טימה כורדי (צילום: Facebook)
בראיון הטלוויזיה מול ביתך בראשית החודש האשמת את עצמך בטביעה של האחיינים שלך וגיסתך כיוון שאת נתת להם כסף שישלמו למבריחים, שהעבירו אותם מטורקיה ליוון דרך הים. “זה נכון. אני נתתי לאחי עבדאללה חמשת אלפים דולר עבור המבריחים. לא יכולתי לתת לו חסות שיעבור לקנדה, כיוון שהתחלתי עם האח הבכור מוחמד, ואין לי את היכולת הכספית לעזור ליותר מאח אחד כל פעם. עבדאללה צריך השתלת שיניים דחופה כיוון שאין לו שיניים בפה, וזה עולה כסף רב, אך החלטנו שקודם כל הוא יעבור עם המשפחה למערב אירופה. ואחר כך נמשיך. לצערי לא יהיה המשך”. כורדי נחנקת מדמעות ובוכה על מר גורלם של שלושת בני המשפחה שניספו. “הוא סיפר לי איך החזיק את שני הקטנים בידיו בניסיון להציל אותם, מאיימת הים. מי האמין שזה יהיה סופו של המסע. כמה עבדאללה מסכן עכשיו. הוא רוצה להישאר ליד קברם של ילדיו ואשתו. אני לא יודעת כמה זמן יקח לו להתאושש, אם יתאושש בכלל. ואם אביא את כל המשפחה לכאן וגם אביא אותו, כיצד הוא ירגיש כשהוא לבד, וכל האחים מלווים בילדיהם. גם אני שבורה לגמרי ולא מסוגלת לתפקד. אני לא יכולה לאחזור לעבודה כרגע. אני גם אני לא יודעת כמה זמן זה יקח לי לחזור לעצמי. קרה לנו אסון גדול שאני לא מאחלת לאף משפחה, לאף הורים”.
טימה אני שואל בקושי רב, כיצד הרגשת כששמעת שהילדים ואימם ניספו בים? “התחלתי לצרוח כמו משוגעת ולא ידעתי מה קורה עימי. איבדתי את השליטה על עצמי. השכנים שמעו אותי ורצו בבהלה לראות מה קרה לי. ונדמה לי שאף הזעיקו את המשטרה. ביום רביעי בערב הלכתי לישון והיה לי חלום מאוז מוזר. חלמתי על אימי שיושבת מול המחשב ומקבלת הודעות מוזרות ומתחילה לצעוק, שכולם דואגים וכולם בוכים. כולם במשפחה ובין החברים ידעו שעבדאללה היה הילד החביב ביותר עליה. היא כמובן אהבה את כולנו מאוד, אך הוא היה הילד המיוחד שלה, ותראה מה קרה לו. כהתעוררתי בחמישי בבוקר ראיתי המון המון הודעות בטלפון, והבנתי שמשהו לא בסדר. עבדאללה יצא עם משפחה למסע בן חצי שעה ואף אחד לא שומע ממנו יומיים? התקשרתי מיד לאחותי בדמשק וקו הטלפון היה גרוע מאוד. אך הבנתי שמהו רע מאוד קרה לעבדאללה, והתחלתי לצרוח בטרוף. בעלי והבן שלי (בן ה-22) שגר למטה, התעוררו מייד ובאו אלי בבהלה. לא הייתי מסוגלת להתקשר שוב לאחותי וידי לא נענו לי. ביקשתי מבני שיחייג אליה. היא בכתה ושאלתי מה קרה. תגידי לי מה קרה עם עבדאללה צעקתי. לבסוף היא אמרה לי את האמת המרה מכל, שהוא איבד את אשתו ובניו בים. איזה אסון גדול קרה לנו. אני יודעת שבהתחלה הוא האשים את כל העולם במה שקרה לו. אחר כך הוא נרגע ונסגר תוך עצמו. אני מנסה לדבר איתו וזה נורא קשה. כשהוא הגיע לבית החולים לשם הובאו גופות אשתו והילדים, הוא ישב בחוץ והחזיק את בגדי הילדים ולא הפסיק להריח אותם. זה הזכרון האחרון שיש לו מגאליפ ואיילאן. איזה מסכן”. (היא שוב בוכה).
טימה: האם את בטוחה שהתמונה הקשה של גופתו של איילאן שנמצאה על החוף תשנה משהו, תעיר מישהו, הרי מאות ילדים נהרגו כבר בסוריה ולאף אחד כנראה זה לא איכפת? “כן. אני מאמינה שזה מסר מאלוהים. הוא לקח את שני הילדים ואימם לגן עדן. הם בטוחים עכשיו שם ויש להם חיים טובים יותר. והמסר הוא שיש לעצור את האלימות ולהפסיק את המלחמה הנוראית הזו. אני מקווה ובטוחה בעצם שכל העולם יתעורר ויתעשת, ויפסיק את המלחמה. זו השליחות של איילאן לעולם וזה המסר שהוא הביא עימו בטרם נלקח על ידי אלוהים”.
כשדברתי עם בעלך יום קודם לכן, הוא הסביר לי שהיה חשוב שתסבירי לעולם באנגלית, מה המשמעות של התמונה הקשה של אלייאן שוכב שם על החול. כורדי: “כן היה לי חשוב ביום הקשה הזה בחיי לנצל את ההזדמנות שניתנה בידי, ולהסביר לעולם כולו איזה סבל נוראי קורה שם בסוריה, וצריך למנוע את ההרג ושהורים נוספים יאבדו את ילדיהם. אנו בטוחה שכולם יתתעוררו עכשיו ויסיימו סוף למלחמה הקשה הזו. מותו של אלייאן הוא מחיר כבד מאוד למשפחה, אך אולי הוא יביא למשהו טוב. אולי יצא מזה משהו חיובי”.
לסיום אני שואל את כורדי האם יש לה מה להגיד על הצעתו של יו”ר האופוזיצה יצחק (בוזי) הרצוג, לאור משבר הפליטים באירופה, שגם על ישראל לסייע במאמץ לקלוט פליטים מסוריה. “אני גרה כאן עם בעלי האיטלקי והחשיבה שלי היא כיום מערבית. זה ידוע שישראל וסוריה נמצאים ביחסי עויינות ולא ברור לי אם אפשרי בכלל, לקלוט פליטים סורים בישראל. אך אם זה אפשרי בכך ניתן לעזור לפליטים, אין סיבה שזה לא יקרה. אגב אני שמעתי כבר לא פעם שישראל מטפלת בפצועים מסוריה”.