראמפ, המנהל מלחמות עם כול העולם ואשתו, ללא סימפטיה אפילו עם מדובר במדינה הקרובה ביותר לארה”ב בכל המובנים.
ועל מה נסוב המשבר בין שתי יצרניות המטוסים: בואינג טוענת כי בומברדייה קיבלה מענקי סובסידיה מהממשלה הקנדית (373 מיליון דולר) וממשלת קוויבק (מיליארד דולר), שמנוגדים להסכמי הסחר בין המדינות. גם ממשלת בריטניה העניקה סובסידיה לבומברדייה, כיוון שמפעל גדול שלה נמצא בצפון אירלנד ומעסיק כ-4,500 עובדים. כזכור ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, הצליחה להקים שוב ממשלה, בזכות המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית מצפון אירלנד, והיא רוצה להראות להם שעושה היא הכל למען בומברדייה.
לטענת בואינג הסובסדיות עזרו רבות לבומרדייה להוריד את משמעותית את המחיר בעיסקה עם דלתא (חברת התעופה השנייה בגדולה בארה”ב) שנחתמה ב-2016, לרכישת 125 מטוסים מהסדרה סי שהיא מייצרת. מדובר במטוסים לא גדולים (עד 150 מקומות ישיבה) שמיועדים לטווחי טיסה קצרים ובינוניים בלבד והם נחשבים לחסכוניים בדלק.
בואינג הגישה תביעה כנגד החברה הקנדית למשרד הסחר האמריקני, שפתח בחקירה מואצת ועדיין לא הסתיימה. המשרד החליט עקרונית להטיל מכסים בשיעורים חסרי תקדים של 219% על מכירות מטוסי סדירה סי של בומברדייה, לדלתא ולחברות אמריקניות נוספות, דבר שיהפוך את העיסקות ללא כידאיות. אם באמת יוטל המס הזה יביא הדבר קרוב לוודאי לחיסולה של סדרת הסי, למעט אם בומברדייה תצליח למכור את מטוס הנוסעים החדיש שלה לחברות אירופאיות וסיניות. התאיד הקנדי גם כך מקרטע ולא ברור כלל אם הוא יצליח לשרוד בשנים הבאות, לאור תחרות הולכת וגוברת עם שתי יצרניות המטוסים הענקיות בואינג וארייבוס האירופאית, והיצרנית באותו גודל אמבראר הברזילאית. גם חטיבת הרכבות של התאגיד – בומברדייה טרנספורטיישן (שמספקת רכבות וקטרים לרכבת ישראל) מתקשה לעמוד בתחרות עם יצרניות רכבות שונות, בהן מסין ולאור המיזוג בין סימנס הגרמנית ואלסטום הצרפתית.
הממשלה הקנדית החליטה להשיב מלחמה לכוונות האמריקנים וטרודו לשם שינוי בנאום חריף לתקשורת, הודיע כי ממשלתו לא תדון עם בואינג שתובעת את הממשלה, על עיסקת רכישת שמונים ושמונה מטוסי קרב חדישים לחייל האוויר הקנדי, בהיקפים של בין 15 ל-19 מיליארד דולר. טרודו אף ציין כי ממשלתו נהגה כשורה ובסך הכל היא העניקה הלוואות לבומברדייה. כך טענה גם מיי. הפרמייר של קוויבק, פיליפה קולרד, יצא בחריפות גדולה נגד בואינג על הכוונה לפגוע בבומברדייה, שהמעסיקה אלפי עובדים במחוז. בצרוף כל ראשי האופוזיציה קולרד הודיע כי ינהל מאבק עיקש נגד הגזרות האמריקניות, ושום מטוס או אפילו חלק של בואינג לא יכנס לקנדה כל עוד לא יבוטל המכס הכבד נגד בומברדייה.
בינתיים מתברר כי גם ממשלת ברזיל החליטה לצאת למלחמה נגד בומברדייה באותו נושא שפוגע באמבראר, והיא פנתה כבר לארגון הסחר העולמי.
דונלד טראמפ משנה דעתו כל הזמן: מתנגד להסכם הסחר עם קנדה ומקסיקו, תומך בו, מתנגד לו ותומך בו. (צילום: Gage Skidmore)
נשיא ארה”ב, דונלאד טראמפ, ממשיך לשנות את דעתו בכל נושא ונושא גם במלאת מאה ימים לכהונתו. אף אחד ממקורביו, בממשלו, ממשלתו ובקרב חברי הקונגרס מטעם מפלגתו, לא יודעים מה ילד יום וממה לצפות מטראפ שמעורר מבוכה רבה. לכן גם לא מפתיע במיוחד שטראמפ שהודיע כי הסכם הסחר הצפון אמריקני של ארה”ב עם קנדה ומקסיקו – נפט”א “הוא גרוע ביותר בהיסטוריה”, לאחר מכן אמר כי יוכנסו בו רק תיקונים קטנים בכל הנוגע לקנדה. אחרי כן הודיע טראמפ בשבוע שעבר כי הוא יבטל את הסכם נפט”א (ואף כבר הכין טיוטה של צו נשיאותי לסגת מההסכם), ולאחר יום חזר בו והודיע כי הוא כי ימשיך לתמוך בו, תוך הכנסת תיקונים מסויימים. זאת לאחר ששוחח בטלפון עם נשיא מקסיקו, אנריקה פנייה וראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, שביקשו ממנו להשאיר את הסכם הסחר על כנו, כי אחרת יגרם נזק גדול יותר לשלושת הצדדים, ולפעול במשותף במטרה לשפרו. טראמפ ציין כי אם הוא מסוגל לעשות עיסקה הוגנת עבור ארה”ב במקום לבטל את ההסכם המדובר, זה מה שהוא יעשה. נשיא ארה”ב הוסיף: “אנחנו מתכוונים לתת הזדמנות טובה למשא ומתן מחודש לשיפור תנאי ההסכם, שהתחיל ממש כבר בימים אלה”.
טרודו מצידו אמר לעיתונאים לאחר ששוחח עם טראמפ בטלפון, כי השיחה בין השניים הייתה מוצלחת. בשיחה הוא הבהיר לנשיא ארה”ב כי יציאת ארה”ב מההסכם תגרום כאב גדול לשתי המדינות. שני האישים סיכמו ביניהם לשפר את תנאי ההסכם לטובת שלוש המדינות השותפות בו. טראמפ אישר לאחר מכן כרגיל באמצעות טוויטר כי הסכים לבקשתם של טרודו לשנות את תנאי הסכם הסחר במקום לבטלו.
הסכם ליצירת אזור סחר חופשי של צפון אמריקהי בין ארה”ב, קנדה ומקסיקו – נפט”א – נולד בשנת 1994. אז חתמו עליו ראשי המדינות: נשיא ארה”ב ביל קלינטון, ראש ממשלת קנדה, בריאן מלרוני ונשיא מקסיקו קרלוס סאלינס. אגב מלרוני השמרני נחשב למקורב לטראמפ במשך שנים, ולכן הוא משמש כיום כיועץ לממשלת טרודו הליברלית שמנסה ללמוד כיצד לנהוג במגעים מול הנשיא האמריקני הבלתי צפוי לחלוטין.
נפט”א נועד לביטול רוב המכסים בין שלוש המדינות וכן להסדיר את מעבר כוח האדם והסחורות בין ארה”ב למקסיקו. ההסכם יועד בעיקר לשפר את מצבם של ענף החקלאות, ענף ייצור המכוניות וכן ענף הטקסטיל. ההסכם שנחשב למבורך בעיני רבים בהם גם מומחים בתחום הכלכלה, שילש את כמות המסחר וההשקעות בין ארה”ב, קנדה ומקסיקו. במונחי שווי כוח הקנייה של התוצר הלאומי הגולמי של החברות בהסכם, הוא יצר את גוש הסחר החופשי הגדול בעולם. ובמונחי תמ”ג נומינלי נחשב נפט”א להסכם הסחר השני לאחר הסכם איגוד הסחר החופשי של הגוש האירופאי המאוחד.
הסכם נפט”א הביא לכך שהתגבר סחר החוץ בין שלוש המדינות וכלכלן צמחו במהלך התקופה מאז נחתם. כלכלת קנדה צמחה בקצב הגבוה ביותר, אחריה כלכלת ארה”ב ואחרונה כלכלת מקסיקו. לפי משרד המסחר של ארה”ב: מאז חתימת ההסכם רמת האבטלה במשק האמריקני ירדה, בו בזמן שנרשם גידול מתמיד בשכר העובדים הריאלי לשעה. כן נרשם גידול בשכר העובדים של מקסיקו ואף גידול ביצוא החקלאי של ארה”ב לקנדה ומקסיקו. המומחים מציינים כי נפט”א הזיק לתעסוקה בארה”ב הרבה פחות מהתחרות עם סין ומדינות אחרות, ודווקא ביטולו עלול לפגוע בתעשיות האמריקניות.
B.C. Finance Minister Michael de Jong speaks at the Canadian reception in Tel Aviv, kicking off the Nov. 13-17 trade mission to Israel. (photo from flickr.com/photos/bcgovphotos)
In November, B.C. Minister of Finance and House Leader Michael de Jong led a provincial trade mission to Israel. The invitation to delegates was sent by the minister and Dr. Moira Stilwell, MLA for Vancouver-Langara.
“A lot of the impetus for this [mission] derived from the tech sector, the health sciences sector, the cybersecurity sector itself here in B.C., who said, look, we are seeing increasing opportunities and we’d like to explore those further, is the government prepared to work with us?” de Jong told the Independent in a phone interview. “And that led to a conversation between myself and Moira – of course, she has been, for many years, a big proponent of growing the bilateral relationship – and, out of that emerged this formal trade delegation.”
It was de Jong’s second mission to Israel. His first was about five years ago, during his tenure as the province’s minister of health.
“The role the government and a minister can play is to help facilitate partnerships and contacts between people, and this particular group had done a lot of that work themselves,” he said. “So, for example, the Rick Hansen Institute had already created the beginnings of a partnership with Hadassah [Medical Centre] and we saw that go to the next level in terms of formalization. We went out to Technion University, which is this world-leading institute – in their hallway, they feature Nobel laureates the way other institutions feature alumni – it’s quite remarkable…. [On] the cybersecurity side, some of the folks who were with us are even now actively pursuing with colleagues in Israel opportunities for exchange and for trade and, ultimately, that’s what this is all about.”
Finance Minister Michael de Jong at Yad Vashem during the November B.C. trade mission to Israel. (photo by Yuval Yosef)
Delegates on the Nov. 13-17 mission traveled to Tel Aviv, Jerusalem, Beersheva, Haifa and the West Bank to meet with various government, university and other stakeholders. Among those accompanying de Jong was Nico Slobinsky, director of the Centre for Israel and Jewish Affairs, Pacific Region. CIJA hosted an optional tour and Shabbat dinner on Nov. 18 for delegates who stayed after the mission was officially over, Slobinsky told the Independent.
“CIJA was delighted by the Government of British Columbia’s initiative to lead a trade delegation to Israel composed of B.C. entrepreneurs and professionals involved in life sciences and cybersecurity,” he said. “This mission assisted in cementing existing relationships, creating new partnerships and promoting opportunities in the province by deepening the economic, cultural and academic ties between Israel and B.C.”
One of those ties was with the Centre for Health Evaluation and Outcome Sciences (CHÉOS), a centre of the Providence Health Care Research Institute and the University of British Columbia faculty of medicine.
“Israel is viewed as a world exemplar in science, technology and commercialization – a place where we can learn, but also can share best practices from B.C.,” said Prof. Robert Sindelar, who, among other things, serves as an advisor to CHÉOS. He added, “Having participated in valuable and hugely beneficial B.C. trade missions previously to China and India, I said yes immediately when I had received the invitation to consider participating in a B.C. trade mission to Israel from the B.C. Ministry of International Trade.”
About the November trip, he said, “From our very first meeting in Israel to the very last meeting, I was continually impressed by our Israel hosts’ efforts to: 1) openly and candidly share valuable insight and details of their successes and endeavors with our delegation, and 2) the immediate connection in person or via email within 24 hours of an event to further explore potential opportunities and collaborations. Thus, we are already working together on several possible collaborations between Israel and B.C.”
Being a multidisciplinary health research centre, CHÉOS looks “to partner and collaborate with synergistic and like organizations researching at the cutting-edge of health and wellness,” said Sindelar. “Thus, true partnerships and collaborations with the best health-outcomes organizations in the world – sharing knowledge, skills and new methodologies – is a continuing goal for us. Each and every life-science event planned for the B.C. trade mission to Israel provided an opportunity and unique ideas for possible collaborations for CHÉOS health scientists and clinicians at a world-class level.”
Of course, the relationship with Israel extends beyond British Columbia to all of Canada.
“There is this very strong political and cultural tie,” said de Jong. “I think we still underachieve with respect to trade. I think there is genuine room for growth on the trade front. There are some emerging opportunities, as Israel begins to explore offshore energy potential.”
As well, “we have room to learn from the ‘start-up nation,’” said de Jong. “You go down to Beersheva, for example, and see how they have managed to create a technology hub in concert with the university there and the community there, and you see elements of that beginning to develop in British Columbia, in the Lower Mainland, in Victoria, but there are some real lessons to be learned.
“Frequently, the conversations began with the Israeli representatives reminding us of the unique challenges that they face and how innovation is borne out of necessity – smaller population base, smaller country, neighbors that aren’t always particularly friendly and, in some cases, are downright hostile, and, out of that, out of necessity, innovation has emerged. At one point, I replied to a group, acknowledged that and said I want you to think about another form of necessity. Imagine four-and-a-half million people in an area the size of Europe … well, that’s our circumstance. That breeds a different kind of innovation … 35 million people in a country that’s the second-largest country in the world. And so, we have to innovate in order to achieve a standard of living that is amongst the highest in the world, with vast distances and a very small population base, and we may have something to teach you about that. Different circumstances, both have required a degree of unique innovation, and two countries that have performed remarkably well economically.”
The cost of the trip, which included travel to Israel and England for the minister and his chief of staff, came in slightly below the ministry’s $25,000 estimate, said de Jong.
“It costs money,” he said. “You go to these hotels and, if you can find one that’s below $300 a night, you’re lucky. It’s not cheap.”
But, he explained, “It’s well spent if it facilitates business and trade. If it doesn’t, then it is not a sound investment. We try to track the trade stats and the partners that came with us and do the follow-up.”
Regarding that follow-up, he said, “Well, the trade ministry, who were also represented on the trip, will be following up with the members of the delegation; in some cases, providing additional information to folks we met in Israel. In a couple of cases, there are groups there who have indicated a desire to come here to follow-up. The ultimate test of success is the degree to which investment flows out of Israel into British Columbia and out of B.C. into Israel, and we see increased levels of commerce and trade in goods and services. We can dress it up any way we want, but that’s the measure of success. If, a year or two from now, our trade levels remain the same, then it hasn’t been a success.”
To those who support the boycott, divestment and sanction movement, de Jong said, “I disagree with the approach. I see benefits for British Columbia in developing and enhancing the trade relationship, benefits for Canada; I see benefits for Israel, I see benefits for the region. I met with the finance minister for the Palestinian Authority, went into Ramallah, had a conversation, obviously got a perspective on some of the economic challenges that they are facing. I had met earlier that day or the day previous with the Israeli health minister. There is a vexing challenge there, and I’m not going to pretend to have the recipe for resolution, but I do know that Canada and Canadians are well-regarded within Israel and, my impression was, amongst the Palestinian officials. To the extent that we can encourage or influence the prospect of negotiations and resolution, so much the better.”
After the mission to Israel, de Jong stopped in London, where British Columbia was honored by the London Stock Exchange for innovation in financial capital markets.
“As finance minister over the last five years, there’s a bit of a pattern,” said de Jong of his international travel in general. “After the budget, I’ll usually do a tour involving the North American markets, so Toronto, Montreal, New York, Boston, Chicago, that sort of triangle, if you will. We also have a lot of investors in Europe, so every second year, there will be a European show.
“As forestry minister, those were the years we were opening up the China market and were very active there, happily. It’s paying dividends now. And, more recently, we were the first government anywhere in the world to issue what are called ‘dim sum and panda bonds,’ one is offshore, one is onshore, Chinese currency bonds.
“Earlier, I mean just before I was in Israel, I was in India. We were the first government anywhere in the world to issue what are called ‘masala bonds,’ rupee-denominated bonds. We’re able to do these things because we’re triple-A … so we can go where no one has gone before … and break new ground. On the way back from Israel, I stopped in London, and the reason the stock exchange wanted to honor British Columbia was for creating an entire new trade through this masala bond. We issue it out of London and now, of course, others are following.”
According to Jewish Federation of Greater Vancouver chief executive officer Ezra Shanken, in his Nov. 18 e-newsletter, other local Jewish community members who joined the B.C.-Israel mission were Candace Kwinter, who is on Federation’s Israel and overseas affairs committee and CIJA-PR’s Local Partnership Council; Paul Goldman, who is CIJA’s immediate past chair; and Eli Mann, chief executive officer of Shield4UC, who also serves on Federation’s community security advisory committee.
Governor General of Canada David Johnston, left, with Chief Scientist of the State of Israel Avi Hasson. (photo by Sgt. Ronald Duchesne, Rideau Hall)
On March 1, Governor General of Canada David Johnston met Chief Scientist of the State of Israel Avi Hasson to discuss innovation and how Canada and Israel can enhance cooperation in this field. During Hasson’s visit, the Canada-Israel Industrial Research and Development Foundation released its latest impact report.
Established in 1994 under a formal mandate from the Government of Canada and the State of Israel, CIIRDF-funded projects cross many scientific disciplines, technologies and industrial sectors. These include biotechnology, agriculture, information and communications technologies, automotive, natural resource management, public safety and aerospace.
With base funding of $1 million per year from each of the governments of Canada and Israel, CIIRDF stimulates collaborative research and development between companies in both countries, with a focus on the commercialization of new technologies; pools Canadian and Israeli know-how to provide both countries with improved market access, sustainable competitive advantage and long-term market opportunity in global economies; strengthens ties between Canada and Israel, and delivers economic benefits to both countries; and leverages additional regional and sector-based funding that is matched by the government of Israel.
CIIRDF has engaged more than 1,000 participants in partnership development activities, including more than 400 industry leaders who actively contributed to R&D collaboration discussions. It has processed more than 230 bilateral R&D applications and funded 110 projects engaging more than 200 companies from Canada and Israel.
These alliances have enabled the joint development, marketing and sales of more than 50 technologically improved new products for global markets; generated $60 million in initial sales, and $300 to $500 million in additional economic value to collaborating companies; and created hundreds of jobs in both countries.
Ambassador Rolf Pauls of Germany presents his credentials to Israeli president Zalman Shazar on Aug. 19, 1965. (photo from picture-alliance/dpa via CIJA)
On Aug. 19, 1965, Ambassador Rolf Pauls of Germany presented his credentials to Israel’s president Zalman Shazar. The tension and solemnity of the occasion were evident in everyone’s faces. Formal intergovernmental relations were being launched between Israel and Germany in the dreadful shadow of the Shoah.
Three milestones paved the way for this historic rapprochement.
The Luxembourg Agreement of 1952, which constituted the Federal Republic of Germany’s assumption of responsibility for the consequences of the Holocaust.
The meeting in March 1960 between David Ben-Gurion, Israel’s first prime minister, and Konrad Adenauer, West Germany’s first chancellor.
The 1961 trial of Adolf Eichmann.
The Luxembourg Agreement formed the foundation for opening dialogue, which after long years of deliberate, mutual and courageous effort culminated in the meeting between Ben-Gurion and Adenauer. The Eichmann trial helped change the two countries’ perception of each other, making it possible to look forward to a different future.
This spring, we marked the 50th anniversary of the establishment of formal diplomatic ties between Germany and Israel on May 12, 1965, a landmark day in the history of both countries. These 50 years have been marked by the rapid development of relationships and contacts in all fields and the burgeoning of a friendship that has become part of the bedrock of international affairs.
Initiated by the pioneering efforts of the scientific community in both countries, German-Israeli ties now cover every possible field of human endeavor and achievement, from scientific research and technological innovation, to youth exchange programs, civic partnerships, municipal exchanges, cultural collaborations, sport, tourism, and so much more.
Today, a quarter of all Israelis have visited Germany, while more than 700,000 young people have participated in bilateral exchange projects. Meanwhile, a trade relationship worth a mere $100 million in 1960 has grown to $7.4 billion in 2013, making Germany Israel’s third most important trading partner, after the United States and China. Israel, in turn, is Germany’s second most important trading partner in the Near and Middle East.
At the governmental level, building upon the deep desire of both peoples, our countries have worked consistently to expand and deepen mutual trust and understanding, as well as the platforms for exchange and interaction that make it possible for these to flourish. Visits at the highest political levels – laden with meaning and symbolism – have developed into regular exchanges, including annual government-to-government consultations and close coordination between trusted partners.
At the core of Adenauer’s and Ben-Gurion’s efforts was the recognition on the German side of the need to demonstrate in the most concrete terms – to itself, to Israel and the Jewish world, and to the broader international community – that the country had detached from its Nazi past and was committed to the responsibility for that past. For Israel, close relations with Germany were a geopolitical imperative for the young state, a matter of securing its future in the family of nations, without forgetting the past.
The unique relationship built by our two nations in the five decades of our ties has helped both countries normalize our international standing, entrench our security and economic well-being and make meaningful contributions to global society. This success is founded upon three key principles: Germany’s ironclad commitment to the security of Israel, for which every Israeli is grateful; our mutual commitment to remembrance and education of the next generation; and our mutual understanding that the well-being of our people requires that we work together to build a safe and prosperous future for all.
German-Israeli relations are built on this dual commitment to the past and the future. A unique trust and a real friendship have been courageously fashioned out of the abyss created by the horrors of the Nazi era. We are proud of what our two countries have achieved together and full of optimism for what lies ahead.
D.J. Schneeweissis consul general of Israel to Toronto and Western Canada, and Josef Beck is consul general of the Federal Republic of Germany to Vancouver and Western Canada. This article was first published in the Canadian Jewish News and Das Journal. The Centre for Israel and Jewish Affairs, Pacific Region, and the German Consulate General in Vancouver are hosting a concert on Oct. 29 in celebration of the 50th anniversary year.
Prime Minister Binyamin Netanyahu, left, welcomes President Pranab Mukherjee to the Knesset. (photo from Israeli Prime Minister’s Office via jns.org)
In the first-ever official visit by an Indian head of state to Israel, President Pranab Mukherjee arrived in Jerusalem last week to discuss a wide range of issues including the negotiation of an extensive free-trade agreement, bilateral cooperation in agricultural and other technologies, and expanded counter-terrorism coordination.
“India attaches high importance to its relationship with Israel, a relationship which has taken great strides in the last few years,” said Mukherjee.
Israeli President Reuven Rivlin described the visit as deepening “the friendship between our states in the fields of economy, science, medicine and agriculture.”
Relations between India and Israel have recently undergone a major shift. In 1947, India voted against Israel joining the United Nations and did not establish official relations with Israel until 1991. This was mainly out of concern over how this would affect India’s diplomatic relations with Muslim countries, as well as India itself hosting “the world’s second-largest Muslim population in raw numbers,” according to a 2013 report by the Pew Research Centre.
Nevertheless, this recent development demonstrates how ties between the two countries have expanded considerably since then. The most recent example of a warming of relations between the countries came when India decided to abstain from the UN Human Rights Council vote condemning Israel during the 2014 Gaza conflict. This was a significant policy change, since India for decades was a leading force for nations that automatically voted against Israel in all international forums.
At the same time, the Press Trust of India recently quoted Mukherjee as saying, “India’s traditional support to the Palestinian cause remains steadfast and unwavering while we pursue strong relations with Israel. Our bilateral relations [with Israel] are independent of our relations with Palestine.”
During Mukherjee’s visit, India and Israel signed a double taxation avoidance pact as well as a number of accords promoting cultural and technological exchange between the two nations. Mukherjee and his delegation reserved 70 rooms in Jerusalem’s King David Hotel and another 30 rooms in the nearby Dan Panorama. Celebrity chef Reena Pushkarna was hired by the King David Hotel to prepare Indian dishes for the delegation and some 300 members of Israel’s Indian community.
Israeli Prime Minister Binyamin Netanyahu shares a very warm relationship with Indian Prime Minister Narendra Modi, and referred to him as his friend multiple times when hosting Mukherjee at the Knesset. The prime ministers earlier this year congratulated each other on their respective electoral victories, with Modi making a point of doing so in Hebrew and Netanyahu expressing his good wishes in Hindi. Mukherjee extended an invitation to Netanyahu to become the second Israeli prime minister to visit India, the first being former prime minister Ariel Sharon, who visited India in 2003.
Further illustrating the growing ties between the two countries, Israel is India’s second-largest arms supplier after Russia. But relations are not limited to military ties and a mutual commitment to fight terrorism. Vijeta Uniyal, founder of Indian Friends of Israel, described how Israel’s commitment to developing the desert “extends to the Thar Desert, Gangetic Plain and Wetlands of Bengal.”
Bilateral trade between Israel and India grew from $200 million in 1992 to $4.39 billion in 2013, with both countries importing and exporting precious stones, metals, machinery, minerals, plastics, chemical products, textiles, agricultural products, and transport equipment.
Ties between the two countries are expected to strengthen considerably as a result of Mukherjee’s visit, signifying the solidification of a strong alliance between India and Israel.
Bradley Martinis a fellow for the Salomon Centre for American Jewish Thought and research assistant for the Canadian Institute for Jewish Research.
