Skip to content

  • Home
  • Subscribe / donate
  • Events calendar
  • News
    • Local
    • National
    • Israel
    • World
    • עניין בחדשות
      A roundup of news in Canada and further afield, in Hebrew.
  • Opinion
    • From the JI
    • Op-Ed
  • Arts & Culture
    • Performing Arts
    • Music
    • Books
    • Visual Arts
    • TV & Film
  • Life
    • Celebrating the Holidays
    • Travel
    • The Daily Snooze
      Cartoons by Jacob Samuel
    • Mystery Photo
      Help the JI and JMABC fill in the gaps in our archives.
  • Community Links
    • Organizations, Etc.
    • Other News Sources & Blogs
    • Business Directory
  • FAQ
  • JI Chai Celebration
  • JI@88! video
Scribe Quarterly arrives - big box

Search

Follow @JewishIndie

Recent Posts

  • Don’t miss Jewish film fest
  • A wordless language
  • It’s important to vote
  • Flying camels still don’t exist
  • Productive collaboration
  • Candidates share views
  • Art Vancouver underway
  • Guns & Moses to thrill at VJFF 
  • Spark honours Siegels
  • An almost great movie 
  • 20 years on Willow Street
  • Students are resilient
  • Reinvigorating Peretz
  • Different kind of seder
  • Beckman gets his third FU
  • הדמוקרטיה בישראל נחלשת בזמן שהציבור אדיש
  • Healing from trauma of Oct. 7
  • Film Fest starts soon
  • Test of Bill 22 a failure
  • War is also fought in words
  • Pondering peace post-Oct. 7
  • Birthday musings on mitzvot
  • Drama teacher back on stage
  • Scribe camp issue launches
  • Carousel stages Stuart Little
  • Flowers for those murdered
  • Preparing for election
  • Left returns to City Hall
  • Bregmans’ invaluable impact
  • Meet new director of JACS
  • Video shares Spiers’ legacy
  • Women’s leadership summit
  • New draw to Ben-Gurion site
  • Hebrew U marks 100
  • A theme of “Am Israel Run”
  • Ruchot Hatzafon headlines

Archives

Tag: trade

Oasis in the Caucasus

Oasis in the Caucasus

Flame Towers, in the capital city Baku, reflect the forward-looking economy and the ancient Zoroastrian roots of the Azerbaijani people. (photo by Pat Johnson)

It is a Muslim-majority country where Jews proudly draw visitors’ attention to the fact that their synagogues and day schools receive government funding and require no security. It is a majority-Shiite country with a primarily Turkic population, where Turkish flags wave alongside Azerbaijani standards. Yet, among its closest allies is Israel, which a survey indicates is the second most admired country among its citizens. It provides 40% of Israel’s oil and receives vital security and defence cooperation from the Jewish state. One of the country’s greatest modern heroes is a Jewish soldier who died defending the country in 1992.

Azerbaijan is an enigma that defies assumptions, especially when it comes to its Jewish citizens, who have experienced almost nothing but neighbourliness from their Azerbaijani compatriots for two millennia.

Along with a small number of other Canadian journalists and community activists, I was a guest last month of the Network of Azerbaijani Canadians during an intensive weeklong immersion in the country, including its Jewish present and past.

I won’t pretend I didn’t have to Google Azerbaijan to place it alongside its Caucasus neighbours Armenia and Georgia, between the Black and Caspian seas, inauspiciously bordered by two rogue nations, Iran and Russia. Like many people, my knowledge of Azerbaijan was limited to its 30-plus-year conflict with Armenia over the disputed Karabakh region, a conflict that has led to allegations of war crimes, ethnic cleansing and atrocities on both sides.

We traveled to Karabakh, a place of ghostly, abandoned, war-destroyed cities and countrysides plagued by an estimated million landmines. Helmeted workers pace slowly through what were once farms in the almost unimaginably Sisyphean task of demining a half-billion square metres of land. (Israeli drones and artificial intelligence are helping the process.) We visited cemeteries and monuments, drove highways lined for kilometres with portraits of war dead.

In a distinct counterpoint to this carnage, we visited the country’s Jewish residents and learned of the history of Jews and non-Jews in this place, a story of almost unprecedented fraternity unusual for any country, not least a majority Muslim society in a place where ethnic and territorial conflicts, and the ebb and flow of empires, has conspired against peace.

A history of diversity

Azerbaijan was a deviation on the standard Silk Road route, and so people were long familiar with those from the west and the east. But its economy exploded in the latter half of the 19th century, when oil was discovered. By 1901, the region, part of the Russian Empire, was producing fully half of the world’s oil.

This ancient and modern history brought waves of Jews, beginning in biblical times. The oldest communities of Jews in Azerbaijan are known as Mountain Jews, or Kavkazi Jews, whose Persian-Jewish language is called Juhuri. Neither Ashkenazi nor Sephardi, the Mountain Jews maintain some Mizrahi traditions and their practices are heavily influenced by kabbalah. They trace their presence back to the Babylonian exile following the destruction of the First Temple, in 586 BCE, but these ancient communities have been joined in more recent times by other migrants.

Jews from neighbouring Georgia, where communities have also lived since the Babylonian exile, migrated to Azerbaijan during the first oil boom, in the late 19th century. After the 1903 and 1905 Kishinev pogroms sent terrified Jews from across the Russian Empire fleeing to the New World and elsewhere, a group of Ashkenazim moved from throughout the empire to Azerbaijan, drawn by its reputation for intercultural harmony.

Today, Mountain Jews make up about two-thirds of the country’s Jewish population. (Ballpark estimates are that there are 30,000 Jews in Azerbaijan.) Most Mountain Jews – 100,000 to 140,000 – now live in Israel and there is a significant population in the United States. Those who remain, however, deflect questions about why they have not made aliyah or migrated to Western countries.

“This is my homeland. Why should I leave?” asked Arif Babayev, the leader of the Jewish community in the city of Ganja, adding: “I don’t know what antisemitism is. I’ve never experienced it.”

The community of Qırmızı Qəsəbə, or Red Town, has been known as “Jerusalem of the Caucasus” and also as “the last shtetl in Europe.” It is said to be the only all-Jewish (or almost-all-Jewish community) outside Israel. The streets of the mountain village, in the northeast region called Quba, were quiet on a November Sunday. Many of the people who call the village home actually spend most of the year working in the capital city Baku, returning in summer to what amount to summer homes. The older community members and a few families stay year-round.

Three synagogues in the town survived the Soviet years – two still operating as congregations and one transformed into an excellent museum with original artifacts and in-depth exploration available on interactive screens where congregants once davened. The two synagogues, active on Shabbat and holidays, are intimate, magnificent structures. The Six Dome Synagogue, dating to 1888, was used as a warehouse and as a shmatte factory during the Soviet period and was restored and reopened for use in 2005.

photo - The Six Dome Synagogue, which dates from 1888
The Six Dome Synagogue, which dates from 1888. (photo by Pat Johnson)
photo - Interior of the Six Dome Synagogue, which was restored to use by the Jewish community in 2005
Interior of the Six Dome Synagogue, which was restored to use by the Jewish community in 2005. (photo by Pat Johnson)

Throughout history, the Jews of the area worked in viticulture (their Muslim neighbours were ostensibly forbidden from alcohol-related tasks, though this is not a country with a large strictly observant religious population), tobacco growing, hide tanning, shoemaking, carpet weaving, fishing and the cultivation of the dry root of the madder plant, which is used in dyeing textiles and leather.

In the 1930s, there was a Stalinist crackdown on Judaism, but circumcision, kosher slaughter and underground Torah study survived. Since the end of the Soviet era and the dawn of independence, in 1991, Jewish life has both thrived and shrunk – many emigrated, but those who remained have revivified their cultural and religious roots.

In wealthy and modern Baku, signs of a flourishing Jewish community are found at two government-funded Jewish schools, each with about 100 students. They follow a government-created Jewish studies curriculum that includes Hebrew, Jewish history and tradition, as well as the official curriculum of the Azerbaijani education ministry. Like so many other places throughout the country, the school is festooned with photographs of the current president and his late father and predecessor.

The school’s leadership note that there is no security outside the institution, unlike in France or even Israel. The school is in a complex that includes a non-Jewish school and the students compete together in intermurals. Jewish and non-Jewish students celebrate the Jewish holidays together.

Nearby, the Sephardi Georgian congregation and the Ashkenazi synagogue share a building that was funded by the national government. The two sanctuaries are on different floors, each with their distinctive internal architecture and warm, inviting sanctuaries.

Ambassador optimistic

George Deek was the youngest ambassador in Israel’s history when appointed to head the embassy in Baku, in 2018. An Arab-Christian from a prominent Eastern Orthodox family in Jaffa, Deek was a Fulbright scholar at Georgetown University and held previous posts at Israeli missions in Nigeria and Norway. He is also, he noted, the Israeli diplomat geographically closest to Tehran.

The ambassador sees parallels between Azerbaijan and Israel, which are both young countries made up of people who are used to being bullied by their neighbours. Both peoples understand what it is to be small and to struggle to preserve one’s own culture, he said.

In addition to the large swath of Israel’s oil supply that comes from Azerbaijan, there is growing trade and cooperation between the countries across a range of sectors. In addition to strategic partnerships, they are sharing agriculture and water technologies in conjunction with the Arava Institute for Environmental Studies, in southern Israel. An Israeli company is building a Caspian desalinization plant and Israeli drip irrigation technology is being applied to Azerbaijani farms.

Tourism is a growing sector and Israel is a significant market: by next year, there will be eight flights weekly between Baku and Tel Aviv on the Azerbaijani state carrier, as well as regularly scheduled tourist flights on Israir.

Deek shared the results of a survey that seemed to provide proof of the historical and anecdotal things we had been hearing about the Azerbaijani connection not only to their Jewish neighbours but to the Jewish state. In a poll measuring Azerbaijanis’ positive opinions about other countries, Turkey came first and Israel second.

Despite all this upbeat news, and despite the fact that Israel has had an embassy in Baku almost since Azerbaijan gained independence, the diplomatic mission was not reciprocated, even as trade and person-to-person connections expanded. There is a range of geopolitical explanations for the lack of an Azerbaijani embassy in Israel and Deek told our group he hoped that Azerbaijan would soon be able to open one there. And, just a few minutes after we left our meeting with the ambassador, our guide received a phone call – Azerbaijan’s parliament had just approved a resolution to open an embassy in Israel.

The decision, after all this time, is due to a confluence of events. There had been fear of an Iranian backlash to more overt relations between Azerbaijan and Israel, but global disgust over the Iranian regime’s crackdown on anti-government protesters may have diminished Azerbaijani concerns. The close relationship between Azerbaijan and Turkey was probably another factor. With Turkish-Israeli relations back on a somewhat even keel after a chilly period, the time may have seemed right. With the long-simmering Karabakh conflict now concluded, as far as Azerbaijan is concerned, by the 2020 war that returned the region to Azerbaijani control, the country may be less wary of making waves among Muslim allies. That fear would likely be additionally assuaged by the Abraham Accords, which make warm Azerbaijani-Israeli relations less remarkable than they might have been just a few years ago. (Azerbaijan’s anti-Israel voting record at the United Nations is still a disappointment that some observers hope changes as ties grow.)

The tight relationship between Azerbaijan and Israel is, of course, viewed by Iran as a Zionist plot. Iran has both internal demographic and external security concerns about Azerbaijan. There are almost twice as many ethnic Azerbaijanis within the borders of Iran – about 15 million – than there are in the country of Azerbaijan, and the Islamic revolutionary regime doesn’t want any nationalist rumblings. Beyond this, the very existence of a secular, pluralist Azerbaijan stands as an affront to Iran. Azerbaijan is a majority Shi’ite country, like Iran. It is geographically and demographically small and, in the imagination of Iranian fundamentalists, it should be the next domino in the ayatollahs’ plan for regional domination. Instead, despite the familial ties across the Azerbaijani-Iranian border, intergovernmental relations are frigid.

What is it about Azerbaijan?

A new embassy. Burgeoning trade and tourism with Israel. Centuries of good relations between Jews and non-Jews. A level of comfort and security unknown to Jews in almost any other country, certainly any Muslim-majority place. What is it about Azerbaijan?

I asked a few people – religious leaders, a member of parliament, Jews and non-Jews – what the secret sauce is for the Azerbaijanis’ exceptional relations with their Jewish neighbours. No one had a pat answer.

It was people-to-people contact, one person told me. There was never a ghetto; Jews were integrated and part of a larger multicultural society. One theory is that, more recently, there have been lots of Jewish teachers in the school system, so Azerbaijanis get to know and respect Jewish people growing up. Another explanation is that Azerbaijanis view their national identity above their religious or other particular identities, so religious differences are not as divisive as in many places – a factor probably accentuated by decades of Soviet official atheism.

Rabbi Zamir Isayev, who leads the Georgian Jewish congregation in Baku, doesn’t have a simple explanation for why Azerbaijan, among the countries of the world, seems to be so good for the Jews. It’s simply in the nature of the Azerbaijani people, he says.

Azerbaijani history celebrates a number of notable Jews. The Caspian Black Sea Oil Company, which was central to the creation of the region’s dominant resource sector, was founded by Alphonse Rothschild, a French Jew, and other Jews have been involved in a range of resource and other sectors over the years.

In the short-lived government of the first independent republic of Azerbaijan, 1918 to 1920, the minister of health was a Jewish pediatrician, Dr. Yevsey Gindes. That government was also the first democracy in the Muslim world and among the first in the world to grant women the franchise. Like many countries that emerged from the collapse of the Russian Empire, Azerbaijan was quickly subsumed into the new Soviet Union.

Lev Landau, Azerbaijan’s 1962 Nobel Prize winner in physics, is widely fêted. Garry Kasparov, considered by some the greatest chess player of all time, is a (patrilineal) Jew from Azerbaijan. A long list of academics, athletes, musicians and business innovators have risen to the top of their fields in the country and abroad and are celebrated both as Azerbaijanis and as Jews. A hero from recent times seems to elicit an especially emotional connection.

The conflict with Armenia, which began in the late 1980s and culminated most recently in a 2020 war, remains understandably fresh in the national consciousness. Highways and villages display thousands of portraits of war dead and the Alley of Martyrs in the heart of Baku is the final resting place of 15,000 Azerbaijanis, many from the final throes of Soviet domination and the two wars with Armenia. Among the most visited graves at the sprawling memorial park is that of Albert Agarunov.

photo - The grave of Azerbaijani national hero Albert Agarunov, decorated with Azerbaijani and Israeli flags
The grave of Azerbaijani national hero Albert Agarunov, decorated with Azerbaijani and Israeli flags. (photo by Pat Johnson)

Agarunov was a young Jewish Azerbaijani who volunteered with his country’s defence forces and was a tank commander during the Armenian capture of the strategic Karabakh town of Shusha on May 8, 1992. The 23-year-old, already apparently such a legendary figure that the Armenians had put a bounty on his head, stepped out of his tank to retrieve bodies of slain Azerbaijani soldiers from the road when he was killed by sniper fire. Agarunov was posthumously named National Hero of Azerbaijan and was buried at the solemn national monument, in a service attended by both imams and rabbis. Today, Jews place stones on his grave and others place flowers.

In terms of Azerbaijani-Israeli relations, the large number of Azerbaijani-descended Jews who live in Israel create natural familial ties between the two places. Jewish remittances from Azerbaijani oil wealth helped purchase land in Palestine, an early portent of a connection between the two places. According to one museum piece, Jewish horse wranglers from the Caucasus made aliyah and became protectors of early kibbutzim and moshavim and helped put down the 1929 Hebron massacre, although I cannot find reference to this role online.

Whether that last detail is factual or not, what seems undeniable is that the story of Jews in Azerbaijan stands out as a model of coexistence and good neighbourliness in a world that has not always been so kind. This is a story that deserves to be told more widely.

Format ImagePosted on December 9, 2022December 8, 2022Author Pat JohnsonCategories TravelTags Albert Agarunov, Azerbaijan, conflict, economics, Israel, politics, religion, trade
קנדה חסמה רכישה סינית של מכרה זהב בארקטיקה

קנדה חסמה רכישה סינית של מכרה זהב בארקטיקה

(photo: TMAC Resources via nunavutnews.com)

ממשלת קנדה חסמה את החברה המולאמת הסינית שאנדונג מרכישת מכרה זהב במדבר הארקטי בקנדה. זאת במסגרת החלטתו של ראש הממשלה, ג’סטין טרודו, לעמוד איתן אל מול ההשפעה הגוברת של סין על המדינה ובייחוד על האזורים הצפוניים שלה.

מדובר בהחלטה השנייה של טרודו שהטיל וטו על עסקה ביוזמת סין מאז שנכנס לתפקידו לפני כשלוש שנים. בכך הוא נסוג באופן חלקי ממטרת מדיניות שהציב בתחילת דרכו לטפח קשרים כלכליים אדוקים יותר עם סין.

הווטו עשוי לפגוע ביחסים בין המדינות, שהם בלאו הכי מתוחים לאחר שקנדה עצרה את סמנכ”ל הכספים של וואווי, מנג וואנגז’ו, שהיא גם בתו של המייסד. וואנגז’ו נעצרה בוונקובר לפני שנתיים בחשד לפיהם חברת וואווי, הפרה את הסנקציות הבינלאומיות האמריקניות נגד איראן. לאחר מכן סין עצרה שני קנדים בהאשמות שהפרו את חוקי ביטחון המדינה, וטרודו תיאר את המעצרים כנקמה על מעצרה של המנכ”לית מווואווי.

שאנדונג (מהחברות גדולות בעולם לכריית זהב) רצתה לרכוש את חברת טמאק, אשר בבעלותה מכרה שנמצא כמעט מאתיים ק”מ ק”מ צפונית למעגל הארקטי, תמורת כמאה וחמישים מיליון דולר.

בכירים לשעבר בקהילייה הצבאית והביטחונית הקנדית יצאו נגד העסקה. הם טענו שהיא תעניק לסין גישה גדולה מדי לאזור הארקטי, אזור בעל רגישות בגלל חשיבותו הגדולה כנתיב מסחר ומקור למינרלים בעלי ערך.

על פי החוק בקנדה, הממשלה צריכה לבדוק כל רכישה בידי ישות חיצונית השייכת למדינה כשלהי, ויש ל הזכות לבלום עסקאות כאלה על בסיס שיקולי ביטחון לאומי.

בשגרירות סין באוטווה הגיבו כי על קנדה לספק סביבת שוק הוגנת וללא אפליה ליוזמות מכל המדינות, כולל סין. כל פוליטיזציה או התערבות בתירוץ של ביטחון לאומי היא שגויה, אמרה עוד בשגרירות.

בפעם הראשונה שממשלתו של טרודו הטילה וטו על עסקה עם סין הייתה לפני כשנתיים. אז קנדה בלמה את הרכישה של קבוצת אקון ע”י חברת סי.סי.סי.סי מתוך שיקולים של ביטחון לאומי.

ההחלטה לגבי שאנדונג משקפת החשיבה מחדש של ממשל טרודו בנוגע למדיניות מול בייג’ינג. דיפלומטים בדימוס וחוקרי מדיניות חוץ מתלוננים, שקנדה התמקדה זמן רב מדי בהגנה על אינטרסים מסחריים כמו יצוא מזון, כורים ושירותים פיננסיים, ולא הצליחה לראות שהתוקפנות של סין כמעצמה בעולם תחת שלטונו של הנשיא, שי ג’ינפינג, המגיעה הרבה מעבר לזה.

על כולנו להיות מעט יותר חכמים בהבנת הכלים שהממשלה הסינית מוכנה להשתמש בהם, שאינם לפי הנורמות אליהן אנו רגילים מול בעלות ברית החושבות כמונו, אמר טרודו.

שר החוץ של קנדה, פרנסואה־פיליפ שמפאן, הבטיח מדיניות חדשה לגבי סין אבל הזהיר מפני אימוץ גישה לוחמנית, כפי שהציעו כמה מיריביו הפוליטיים הניציים של טרודו. בואו לא ניגרר לפיתוי של רטוריקה קשוחה וחסרת אחריות אשר לא תייצר תוצאות של ממש, אמר.

אם תשים קנדה קץ לפרשת הסגרת וואנגז’ו זה עשוי לתת לה את כוח ההינף לדרוש מסין יותר. עורכי הדין שלה דיברו עם בכירים במשרד המשפטים האמריקאי בשבועות האחרונים, לגבי הסכם על פיו היא תודה בחלק מן ההאשמות נגדה. בתמורה התובעים יסכימו לדחות ואולי אחר כך לבטל את כתב האישום, אם היא תשתף פעולה.

עסקה בנושא וואנגז’ו עשויה לגרום לסין להחזיר לקנדה את שני העצורים הקנדיים, מזה כשנתיים. מייקל קובריג, דיפלומט קנדי שהיה בחופשה ומייקל ספאבור, איש עסקים קנדי. מעצר שניהם נחשב כאחד הגורמים להאצת השיחות בנושא של וואנגז’ו מול ארה”ב.

Format ImagePosted on January 6, 2021January 5, 2021Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Arctic, Canada, China, gold mine, Huawei, Meng Wanzhou, Shandong, trade, ארקטיקה, וואווי, מאנג וואנז'ו, מכרה זהב, סחר, סין, קנדה, שאנדונג

Cautiously optimistic

The good diplomatic news keeps coming. Morocco and Israel have announced that they will begin normalizing bilateral relations. This comes on the heels of similar announcements between Israel and the United Arab Emirates, Bahrain and Sudan. There are rumours of more announcements to come.

More than 10% of Israel’s population has family roots in Morocco, adding to the emotional impact of the latest announcement.

In a year that has strained credulity in so many ways – few of them cheery – these diplomatic moves have been a bright spot. Even some longtime international observers and commentators are dumbfounded by the speed of the developments. For decades, the conventional wisdom of Middle East watchers has been that Arab recognition of and peace with Israel rests on a resolution of the Palestinian issue. Bypassing that step is a massive about-face for the countries that have made nice with Israel, and it is galling to the Palestinians and their representatives.

In most cases, the thaw in relations is a de jure recognition of de facto relations that have been in progress for years. Under-the-radar visits and economic ties have existed between Israel and some of these states long before they were officially acknowledged and celebrated. Bringing these relations out in the open was eased by a little self-interest, with a degree of cajoling and likely backroom dealing from the U.S. president and his administration.

The incentives for Arab and Muslim states to warm the cold shoulders they have given Israel include realities of geopolitics – countering the regional designs of Iran and Turkey – as well as the basket of inducements presented by the Americans. For example, the latest announcement – between Morocco and Israel – involves American recognition of Moroccan sovereignty over disputed territories of Western Sahara and American promises of billions of dollars of investments in the Moroccan economy.

Similarly, the American-brokered relationship between Israel and Sudan hinged on Sudan’s removal from the U.S. list of state sponsors of terrorism (contingent on Sudan’s provision of $335 million in compensation for victims of the Sudanese-related terrorist bombings against American interests and citizens).

The UAE and Bahrain agreements also had carrots attached. In exchange for their acquiescence, the UAE may obtain valuable American F-35 fighter jets.

All the states launching fresh relations with Israel open the opportunity for potentially lucrative deals with Israeli businesses and investors. In other words, the diplomatic thaw is not a consequence of a sudden awakening to the benign presence of what has been known by most of these states until recently as the “Zionist entity.” The trading of economic and military incentives – as well as the seemingly nonchalant abrogation of self-determination for the people of Western Sahara – suggest as much self-interest as affection for Israel.

The diplomatic isolation of Israel that began at the moment of its rebirth in 1948 was founded primarily on the rejection of the idea of Jewish self-determination – at least in the Jewish people’s ancient and modern homeland. The opposition to Israel’s existence was not premised on economic or diplomatic reasoning but, to a much greater extent, on anti-Jewish animus.

Israel’s isolation represented an abandonment of self-interest on the part of Arab and Muslim countries. Ghettoizing their own economies from the economic powerhouse of the region has been harmful to all people in the region. None have been harmed more than the Palestinians themselves, who have something to gain materially from good neighbourliness with Israel.

The series of announcements on diplomatic relations are not a result of any altruism. At least in part, they came about through old-fashioned horse-trading, including some morally questionable trade-offs, such as the forgiveness of terrorism and an internationally contentious occupation of a foreign territory, and weapons sales.

After 72 years of nearly universal rejection of Israel by its neighbours, a thaw motivated by self-interest is still a thaw. And it’s something about which to be cautiously optimistic. But it’s only a start, and there is much to be done to build the region into one that’s united in peace. It might be naive, but we still cling to the hope of Isaiah that all those weapons will eventually be exchanged for ploughshares and pruning hooks that, one day, the world over, “nation shall not lift up sword against nation; neither shall they learn war anymore.”

Posted on December 18, 2020December 16, 2020Author The Editorial BoardCategories From the JITags Bahrain, economics, Israel, military, Morocco, peace, politics, Sudan, trade, UAE, United Arab Emirates, United States
טרודו לא יתערב

טרודו לא יתערב

נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ ,וראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודועניין בחדשות
(Shealah Craighead, 2018)

ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, לא יתערב הליך המשפטי שמתנהל בבית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה בוונקובר, להסגרת סמנכ”ל הכספים של ענקית התקשורת הסינית וואווי וסגן יו”ר מועצת המנהלים, מנג וואנג’או, לארה”ב. הליך ההסגרה צפוי להימשך עוד חודשים ארוכים ואולי שנים. נקבעו כבר דיונים בביהמ”ש לראשית שנה הבאה שיכללו את טענות ההגנה שנשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, התערב בהליך ההסגרה משיקולים פוליטיים. פרסום הספר החדש שמסעיר את ארה”ב “החדר שבו זה קרה” של היועץ לביטחון לאומי לשעבר של טראמפ, ג’ון בולטון, מחזק את טענות ההגנה בנושא.
טרודו הגיב למכתב של חברי פרלמנט ודיפלומטים קנדים לשעבר שנשלח אליו בשבוע שעבר, ובו הם מציעים ששר המשפטים הקנדי, דיוויד למטי, יתערב בתהליך ההסגרה וישחרר את וואנג’או. כך שמקביל סין תשחרר את שני הקנדים שהיא מחזיקה בהם כבר יותר משנה, היזם מייקל ספאוור והדיפולמט לשעבר מייקל קובריג, שמואשמים בריגול. מעצר הקנדים נועד להפעיל לחץ על קנדה לשחרר את וואנג’או. ממשלת סין לא חוסכת שום הזדמנות להתקיף את קנדה ובעיקר את טרודו לאור מעצרה של וואנג’או.
טרודו אמר בתגובה למכתב כי קנדה לא תיכנע ללחץ של הסינים באמצעות מעצרם של הקנדים אותו הוא מכנה “סיטואציה נוראית”, וכי אסור לקנדה: “לתת למדינות לחטוף קנדים כדי להשיג את מבוקשן מאוטווה”. טרודו הוסיף כי שיחרור וואנג’או כדי לתפתור בעייה קצרת טווח תסכן אלפי קנדים שנוסעים לסין וברחבי העולם, בעקבות כך שממשלת קנדה תודיע למדינות העולם, שאפשר להשפיע על מדיניותה על ידי מעצר של אזרחיה באופן אקראי.
טרודו ממשיך לתמוך בעצמאות מערכת המשפט והתביעה הקנדית, בזמן שמתנהל הליך הסגרת וואנג’או לארה”ב, לאחר שנעצרה בוונקובר בסוף אלפיים ושמונה עשרה לבקשת האמריקנים. לאור מעצרם של שני הקנדים טרודו ציין כי קנדה “פתוחה לכל פעולה נגד סין כל עוד שלא תסכן קנדים אחרים בעתיד”.
וואנג’או (בתו של מייסד וואווי הביליונר רן זנפיי) שוהה בוונקובר בביתה המפואר, בתנאים מגבילים שנקבעו ע”י ביהמ”ש, לאחר שהפקידה ערבות של עשרה מליון דולר. במהלך היום היא יכולה להסתובב בתחומי העיר בלבד כאשר צמיד אלקטרוני מוצמד לרגלה, ביחד עם אנשי ביטחון (במימונה).
לטענת משרד המשפטים האמריקני וואנג’או העקפה את הסקנציות האמריקניות על איראן, ועשתה עימה עסקים באמצעות חברת מדף מהונג קונג בשם סקאי.קום. זאת תוך שהיא מציגה מצג שווא לבנקים האמריקנים שסקאי.קום כביכול היא חברה נפרדת מוואווי. כתב תביעה האמריקני כנגד וואווי, וואנג’או ובכירים נוספים בחברה, כולל עשרים ושלוש עבירות פליליות. בהן: הונאת ארבעה בנקים להסוות קשרים עם מסחריים עם איראן, גניבת סודות מסחריים וטכנולוגיות מחברת טי. מובייל, זיופים, הלבנת הון, ניסיונות לשיבוש חקירה והשמדת ראיות. לדברי האמריקנים הפעילויות הבלתי חוקיות של וואווי ומנהליה נמשכו למעלה מעשור.
ביהמ”ש בוונקובר קבע לפני כחודש שהעברות שמיוחסות לוואנג’או בארה”ב תקפות גם בקנדה, ולכן הליכי הסגרתה לארה”ב גם כן תקפים. ביולי ואוגוסט תציג התביעה מסמכים נגד הנתבעת ובספטמבר ההגנה תגיב עליהם. בראשית פברואר שנה הבאה ידון ביהמ”ש בטענות ההגנה שיש לבטל את הליך הסגרת וואנג’או, כיוון שהופרו זכויותיה, עת עצרה בשדה התעופה של ונקובר. ההגנה טוענת עוד שהתביעה האמריקנית הטעתה את ביהמ”ש בנוגע לעובדות הקשורת למעצרה. עוד טוענת ההגנה כאמור שטראמפ, משתמש במעצרה של וואנג’או כקלף מיקוח במלחמת הסחר שלו עם סין, והוא ציין כי יתערב לשיחרורה אם זה יביא להסכם טוב יותר עם הסינים. ההגנה תיעזר בספרו החדש של בולטון שבאחד מפרקיו מצויין כי בארוחת חג המולד לאחר שוואנג’או נעצרה, ציין טראמפ לכאורה על הלחץ שזה יצר על הסינים, תוך שהוא מכנה את וואנג’או “איוונקה טראמפ של סין”. בסוף אפריל ביהמ”ש בוונקובר צפוי להכריע אם תוסגר וואנג’או לארה”ב.

Format ImagePosted on July 3, 2020June 30, 2020Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, China, Huawei, Meng Wanzhou, trade, United States, ארה"ב, וואווי, מאנג וואנז'ו, סחר, סין, קנדה
אושר הסכם הסחר החדש

אושר הסכם הסחר החדש

אושר הסכם הסחר החדש בין קנדה לישראל בתקווה להכפיל את היקף הסחר.

בזמן שנשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, מאיים על מדינות בעולם ונלחם בהן כדי להשיג הסכמי סחר חדשים, קנדה וישראל אישרו את הסכם הסחר החדש ביניהן.

ביום שני בשבוע שעבר (העשרים ושבעה במאי) ניכנס לתוקפו החוק בקנדה ליסום הסכם הסחר החופשי החדש בין קנדה לישראל, שכולל מספר תיקונים משמעותיים, הרחבות והתאמות.

הסכם לאזור הסחר החופשי המקורי בין קנדה לישראל נחתם לפני יותר מעשרים שנה (באלף תשע מאות תשעים ושבע). הוא כלל בעיקר מוצרים תעשייתיים. ואילו ההסכם החדש שמפשט את כללי המקור, כולל תחומים רבים נוספים. בהם: חקלאות, מזון, סחר, סביבה, סחר ועבודה, סחר ומגדר, סחר אלקטרוני, טיפול בחברות קטנות ובינוניות וכן מניעת מגבלות בתחומי הגנת החי והצומח.

היקף הסחר בין קנדה ושיראל עמד בשנה שעברה על קרוב לשני מיליארד דולר. קנדה וישראל מצפות להכפיל את היקף הסחר ביניהן בתוך כחמש שנים, לאור ההסכם החדש שכאמור נכנס כבר לתוקפו.

שר המסחר הקנדי בממשלה הלברלית, ג’יימס גורדון קאר, אמר לאור השגת ההסכם בין קנדה לישראל: “אנחנו מתרשמים מכך שמדינה כמו ישראל עם שמונה וחצי מיליון תושבים היא מובילה כלכלית בעולם. הרקע שלנו מאוד דומה וחשוב לנו לפתח את היחסים הטובים עם ישראל”.

הסכם הסחר המשודרג פותח למעשה את הסחר החופשי בין קנדה לישראל לרמה של מאה אחוז, לעומת רמה של תשעים אחוז שאיפיינה את ההסכם הישן. קנדה מהווה שותפת סחר משמעותית של ישראל, כאשר בשנת אלפיים ושבע עשרה, היקף הסחר בין שתי המדינות עמד על יותר ממיליארד ושבע מאות מיליון דולר, עם מאזן סחר חיובי לטובת ישראל, בהיקף של כשלוש מאות ושישים מיליון דולר. בשנה זו היצוא הישראלי לקנדה עמד על כששת מאות חמישים ותשעה מיליון דולר. מדובר בעלייה של אחד עשר אחוז לעומת שנה קודם לכן. באותה עת היבוא הקנדי לישראל עמד על מאתיים תשעים ותשעה מיליון דולר. כבר במחצית השנה אשתקד נרשמו נתונים טובים בין שתי המדינות. הייצוא מישראל לקנדה עמד על כארבע מאות תשעים ושניים מיליון דולר. מדובר בעלייה של כשישים ואחד אחוז לעומת התקופה המקבילה שנה קודם לכן. ואילו הייבוא מקנדה לישראל עמד על כמאה ושישים מיליון דולר. ענפי יצוא הסחורות העיקריים מישראל לקנדה הם: מכונות (מהוות כעשרים ושלושה אחוז), כימיקלים (מהוווים כעשרים ושלושה אחוז) וציוד רפואי ואופטי (מהוווים כעשרה אחוזים). לעומת זאת ענפי יבוא העיקריים מקנדה לישראל הם: מכונות (מהווות כעשרים וחמישה אחוז), תחבורה (מהווה כעשרים ושלושה אחוז) וכימיקלים (מהווים כשלושה עשר אחוז).

במרכז לענייני ישראל והיהודים בקנדה ברכו על ההסכם החתום ואמרו: “קנדה וישראל ידידות ובעלות ברית מאז הקמתה של מדינת ישראל. האישרור של הסכם הסחר החופשי הקנדי-ישראל המודרני הוא עוד ציון דרך מרגש, ביחסים המיוחדים בין שתי הדמוקרטיות הליברליות. הסכם זה הוא תוצאה של עבודה שהחלה הממשלה הקודמת וממשיכתה – הממשלה הנוכחית. זו הוכחה שיחסי הידידות בין קנדה לישראל מתעלים מעל לקווים הפוליטיים. חידוש והרחבת הסכם הסחר החופשי פותח דלתות להזדמנויות חדשות בתחומי החדשנות, המדע והטכנולוגיה עבור הקנדים והישראלים כאחד. עם יחסי מסחר דו-צדדי בין קנדה לישראל שעברו את גבול המיליארד ושבע מאות מיליון דולר לפני כשנתיים, ההסכם החדש יפעל משמעותית לטובת שתי המדינות ויגדיל את כושר התחרותיות שלהן בשוק העולמי, ייצור מקומות עבודה חדשים וישפר את איכות החיים של הקנדים והישראלים”.

Format ImagePosted on June 5, 2019Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, Israel, trade, ישראל, סחר, קנדה
הסכם ליישום

הסכם ליישום

(international.gc.ca)

הדיון הצעת החוק של הסכם יישום הסחר החופשי בין קנדה ישראל נמשך בימים אלה. בפועל מדובר בתיקון לחוק “סי-שמונים וחמש”.

לינדה פרום (מהמפלגה השמרנית) אמרה את הדברים הבאים בדיון בהצעת החוק: אני תומכת מאוד בחקיקה זו, שלדעתי מייצגת את קונצנזוס כללי בקנדה בשני נושאים: הראשון – חוק “סי-שמונים וחמש” מייצג את הערך של הסכמי סחר חופשי בקידום השגשוג של קנדה. השני – החקיקה הזאת מדגישה את חשיבות היחסים הבילטראליים הרחבים יותר של קנדה עם מדינת ישראל. על הצד המסחרי, קנדה חתמה על הסכם סחר חופשי עם ישראל לפני כעשרים שנה. מאז סחר הסחורות בין קנדה לישראל גדל פי שלושה. לפני כשנתיים הערך הכולל שלו הגיע למיליארד ושבע מאות מיליון דולר. עיקר היצוא והיבוא של קנדה לישראל נמצא במגזרים הבאים: מכונות תעשייתיות, מטוסים וחלקים, מוצרי פרמצבטיקה, ציוד חשמלי ואלקטרוני, אבנים יקרות, מכשירים מדעיים ומדויקים. מרבית היצוא הסחורות ומהיבוא הם בענפי הטכנולוגיה העילית. ואכן, קשרי המסחר של קנדה עם ישראל אופייניים ליחסים הקיימים בין שתי המדינות המתועשות והמתקדמות מבחינה טכנולוגית.

מספר מחוזות בקנדה זיהו את ההזדמנויות הטכנולוגיות הקיימות ביחסי המסחר שלנו עם ישראל. אין זה מפתיע כי נובה סקוטיה, ססקצ ‘ואן, אונטריו וקוויבק חתמו על הסכמי מדע, טכנולוגיה וחדשנות דו-צדדיים עם ישראל.

המשק הישראלי מעניק לקנדה שוק חשוב במזרח התיכון. סך היצוא הקנדי לישראל עמד על כארבע מאות מיליון דולר בשנה, בין השנים 2015 ל-2017. במקביל יבוא של כמיליארד ושלוש מאות מיליון לקנדה מקורו בישראל.

המשק הישראלי חזק וממשיך להתרחב, עם צמיחה של שלושה וחצי אחוזים אשתקד. לכן טבעי כי קנדה תבקש להפיק תועלת נוספת ממסחר זה. לפני כחמש שנם יזמה הממשלה הקונסרבטיבית לשעבר דיונים עם ישראל, להרחיב את הסכם הסחר הדו-צדדי שלנו. מו”מ זה הושלם בחודש יולי לשנה לאחר מכן, עם עדכון ארבעה פרקים בהסכם המקורי ובהרחבת הסכם הסחר החופשי, כך שיכללו שבעה פרקים חדשים. מדובר פרקים בנושאי מסחר אלקטרוני, קניין רוחני, אמצעים סניטריים ופיטו-סניטריים, חסמים טכניים סחר, סחר וסביבה, מסחר ועבודה, וכן סיוע במסחר. לאחר שהחוק החדש יהיה בתוקף מלא, קרוב למאה אחוז מהחקלאות הקנדית, החקלאות, הייצוא והדגים מישראל, ייהנו מטיפול תעריפי מועדף. זהו שיפור של תשעים אחוז לעומת המצב היום. יהיו גם הזדמנויות חדשות עבור חברות קנדיות בתחומי התעופה והחלל, טכנולוגיות החיים ומדעי החיים, וכן מגזרי האנרגיה. תחום התעופה והחלל, בפרט, מייצג שוק פוטנציאלי משמעותי עבור חברות קנדיות. קיימות הזדמנויות לחברות קנדיות באווירונאוטיקה, במערכות תקשורת, בכלי טיס בלתי מאוישים ובמערכות אחרות.

בכל הנוגע לטכנולוגיה נקייה ולאנרגיה בת קיימא, יש גם הזדמנויות משמעותיות. מגזרים אלה לצד ניהול מים יעיל, הם סדרי עדיפויות מרכזיים עבור ישראל ועבור התעשייה הישראלית. בניגוד לקנדה, לישראל אין משאבי מים ואנרגיה משמעותיים. חברות קנדיות הפועלות בתחום הטכנולוגיה הסולארית, אחסון אנרגיה, דלקים ביולוגיים, טכנולוגיות חיטוי מים, גילוי דליפות ושימוש חוזר בשפכים, מעניקות כיום הזדמנויות משופרות בשוק הישראלי.

עם זאת יש יותר הזדמנויות ביחס לחינוך ולמחקר. מוסדות חינוך על-תיכוניים קנדיים וישראלים נהנים באופן משמעותי משיתוף פעולה בין-לאומי, המבוסס על הסכמי מוסד-מוסד. וכן על תוכניות חילופי סגל וסטודנטים. לפני כשנתיים למדו בקנדה כשבעה מאות סטודנטים מישראל. ובמקביל קנדה קידמה בברכה יותר משבעים ושמונה אלף מבקרים מישראל באותה שנה. בכיוון ההפוך, כמעט כמאה אלף קנדים ביקרו בישראל לפני כשלוש שנים.

Format ImagePosted on April 10, 2019April 10, 2019Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, Israel, trade, ישראל, סחר, קנדה
פרשת וואווי

פרשת וואווי

מאנג וואנז’ו

סין יוצאת בחריפות נגד ארה”ב וקנדה לאור החלטת משרד המשפטים הקנדי, לפתוח בהליכי הסגרתה של סמנכ”ל הכספים וסגן יו”ר מועצת המנהלים של ענקית התקשורת הסינית וואווי, מאנג וואנז’ו, לארה”ב. הסינים טוענים כי ארה”ב פועלת נגד וואנז’ו וואווי משיקולים פוליטיים כיוון שהנשיא, דונלד טראמפ, ציין במספר הזדמנויות כי אם יראה שיש התקדמות במשא ומתן בין ארה”ב לסין להשגת הסכם סחר חדש, הוא יפעל לשחרורה של וואנז’ו. במקביל יביא לביטול האשמות נגדה ונגד החברה. בנוסף הסינים כועסים על ראש ממשלת קנדה, ג’סטין טרודו, שלדבריהם יש לו כנראה סטנדרטים כפולים. זאת כיוון שלטענתם בסוגיית וואנז’ו הוא טוען כי אין מקום להתערבות הדרג הפוליטי, ורק לבית המשפט יש סמכות לפעול בנושא. בעוד שבפרשת העמדה לדין של “מנהליה המושחתים” של ענקית הקנדית אס.אן.סי לאוולין, הוא ניסה להתערב משיקולים פוליטיים, ולמנוע את המשך הליך המשפטי נגד החברה. לפיכך כפי שפורסם לאחרונה ראש האופוזיציה, אנדרו שייר, דורש מיידית את פיטורי טרודו. כצפוי רבים מתנגדים לדעתו בנושא.

בסוף חודש ינואר ארה”ב הגישה בקשה רשמית לקנדה להסגרתה של וואנז’ו. ובית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה יקיים במאי דיון ראשון בנושא, אחד מתוך רבים שצפויים עוד לפנינו. כידוע הליך ההסגרה בין שתי המדינות יכול להימשך שנים רבות. וואנז’ו שוקלת לנצל את הזמן הרחב שיעמוד לרשותה כאן בוונקובר, ואף ללמוד באוניברסיטה של בריטיש קולומביה במסלול לתואר שני.

וואנז’ו נעצרה בשדה התעופה הבינלאומי של ונקובר בסוף חודש דצמבר. זאת בזמן שעצרה לחניית ביניים בטיסה שבין קונג קונג למקסיקו. שלטונות האכיפה של ארה”ב שקיבלו מידע על דבר הנחיתה של וואנז’ו בוונקובר, ביקשו ממשטרת הגבולות הקנדית לעצרה לאלתר. לאחר כשבועיים במעצר היא שוחררה בתנאים מגבילים על ידי בית המשפט העליון של המחוז. כתב האישום הפלילי של משרד המשפטים האמריקני כנגד וואווי, וואנז’ו ובכירים נוספים בחברה כולל עשרים ושלוש עבירות. ובהן: הונאת בנקים להסוות קשרים עם מסחריים עם איראן תוך כדי הפרת האמברגו עליה, גניבת סודות מסחריים וטכנולוגיות, זיופים, הלבנת הון, ניסיונות לשיבוש חקירה והשמדת ראיות.

בינתיים וואנז’ו היזדרזה להגיש תביעה נגד את קנדה על המעצר שלה לבקשת ארה”ב. וואנז’ו (בתו של מייסד וואווי) הגישה לפני מספר ימים תביעה אזרחית בבית המשפט העליון של מחוז קולומביה הבריטית נגד ממשלת קנדה, רשות

משטרת הגבולות הקנדית והמשטרה הפדרלית (האר.סי.אם.פי) – בשל טענתה “להפרות חמורות” של זכויות האזרח שלה. היא תובעת פיצויים כיוון “שהמעצר שלה שאינו חוקי הוא שרירותי, והחוקרים שלה לא עידכנו אותה בכוונה על הסיבה האמיתית של מעצרה, על זכותה לשמור על השתיקה ועל זכותה לקבל ייעוץ משפטי בהקדם”. עוד נכתב בתביעה של סמנכ”ל הכספים של וואווי, כי במקום לעצור אותה באופן מיידי, היא נחקרה שעות על ידי רשות הגבולות, תחת מסווה של בדיקת מכס שגרתית בשדה התעופה. וואנז’ו מציינת עוד כי שוטרי משטרת הגבולות החרימו את המחשב האישי שלה ואת הטלפון הסלולרי שלה, השיגו את הססיסמאות שלהם ובניגוד לחוק בדקו את התכנים שלהם.

יצויין כי וואווי הגישה בשבוע שעבר תביעה נגד השלטונות האמריקניים, בעקבות האיסור של הממשל על פקידיו ועל חברות אמריקניות להשתמש במכשירי החברה. התביעה תטען כי הממשל הפדרלי חרג מסמכותו ועליו לחשוף לבית המשפט, מדוע בישנתיים האחרונות הוא אסר על הפקידים והחברות האמריקניות להשתמש בציוד של וואווי.

Format ImagePosted on March 6, 2019Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, China, Huawei, Meng Wanzhou, trade, United States, ארה"ב, וואווי, מאנג וואנז'ו, סחר, סין, קנדה
מחריף המשבר

מחריף המשבר

סמנכ”ל הכספים וסגן יו”ר מועצת המנהלים של ענקית התקשורת הסינית וואווי, מאנג וואנז’ו (2014).

ארה”ב הגישה סוף סוף את הבקשה הרשמית לקנדה להסגיר לידה את סמנכ”ל הכספים וסגן יו”ר מועצת המנהלים של ענקית התקשורת הסינית וואווי, מאנג וואנז’ו. זאת, לאור אישומים פליליים חמורים כנגדה וכנגד החברה. וואנז’ו נעצרה בשדה התעופה הבינלאומי של ונקובר בסוף חודש דצמבר, כאשר ביקשה להחליף מטוס בטיסה מהונג קונג למקסיקו דרך ונקובר. האמריקנים הם אלו שביקשו מהשלטונות הקנדיים לעצור אותה. בית המשפט העליון של מחוז בריטיש קולומביה הסכים לשחרר א וואנז’ו בתנאים מגבילים עד לדיון בבקשת ההסגרה, הליך שיכול להימשך שנים. הדיון הראשון בבית המשפט יתקיים בראשית חודש מרץ.

משרד המשפטים האמריקני פרסם בסוף חודש ינואר את כתב אישום הפלילי כנגד חברת וואווי, הסמנכ”ל וואנז’ו ומספר דיקרטורים בכירים נוספים, הכולל לא פחות מעשרים ושלוש עבירות. בהן: הונאת ארבעה בנקים (בהם אי’ץ.אי.בי.סי) להסוות קשרים עם מסחריים עם איראן תוך כדי הפרת האמברגו על איראן, גניבת סודות מסחריים וטכנולוגיות מחברת טי. מובייל האמריקנית, זיופים, הלבנת הון, ניסיונות לשיבוש חקירה והשמדת ראיות. במשרד המשפטים מציינים כי הפעילויות הבלתי חוקיות של וואווי ומנהליה נמשכו למעלה מעשור.

וואנז’ו (בת הארבעים ושש) היא בתו של מייסד וואווי הביליונר רן זנפיי. וואווי נחשבת ליהלום הגדול שבכתר הסיני. החברה, מנהליה ובעליה זוכים ליחס מיוחד במדינה. סין רואה בחומרה רבה את הפרשה דבר שגרם לקרע גדול ביחסים שבינה לבין ארה”ב וקנדה. בעקבות כך סין עצרה שני אזרחים קנדים כביכול מסיבות ביטחוניות, והטילה עונש מות על קנדי נוסף החשוד בהברחת סמים. קנדה לכן נמצאת במצב מאוד לא נוח כשהיא כלואה במאבק בין שתי המעצמות הגדולות והחזקות בעולם: ארה”ב מצד אחד וסין מהצד השני.

בקרב קהילת הסינים בקנדה הדעות חלוקות לגבי המקרה של וואנז’ו, וואווי והיחסים המתוחים בין סין לקנדה. סינים רבים מעדיפים בכלל להתרחק מנושאים פוליטיים. “התרבות הסינית היא מאוד טובה בללמד אותך להיות צייתן, לשמור חוק, לא לעשות גלים ולא לעורר רעש”, אומרים סינים שגרים בקנדה. לדבריהם הם חוששים שהמשבר ביחסי סין וקנדה יכול להשפיע לרעה אף על הסינים שגרים כאן בקנדה. יכולה להיווצר מתיחות ופער בין הסינים מסין לאלה שגרים כאן, במיוחד לאור העובדה שצנוזרה מופעלת בסין ומידע מוטעה מפורסם שם. בנוסף יש חשש שהממשלה הסינית יכולה לגרום נזק לסינים קנדים שעדיין עושים עסקים בסין, או שיש להם עדיין משפחה שם. לאור כך סינים רבים שגרים מקנדה מעדיפים שלא להתבטא כלל בנושא זה, ואף נמנעים מלהגיב בפלטפורמות החברתיות השונות.

להלן לקט תגובות של גולשים מקומיים בתגובה לפרסום פרשת מעצרה של וואנז’ו והאישומים החמורים נגדה ונגד חברת וואווי. מייק מציין עד כמה וואנז’ו חיה בתנאים מצויינים למרות שבית המשפט קבע תנאים מגבילים לשחרור שלה על תנאי. הוא מציין את הבית המפואר בו היא גרה, היא חופשיה לאכול בחוץ, לפגוש חברים ולעשות קניות. אדם אומר כי בוודאי יש סינים קנדים שחוששים שהם יחטפו על ידי סין בגלל דעותיהם. אדי אומר כי סינים מקומיים חוששים לבני משפחותיהם בסין אם הם אנטי וואווי. יש גם סינים כאן שחוששים מגזענות אם הם תומכים בסין. קייל טוען כי סינים קנדים שהתערו בחברה המקומית ברובם הם נגד מדיניות סין וואווי. כמובן שיש לקית בחשבון אם יש להם משפחה בסין.

Format ImagePosted on February 13, 2019February 13, 2019Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, China, Huawei, Meng Wanzhou, trade, United States, ארה"ב, וואווי, מאנג וואנז'ו, סחר, סין, קנדה
הסכם הסחר החדש של צפון אמריקה

הסכם הסחר החדש של צפון אמריקה

(תמונה: Alex Covarrubias)

לאחר חמישה עשר חודשים של משא ומתן קשה ומייגע בעידן טראמפ, נחתם סוף סוף הסכם הסחר החדש של מדינות צפון אמריקה. אירוע החתימה בו השתתפו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ראש ממשלת קנדה ג’סטין טרודו והנשיא היוצא של מקסיקו אנריקה פנייה (ביום האחרון לכהונתו), התקיים ביום שישי (הראשון בחודש דצמבר) בבואנוס איירס ארגנטינה. זאת בשולי פסגת עשרים המדינות בעלות הכלכלות החזקות בעולם הג’י-טוונטי. עתה יהיה מוטל גם על בתי המחוקקים של שלוש המדינות – ארה”ב, קנדה ומקסיקו – לאשר את ההסכם החדש.

הסכם הסחר החדש שנקרא יו.אס.אם. איי. (ארה”ב, מקסיקו וקנדה) מחליף את הסכם נפט”א הוותיק של מדינות צפון אמריקה (נחתם באלף תשע מאות תשעים וארבע), נולד לאחר מאבקים קשים, איומים והשמצות אין ספור מצד טראמפ. הנשיא האמריקני לא בחל כהרגלו בשום דרך להכריע את שתי שכנותיו לוותר על נפט”א ולהשיג הסכם חדש, לשלוש המדינות.

ההסכם יו.אס.אם.איי. דן בתחומים רבים. בהם: יבוא מכוניות, יבוא מוצרי חקלאות, יבוא חלב, יבוא תרופות, סוגיות של קניין רוחני, סוגיות של סחר דיגיטלי והמנגנון לפתרון סכסוכים בין המדינות. תוקפו של ההסכם שש עשרה שנים, ושלוש השותפות יבדקו אם יש מקום להכנסת שינויים בו רק בתום שש השנים הראשונות. מחוץ להסכם החתום נותרו מספר סוגיות משמעותיות שעדיין לא נפתרו ובהן: מכסים שארה”ב מטילה על יבוא מוצרי פלדה ואלומיניום מקנדה ומקסיקו. שתי המדינות מקוות שיצליחו להגיע להבנות עם ממשל טראמפ גם לגבי נושאים בוערים אלה.

האופוזיציה בקנדה, קרי מפלגת השמרנים יצאה בביקורת קשה נגד טרודו על שחתם כביכול על הסכם רע לקנדה. נראה שהמפלגה של אנדרו שיר שכחה לחלוטין שבכלל להגיע להסכם כלשהו עם טראמפ זה נחשב להשיג חשוב. בנק אוף אמריקה מציין דווקא כי קנדה עשתה וויתורים סמליים בלבד. לפי אנליסטים של הבנק חלק מסעיפי ההסכם הם סמליים בעיקרם. ההסכם כולל הפחתה קטנה בפרוטקציוניזם לרפתנים מקנדה. עתה ליצרני החלב האמריקאים תהיה גישה לכארבעה אחוזים משוק החלב הקנדי לעומת כשלושה וחצי אחוזים שהיו נהוגים עד כה. השינוי הנ”ל יגדיל את ייצוא החלב האמריקני לקנדה בכשבעים מיליון דולר בלבד.

בעקבות התנהלות טראמפ בתקופת המשא ומתן להשגת הסכם הסחר החדש המדובר, נוצר משבר עמוק מאוד ביחסי ארה”ב וקנדה שלא קרה אף פעם. שתי המדינות שנחשבו עד כה למדינות ידידותיות ביותר. תמיד ארה”ב ראתה בקנדה נכס אסטרטגי חשוב ביותר ורק טראמפ באופן כל כך מוזר טען שקנדה היא איום ביטחוני על ארה”ב. נו באמת? טראמפ שכח מספר דברים על קנדה כמו למשל: היא תמיד הייתה נאמנה לארה”ב והיא שותפת הסחר השניה בגודלה של ארה”ב לאחר סין. עם השגת ההסכם הופשרו היחסים בין ארה”ב וקנדה אך לא נראה שהם יחזרו לקדמותם כל עוד טראמפ מכהן כנשיא בבית הלבן.

מיד עם היכנסו לבית הלבן לפני קרוב לשנתיים הודיע הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, כי הסכם נפט”א הוא הסכם גרוע מאוד לארה”ב ויש להחליפו. טראמפ הפנה את זעמו בעיקר לכיוון קנדה ומסע ההשמצות וההשפלות כנגדה הגיע לשיאו, עת הנשיא האמריקני סירב ללחוץ את ידו של רה”מ קנדה, ג’סטין טרודו, באו”ם בסוף חודש ספטמבר. טראמפ הגדיל לעשות והצהיר כי “אנחנו לא ממש אוהבים את הנציגים שלהם”. הנשיא האמריקאי התכוון לשרת החוץ הקנדית כריסטיה פרילנד, שעשתה רבות להשגת ההסכם המדובר.

Format ImagePosted on December 12, 2018December 6, 2018Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, Mexico, trade, United States, US-Canada relations, ארה"ב, יחסי ארה"ב וקנדה, מקסיקו, סחר, קנדה
ביקור מוצלח

ביקור מוצלח

שרת החוץ של קנדה כריסטיה פרילנד ניפגשה עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. (צילום: Mark Neiman, GPO)

שרת החוץ של קנדה כריסטיה פרילנד קיימה ביקור בישראל לפני כשבועיים, שנחשב למוצלח מבחינת שתי המדינות. מדובר בביקור ראשון של השרה פרילנד בישראל. זאת מאז נכנסה לתפקידה בחודש ינואר אשתקד (עת החליפה את סטפן דיון), בממשלה הליברלית של ראש הממשלה הנוכחי ג’סטין טרודו.

פרילנד קיימה בישראל שלוש פגישות רשמיות. היא ניפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. לאחר מכן עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. ולבסוף עם יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין. השרה הקנדית קיימה אף ביקור בכותל המערבי.

לאחר הביקור בישראל כמתוכנן שרת החוץ הקנדית ביקרה גם במחנה פליטים פלסטיני, וכן היא ניפגשה עם שר החוץ של הרשות הפלסטינית ריאד אלמלכי. יצוין כי הביקור הרשמי בישראל של שרת החוץ לא זכה לדיווחים נרחבים במיוחד בתקשורת המקומית. בישראל כנראה מתייחסים עדיין לקנדה כאל מדינה שולית כבעבר. ובכך מתעלמים מעליית קרנה של קנדה בעולם בעיקר נוכח העומד בראשה טרודו. עוד שוכחים בישראל את העובדה שבקנדה יש כיום את אחד הריכוזים הגדולים ביותר של יהודים בעולם.

פרילנד ציינה בצער את הפגיעות ביהודים הגרים בקנדה. היא אמרה בסוגייה הקשה הזאת את הדברים הבאים: “אני מצטערת להגיד שהיהודים הם הקבוצה הפגיעה ביותר כיום בקנדה מפעילות של פשעי שנאה. בין אם מדובר בוונדליזים, גרפיטי, תעמולה של שינאה או תגובות גיזעניות ברשת”. השרה הוסיפה כי בניין הג’ואיש קומיונטי סנטר באזור הבחירה שלה בטורונטו, קיבל איומים על פצצה שכביכול הוטמנה בו בשנה שעברה.

בנושאים המדיניים אמרה פרילנד: “לגבי מה שקורה בגבול עם עזה זו תזכורת לכולנו כמה הביטחון שם שברירי, ושצריך לעבוד יחד ולחתור לשלום ביחד. אנחנו תומכים בזכות של ישראל לחיות בשלום במזרח התיכון”. לדברי שרת החוץ ישראל וקנדה ירחיבו את שיתוף הפעולה בנושא מלחמה בטרור.

פרילנד הודיעה עוד בפגישה עם ראש ממשלה כי קנדה מתעתדת להעביר כסף במזומן לרצועת עזה, כדי לתרום לשיפור המצב הכלכלי שם. בפועל מדובר על מיליוני דולרים שקנדה תעביר לרצועת עזה. פרילנד אמרה בנושא: “קנדה נענתה לבקשה בנושא של שליח האו”ם למזרח התיכון ניקולאי מלדנוב, אשר הסביר כי ברצועה יש מחסור במזומנים וזה מאוד מקשה על קיום מסחר”. נתניהו מצדו אמר כי ישראל אינה מתנגדת לכוונת קנדה לעביר מזומנים לרצועת עזה, אך ביקש להדגיש כי יש לדאוג לכך שהכסף לא יגיע לידי טרוריסטים ולא לידי אונר”א.

בפגישה עם הנשיא אמרה שרת החוץ הקנדית כי הביקור מהווה הזדמנות להעמיק את קשרי הידידות בין שתי המדינות, וכן לשוחח על האתגרים עימם מתמודדות כיום הדמוקרטיות השונות ברחבי עולם. הנשיא ריבלין אמר לשרה כי יקיים בשנה הבאה ביקור גומלין בקנדה. על כך הגיבה פרילנד: “אני שמחה ונרגשת מביקורך ואנו מצפים לקבל את פניך בברכה”.

בפגישה עם יו”ר הכנסת אמרה פרילנד: “היחסים החמים בין שתי המדינות אינם צריכים להיות מושפעים מפוליטיקה. טיב היחסים בין קנדה לישראל הוא אסטרטגי. עבדנו קשה ואנחנו שומרים על כך בהצלחה”. שרת החוץ אמרה עוד כי אוכלוסיית היהודים בקנדה היא השלישית בגודלה בעולם, והקהילה היהודית בקנדה פעילה ומשפיעה מאוד במדינה”.

קנדה וישראל החליטו בעקבות הביקור של שרת החוץ הקנדית בישראל, לקדם מספר פרוייקטים משותפים. ובהם: אישרור אמנת הסחר החופשי המעודכנת, קידום שיתוף הפעולה בטנכנולוגיה, בסחר, בחלל, בתעופה ובביטחון הסייבר. ובמקביל לשתף פעולה עם מדינות שלישיות כמו עם מדינות אחדות באפריקה.

Format ImagePosted on November 14, 2018November 8, 2018Author Roni RachmaniCategories עניין בחדשותTags Canada, Chrystia Freeland, Gaza, Israel, terrorism, trade, UNRWA, אונר"א, טרור, ישראל, כריסטיה פרילנד, סחר, קנדה, רצועת עזה

Posts pagination

Page 1 Page 2 Next page
Proudly powered by WordPress