לאחרונה דיבר עם חבר מישראל דוד שטויר, כאשר בגילו המתקדם (שבעים פלוס) כבר חווה הכל במדינה. אני הכרתי את דוד בחודשים הראשונים שלי בתהליך התאקלמות בוונקובר, אליה עברתי בחודש פברואר 2005
דוד חזר וציין בפני שאני הייתי “נביא” שראה לאן פני ישראל מועדות והוא עד היום מצטער שלא עזב כמוני את המדינה בה גדלנו, למען עתיד טוב יותר לו ולילדיו. לאור המשבר הקשה בישראל ילדיו של דוד כבר הספיקו לעזוב את ישראל. ולכן שאלתי אותו מה עוד “מחזיק” אותו בישראל? הוא ענה לי כי בתו הצעירה שהשתחחרה לאחרונה ההצבא, נקראה לשירות מילואים דחוף בן מספר חודשים בחיל האוויר. לאחר שתשחרר הבת מהמילואים היא קרוב לוודאי תעבור ללמוד בחו”ל. אז גם הוא יעזוב סוף סוף את ישראל
דוד אומר כי כבר למעלה מחמישים אלף ישראלים עזבו לאחרונה את ישראל. לדבריו מספר העוזבים צפוי אף לגדול לאור המשבר הגדול שישראל נמצאת בו, והוא צפוי להחריף. תשמע רוני הוא אמר לי נחרצות: ישראל היום נשלטת על ידי משפחת פשע הלוא היא משפחת נתניהו. הם עושים מה שהם רוצים, ובעלי התפקידים לצדו של נתניהו הם נוכלים וחסרי כישורים. נתניהו יצר פילוג בעם שאי אפשר לתקנו כך שאי אפשר לגשר בין “הביסיסטים” למתנגדיו של נתניהו
כשאמרתי לדוד כי הכיצד יכול ראש ממשלת ישראל להחזיק בן כלומניק בפלורידה (יאיר נתניהו) שאפילו לא עובד, והמדינה מממנת את שירותי הביטחון שלו שעולים הון ובתקופת מלחמה? דוד קטע את דברי בחריפות: רוני זה כסף קטן לעומת מיליארדי השקלים שנשדדים מקופת המדינה על ידי נתניהו וחבורתו, בין היתר לטובת החרדים שאפילו לא משרתים בצבא.ווהוא (נתניהו) עוד טס מטוס מפואר שעלה מיליארד שקל
לאחר השיחה עם דוד ישבתי וחשבתי לעצמי על ישראל ועתידה ובמחשבותי הצטיירה תמונה עגומה מאוד. אלו שחושבים שבקרוב יפרוץ תהליך שלום חדש בין ישראל למדינות ערב ובעיקר עם סעודיה, חיים בחלום. סעודיה הודיעה כבר מפורשות! שכל תהליך שלום עימה חייבה לכלול פתרון גם לפלסטינים – והוא הקמה מדינה עצמאית עבורם. הימים שישראל תעשה הסכמי שלום בדמות הסכמי אברהם, ללא פתרון הבעייה הפלסטינית עברו מן העולם
יש בישראל כיום שמהללים את נתניהו כביכול על הצלחותיו מול החמאס והחיזבאללה, בזמן שהם שכחו את הכשלונותיו הרבים, שהביאו למחדלי השבעה באוטובר. וכן ויתור על החטופים כדי שיוכל להמשיך ולשבת על כיסא המלך. מבחינתי זה כמו להגיד שלגודלה מאיר היו הצלחות רבות במלחמת יום כיפור מול המצרים והסורים, תוך התעלמות מאחריותה למחדל הנוראי של התקפות הפתע של צבאות האויב על ישראל
בכל מדינה מתוקנת ראש ממשלה היה מתפטר מיד לאחר מחדלי השבעה באוקטובר, ונעלם מהציבור לעולמים, אך כמובן עומד למשפט העם במסגרת ועדה חקירה ממלכתית. אך את נתניהו הנוכל נורמות ויושר אינן תכונות המאפיינות אותו למרות שהוא דורש זאת מאחרים
נתניהו אחראי להעברת מיליארדי דולרים לחמאס מקטאר, והוא אחראי לפגיעה קשה ברשות הפלסטינית. נתניהו חיזק אפוא את הקיצונים בפלסטינים (חמאס) והחליש את המתונים יותר (הרשות). נתניהו אחראי גם על עיבוי והוספת ההתנחלויות בשטחים הכבושים שרק מרחיקים את ישראל מפתרון הסכסוך הממושך עם עולם הערבי והשגת שלום
בתקופת שלטונו הארוכה בת שבעה עשרה השנים של נתניהו, ישראל נחלשה מבפנים בצורה משמעותית. המדינה הפכה למושחתת, יותר דתית משיחית, יותר קפיטליסטית והרבה פחות הומנית
ישראלים רבים לאור אירועי השבעה באוקטובר הפכו להיות פסימים ובצדק. הם לא רואים שום תמונה אופטימית באופק ופתרונות לסיום המשבר הבלתי נגמר
האחראי הישיר למשבר בישראל הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעושה הכל כדי להמשיך בתפקידו ולא מעניין אותו המחיר הכבד לכך. נתניהו כיום הוא אחד המנהיגים השנואים בעולם, כולל במרבית מדינות המערב וכן בישראל. היום רבים מבינים מיהו האיש, כיצד הוא פועל ומה האינטרסים שלו. מצער שהשבעה באוקטובר האירו בצורה רבה עד כמה ישראל לא היתה מוכנה, ועד כמה נתניהו מסוכן ולא יקח אחריות על מעשיו ומחדליו הרבים
בישראל העדיפו להגן על ההתנחלויות בשטחים הכבושים ואף לעבות אותן במקום להגן על גבולות המדינה. העדיפות ניתנה למתנחלים על חשבון תושבי ישראל. זו הקונספציה שנתניהו הוביל וזה מחדל אדיר שהוא לא יוכל להימלט ממנו
יש לא מעט שנוטים להעריץ מנהיגים שזה מנהג לא בריא שיכול להפוך למסוכן, כאשר מדובר באישים כמו נתניהו ודונלד טראמפ. הערצה לנתניהו לאורך השנים הרבות שבה הוא מעורב בפוליטיקה הישראלית, הפכה את תומכיו לעיוורים ואת נתניהו לנוכל. אהוד אולמרט נכנס לכלא על עבירות פחותות בהרבה מאלה של נתניהו, שמתכחש להן כמובן. נתניהו המכהן בתפקידוכשבעה עשרה שנים צבר עבירות רבות בתחומים שונים. הוא הפך לאיש עשיר, הוא מחזיק במספר נכסים וחשבונות בנק מנופחים. נתניהו ומשפחתו חיים ברמת חיים גבוהה והחשבונות מוטלים על משלם המיסים הישראלי
לאור שנותיו בפוליטיקה הבויל נתניהו מהלכים מסוכנים ביותר. הוא הוביל את ההסתה הרבתי שהביאה לרצח של יצחק רבין, הוא הוביל תוכניות רבות להרחבת והוספת ההתנחלויות בשטחים שפוגעות קשות בעתיד של ישראל והפלסטינים. הוא לחץ על טראמפ לבטל את הסכם הגרעין עם איראן – כאשר המומחים לנושאי ביטחון בישראל טוענים שמדובר במהלך שגוי ומסוכן לישראל. נתניהו גם איפשר העברת כסף רב מקטאר לחמאס, ששימש לחימושו בממדים אדירים. עדיין לא ברור האם לנתניהו היה גם רווח אישי מהעברות כספים אלה
נתניהו בימי שלטונו – דאג במדיניות ההפרד ומשול שלו כמו דיקטטורים – ליצור וללבות שנאת אחים בתוך ישראל. המצב היום בחברה הישראלית הוא כה חמור שכבר אי אפשר לגשר על הפערים בין תומכי נתניהו למתנגדיו. התעמולה השיקרית המופצת על ידיי נתניהו, בנו יאיר ומקורבים אחרים ומכונה “מכונת הרעל” רק מוסיפה שמן רותח לסכסוך הפנימי בישראל. הגיעו הדברים לידי אבסורד כאשר תומכי נתניהו מאשימים את משפחות החטופים כאילו הן שייכים לשמאל. לא מעט משפחות החטופים הוכו ואויימו על ידי תומכי נתניהו. ומה תומכיו אומרים לישראלים יוצאי אירופה: תחזרו לאירופה כדי שהיטלר יחסל אתכם. דוגמאות אלה מוכיחות שמאז שנתניהו השתלט על ישראל, המדינה החלה להתפרק והתהליך המדאיג הזה רק מתעצם
תומכי נתניהו מעריצים דמות בעייתית לא פחות והיא טראמפ. הם מאמינים כי רק טראמפ ידאג לישראל. לעומתו המועמדת השנייה לנשיאות בארה”ב, קמלה האריס, לא תדאג לישראל. הישראלים התומכים בטראמפ עיוורים למעשיו המסוכנים ורצונו להפוך לדיקטטור. כידוע הישראלים ונתניהו בראשם לא מסתכלים על התמונה הכוללת, אלה רק על היום ומחר. מבחינתם טראמפ יפתור את הבעיות של ישראל היום ומחר. הם לא קולטים עד כמה טראמפ מסוכן לארה”ב ולמערב, ולכן גם לישראל. אם טראמפ יחזור לשלטון יחליש הדבר את ארה”ב וזה בדיוק מה שרוצים ברוסיה ובסין. בישראל כיוון שלא חושבים על העתיד לא מבינים עד כמה ארה”ב חלשה תחליש גם את ישראל
ישראל נמצאת בסכנה קיומית מהיום שהתחלתי לנשום לפני למעלה משישים וחמש שנים ואני לא אומר זאת כדי להפחית מחומרת העניין. מצער מאוד שחבורת פושעים בלתי אנושית של החמאס וחבריהם “הזכירו” שוב לישראלים בשבעה באוקטובר, כי הם גרים באזור מסוכן ביותר. ישראל ישנה והישראלים כהרגלם התעלמו מכל התרעה אפשרית לחדירה כה קשה כפי שאירעה באוקטובר
פרופ’ ישעיהו ליבוביץ אמר לאחר כיבוש השטחים כתוצאה ממלחמת ששת הימים שנכפתה על ישראל, כי זהו דבר חמור שיגרום נזק גדול לישראל, ישחית את המדינה ואולי אף יביא לקיצה. כל יום מאז התבגרותי הרגשתי עד כמה דבריו החמורים של פרופ’ ליבוביץ נכונים, ועד כמה הישראלים ברובם לא ראו שום בעייה בנושא החזקת השטחים הכבושים. להיפך: שטחים אלו יצרו גל הולך וגדל של תנועה משיחית של יהודים פנאטיים, שמאמינים בכל ליבם שאת השטחים הכבושים הם קיבלו מאלוהים ומצווה עליהם להתיישב בהם. תנועה משיחית מסוכנת זו שמספר תומכיה גדל משמעותית כל שנה, ממשיכה במלאכת בניית התנחלויות והרחבתן בשטחים, תוך שמתקבלות תמיכה ועידוד רב ממשלות נתניהו השונות. בנימין נתניהו ראש הממשלה הנצחי של ישראל שיושב על כיסא המלך כבר כשבעה עשרה שנים, מיישם את תפיסתו ותפיסת אביו – שיש ליישב יהודים בכל ארץ ישראל, כולל ובעיקר בשטחים הכבושים. תפיסה זו שמקובלת על ידי חלק נרחב מתושבי ישראל כיום, מונעת כל אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית בשטחים שנכבשו. וכך גם נמנע מישראל לחיות בביטחון מלא תוך אפשרות של שלום עם מרבית מדינות ערב. מי שמתעלם מהבעייה הפלסטינית בעצם מתעלם מהאופציה היחידה לפתרון הסכסוך הארוך והנוראי הזה בין ישראל לשכנותיה. בין היהודים למרבית המוסלמים בעולם
הישראלים רוצים בדומה לאזרחי מרבית המדינות בעולם לבלות, לטוס לחו”ל וליהנות מהזריחות ומהשקיעות כאחד. אך הישראלים מעדיפים לשכוח כי מי שרוצה להחזיק בשטחים של עם אחר לא יכול לחיות חיים אזרחיים רגילים, אלא חיים מלאים בצבא, ביטחון, כוננות והתרעות. כאמור מחבלי החאמאס הוכיחו לישראלים מה קורה שישנים באזור מסוכן זה
טעה מי חשב שהחזרת רצועת עשה לתושביה יפתרו כל בעיותיה של ישראל. אי אפשר להפריד בין תושבי הרצועה לבין התושבים הפלסטינים בשטחים הכבושים. לא היה שקט באזור אחד אם לא יהיה שקט גם באזור השני. ועובדה היא שהמלחה בעזה מעוררת את הפלסטינים להתעמת עם צה”ל והישראלים ופיגועי הטרור הולכים גדלים מאז באוקטובר
כשאומרים לישראלים כי לא בטוח לגור בישראל הם עונים כמעט אוטומטית כי לא בטוח לישראלים ויהודים לגור בשום מקום אחר בעולם. האם פעם אחת שאלו תושבי ישראל מדוע אחיהם בגולה לא בטוחים? השנאה והאנטישמיות הולכות וגדלות משמעותית מאז השבעה באוקטובר? האם יש שמבינים כי מה שצה”ל עושה ברצועת עזה הוא נוראי – גם לאחר המאורעות הקשים ביותר שאירעו בשבעה באוקטובר? האם זה מובן שהנקמה צריכה לבוא בכל הכוח, ללא הפסקה ולהביא למותם של אלפי פלסטינים חפים מפשע בעזה? האם בישראל מבינים שהתוצאות הקשות של המלחמה בעזה יגרמו נזק קשה מאוד למדינה ולישראלים והיהודים בחו”ל
בישראל לא אוהבים לראות את התמונה הכוללת ולחשוב על העתיד. קל יותר להתנהל מהרגע להרגע, ללא תכנון וללא ארגון. נתניהו מנהל את המלחמה הקשה הזו בעזה שלא מביאה לעתיד טוב יותר בישראל, בדיוק כמו שהוא נכשל בהגנה על גבולותיה של המדינה. נתניהו רק חושב על נתניהו ועל רצונו להמשיך ולשלוט על המדינה שהוא הורס
Area of Gaza controlled by the Israeli Defence Forces on Jan. 11, 2024.
While the war in the Gaza Strip continues between Hamas guerillas and the Israel Defence Forces (IDF) in the labyrinth of tunnels burrowed beneath Khan Yunis and in the alleys of the devastated city (population 205,000), another battle is being fought across Israel over the postwar fate of the coastal enclave.
Ultra-nationalist members of Knesset Bezalel Smotrich, leader of the National Religious Party, and Itamar Ben Gvir, head of Otzma Yehudit (Jewish Power), recently called for Gaza’s 2.2 million residents to be voluntarily resettled elsewhere. Congo was cited as a destination for the exodus. U.S. State Department spokesman Matthew Miller called the statements by Smotrich and Ben Gvir “inflammatory and irresponsible.”
Egypt is adamantly opposed to allowing the two million displaced Gazans to shelter in the Sinai Peninsula, lest Israel prevent the refugees from returning. Similarly, the Jewish state is no more likely to allow them to pass through its territory to fly out of Ben-Gurion Airport than it is to resettle those refugees who fled their nearby villages in the Arab-Israeli War of 1948.
One controversial postwar scenario is for Israel to rebuild some of the post-1967 Gaza Strip settlements from which it unilaterally withdrew in August 2005. (photo by Gil Zohar)
Further limiting the options, Israel’s high-tech Erez Crossing at the north end of the Gaza Strip – similar in scale to a massive airport terminal – was destroyed during Hamas’s Oct. 7 rampage in which some 1,200 Israelis and other nationals living in cities and kibbutzim near the Gaza frontier were massacred and 240 kidnapped.
Concurrently, the black market is burgeoning for fixers with links to Egyptian intelligence; they are making a fortune in “fees” extorted from Gazans desperate to exit through the Rafah Crossing at Gaza’s south end. The bribe for being placed at the head of the legal exit list for passage across the Rafah border into Egypt and on to Cairo International Airport has now soared to $10,000.
In the face of the vast human suffering, staggering damage to infrastructure and environmental catastrophe caused by the conflict, which marked its 100th day on Jan. 14, another controversial postwar scenario is for Israel to rebuild some of the post-1967 Gaza Strip settlements from which it unilaterally withdrew in August 2005. The forcible evacuation of 8,600 Jewish residents from Gush Katif (the Harvest Bloc) – a cluster of 17 villages in the southern Gaza Strip – set the stage for Hamas’s 2007 coup d’état when it seized power from Mahmoud Abbas’s Palestinian Authority, based in Ramallah in the West Bank.
On Dec. 22, 2023, a group of settlers held an organizational meeting at the agricultural village of Kfar Maimon near the Gaza Strip demarcation fence to launch their plan to create a beachfront community on the barren dunes at Gaza’s southern edge. The day was symbolic since Asarah b’Tevet (the 10th of the Hebrew month of Tevet) is a fast day in the Hebrew calendar, marking the date 26 centuries ago when Nebuchadnezzar II of Babylon began his six-month siege of Jerusalem, which resulted in the destruction of Solomon’s Temple and the downfall of the Kingdom of Judah.
Though Gaza was allocated to the Tribe of Judah in the Hebrew Bible, the ancient Israelites never vanquished their Philistine nemesis who dwelt there and in the cities of Ashkelon, Ashdod, Gat and Ekron. Jewish and Samaritan communities intermittently flourished in the territory of Gaza over many centuries. Shaken by the riots of 1929, however, the Gazan Jewish community ended in 1948. In Gaza City’s historic Zaytoun quarter, the Ottoman-style Hammam al-Sammara (the Samaritan bathhouse) bears witness to the ancient Samaritan community that was exiled in 1917 by the Turkish army during the battles of the First World War.
The group of would-be settlers – who staged a car rally just outside Gaza on Jan. 11 – are encouraged by the report that Israel’s Knesset will be hosting a conference Jan. 28 on rebuilding settlements in Gaza after the war, and will offer precise maps and plans. The news site mako.co.il says that Knesset members and other public figures are expected to speak, and thousands of Israelis have already applied to join the settlement nuclei in Gaza.
The organizers of the event stated, “We are working both on the political level and on the practical side towards the moment when they can get on the ground. There is a great demand in the public that the victory of the war includes within it Jewish settlement in the Gaza Strip.”
Meanwhile, senior ministers among Prime Minister Binyamin Netanyahu’s right-wing allies have criticized the IDF over its plans to probe Oct. 7 intelligence failures. And Israel’s future may be hurtling backward to the widespread protests over judicial reform that divided the country in the months that preceded Hamas’s devastating surprise attack. Such is public anger that calls for a spring election are becoming vociferous.
Were Netanyahu and Abbas to both step down, and Saudi Arabia and Israel to establish ties, a postwar scenario of regional integration – including high-speed trains whisking cargo from Haifa to Riyadh and Abu Dhabi – could emerge. The trauma of the Gaza War could give birth to Mideast peace.
More than 50,000 Israelis responded to the Ashkenazi and Sephardi chief rabbis’ call for a day of prayer at the Western Wall in Jerusalem to mark the new moon of Shevat.
In Judaism, the full moon of Shevat is celebrated as the New Year of the Trees. Besides the pink-white almond blossoms, which mark the beginning of spring, the blood-red anemones also carpet the fields of the western Negev by the Gaza Strip. Like the poppies in Flanders Fields, this year those wildflowers will symbolize the tragedy of war.
Gil Zoharis a writer and tour guide in Jerusalem. A longer version of this article can be found at religionunplugged.com/gil-zohar.
United States Secretary of State Mike Pompeo said Monday that the United States does not view Israeli settlements in the West Bank as a violation of international law, reversing long-standing U.S. policy.
Most countries, and the United Nations General Assembly, hold that the settlements contravene the Fourth Geneva Convention, which declares that an occupying power “shall not deport or transfer parts of its own civilian population into the territories it occupies.” There are counterarguments: Jewish residency in the area goes back thousands of years and, since Jordanian occupation of the area, which was superseded by Israeli occupation in 1967, was never internationally recognized, there was effectively no legal sovereign power and, as a result, the prohibition outlined by the Geneva Conventions is moot.
These are arcana for legal minds, but the more practical implications of the announcement demand the questions: Why? And why now?
The announcement came 48 hours before the deadline Benny Gantz was granted to form a government in Israel. Was this some last-ditch lifesaver thrown to Prime Minister Binyamin Netanyahu by his friend Donald Trump? Trump seemed to throw Netanyahu more of an anvil than a buoy after Netanyahu’s poor showing in the most recent election, contending that the relationship was between two countries, not between two men. Typically, Trump’s concept of loyalty to ostensible allies is solid as the wind.
And what does the U.S. administration hope to gain from this? Is there some domestic political calculation at play? It may be an ideologically consistent position for Republicans to side with the Israeli right. But ideological consistency, or any consistency at all, is not a hallmark of the administration.
Some would say that there is an overemphasis on settlements as a component of the conflict, that there is a vast range of issues at the root of the continuing Israeli-Palestinian struggle and that settlements are among the most likely to be satisfactorily resolved through compromise. Other accelerants, like incitement in Palestinian society, are less easily dismantled or accommodated through trade-offs.
Whether we are vehemently opposed to settlements in the West Bank, whether we are passionately in favour of the right of Jewish people to live in that area, or whether we fall somewhere in between, realpolitik should convince us that settlements undermine attempts by the Israeli side to project a good-faith commitment to an eventual resolution of the conflict.
But, more to the immediate consequences, almost instantaneously after Pompeo’s comments, the Overseas Security Advisory Council, a branch of his own department, issued a new security alert for Jerusalem, Gaza and the West Bank, warning of potential retaliation by Palestinians in response to Pompeo’s remarks: “U.S. citizens should carefully consider risks to their personal safety and security at sites and events that are potential targets” and “should avoid nonessential movements and events that attract attention.”
Violence should always be blamed on the perpetrator, and defences should not be made that seem to excuse it based on “provocations.” Nevertheless, the Secretary of State made a comment that led to an immediate warning from his own department that American and Israeli people and interests may be put at risk. And for what?
Is this a “gift” to Jewish and Zionist Americans? Sure, if we believe that it is beneficial to have the Diaspora pro-Israel movement associated with the extreme right in both countries, and that our long-standing commitment to peace and two states with contiguous defensible borders is a concept increasingly isolated to the left. Clearer heads would see it as a very divisive gift indeed, a Trojan horse more than a gift basket from Zabar’s.
For whatever else it may have been, Pompeo’s statement is, at root, the manifestation of something we have repeatedly warned against in the space: the politicization of the important bilateral relationship with Israel for short-term political reasons. That isn’t good for Israel in the long run.
בית המשפט הפדרלי של קנדה קבוע בסוף יולי כי סימון יין שיוצר בהתנחליות שבשטחים הכבושים, בתוך יין תוצרת ישראל אינו מותר. זאת כיוון שמדובר בדברי שקר, הטעייה והולכת שולל של ציבור הצרכנים.
הפסיקה הקשה נגד היין מהשטחים ניתנה בעקבות עתירה של אזרח יהודי מהעיר וויניפג, בשם דיוויד קטנבורג, שהוא פעלי פרו פלסטיני. הוא טען בעתירתו כנגד ממשלת קנדה, שיינות שיוצרו בהתנחלויות שבשטחים אינם יכולים להימכר עם תווית של יין שיוצר במדינת ישראל. לדברי קטנבורג הקהילה הבינלאומית וכן גם קנדה לא מכירות בהתנחלויות שבשטחים, כחלק אינטגרלי ממדינת ישראל. העתירה של קטנבורג הוגשה נגד סוכנות הפיקוח על המזון של קנדה, שבמקור אישרה את מכירת היין מההתנחלויות בשטחים עם התווית מיוצר בישראל.
שופטת בית המשפט הפדרלי, אן מקטביץ, פרסמה את פסק הדין שלה (שמתפרש על פני ארבעים ושלושה עמודים). היא אמרה בין היתר בהחלטתה כי יש מעט מאוד דברים כה מורכבים וסבוכים בהם המדיניות במזרח התיכון. וכן קיומן של ההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית. אלה מעלים נושאים פוליטיים מסובכים, רגישים ועמוקים. עם זאת, אחת הדרכים השלוות אשר בה יכולים בני האדם להביע את עמדותיהם, היא דרך קבלת ההחלטות שלהם, כאשר הם רוכשים מוצרים שונים. כדי שיכולו להביע את עמדתם בהקשר זה, על הצרכנים לקבל מידע מדוייק לגבי זהות המוצר שנמצא במחלוקת. עוד קבעה השופטת של בית המשפט הפדרלי כי סימון יינות שיוצרו והוכנסו לתוך בקבוקים בהתנחלויות שבשטחים, כיין שיוצר במדינת ישראל, הוא דבר שקרי, מטעה ומוליך שולל את ציבור הצרכנים. לדבריה בהתנהלות שכזו מפירים את חוקי המקור של מוצרי מזון (כולל יינות) ותרופות. ההחלטה שמאפשרת לסמן יין שיוצר בהתנחלויות הישראליות שבשטחים כיין שיוצר במדינת ישראל, לא נופלת בגדר האפשרי והמתקבל על הדעת. אגב שופטת סירבה לקבוע כיצד כן יש לפרסם מהיכן היין בשטחים הכבושים יוצר. זאת לאור חילוקי הדעות המשמעותיים בכל הנוגע למעמד החוקי של ההתנחלויות הישראליות, בשטחי הגדה המערבית. היא ציינה כי אינה מתכוונת ליישב סוגיה זו בתיק שלפניה.
השופטת מקטביץ שלחה את התביעה של קטנבורג בחזרה לסוכנות הפיקוח על המזון של קנדה, על מנת שתדון בסוגיה מחדש. יצויין כי תחילה סוכנות הפיקוח הקנדית הסכימה לאור פנייתו של קטנבורג, להסיר את הסימון תוצרת ישראל על בקבוקי יין שיוצרו בהתנחלויות בשטחים. לאחר מכן היא חזרה בה ואז הוא עתר לבית המשפט העליון במדינה.
בהתאם לחוק הקנדי מוצרי מזון, כולל יינות אשר נמכרים בקנדה, חייבים לכלול פירוט מלא על מקור המדינה בהם הם יוצרו. כמובן שחל איסור להטעות את הצרכנים המקומיים.
לא ברור בשלב זה כיצד סוכנות הפיקוח על המזון תנהג לאור הפסיקה. לא מן הנמנע שסוגיה סבוכה זו תחזור לשולחנו של בית המשפט הקנדי לאור ערורים צפויים.
המרכז לענייני ישראל היהודים בקנדה פנה רשמית לממשלת קנדה וביקש תגיש עירעור לבית המשפט על החלטת השופטת מקטביץ. לדברי המרכז נפלו מספר טעויות משמעותיות בהחלטת השופטת. זאת כיוון שהדבקת התוויות על מקור היצור של בקבוקי היין מההתנחלויות בשטחים, תואמת את רוח הסכם הסחר החופשי בין קנדה לישראל שנחתם לאחרונה. וכן תואמת את החוק הקנדי והחוק הבינלאומי.
במרכז מציינים כי אם כן יוגש ערעור הם יבקשו מבית המשפט לקבל מעמד של מתערבים בדיון המדובר, על מנת להבטיח שהחוק הקנדי והחוק הבינלאומי יפורשו ויושמו כראוי.
Avi Zimmerman chose for Talk17 a format that would allow a speaker to share their stories and views uninterrupted. (photo from Avi Zimmerman)
There is a range of strong opinions when it comes to Jewish community development east of the Green Line. Many around the world refer to these Israeli communities as “settlements.” But, to Avi Zimmerman of the Ariel Foundation and many Israelis, Ariel is something else.
Zimmerman was born and raised in West Orange, N.J. He made aliyah in 1995 and served in the Israel Defence Forces. After earning a degree in occupational therapy at the Hebrew University and then working in the field for four years, he and his wife decided to move to Ariel. There, Zimmerman started up an aliyah program.
“I was then asked to run the Ariel Foundation, which is what I’ve been doing for the last eight years or so,” Zimmerman told the Independent. “The foundation is not only for raising funds for city projects, it also provides accurate information about the city of Ariel to an international public.”
Ariel will celebrate its 40th anniversary in 2018. Established on Aug. 17, 1978, with 40 families, it is now a city of close to 20,000 residents, plus an additional 15,000 students studying at Ariel University.
Geographically, Ariel is east of Tel Aviv, past the Green Line. Given what he – and others – see as misinformation being spread about Jewish communities east of the Green Line, Zimmerman decided to share stories from the people actually living in the area and how local people feel about various issues.
To do this, Zimmerman copied a format that has worked very well for TED Talks on YouTube, and created Talk17.
“Our lives are not lived through a conflict lens, fortunately, nor are those of our Palestinian neighbours,” he explained. “Those elements possibly do exist. It’s not that they don’t exist. But, they are not the primary theme of the way life is lived here.
“If people are interested in what goes on here, I think it’s only fair to the international community to provide more accurate information – not in terms of stats or facts, although that’s part of it … [but] beyond that, in terms of the voices from the region.
“The concept is, instead of talking about us in a well-intentioned yet disenfranchising way, just listen to us and hear what we have to say.”
Zimmerman chose the TED Talk format because it is not confrontational, as are debates and as can be panel discussions. The format allows a presenter to tell their whole story without interruption.
“We want to give authentic voices an opportunity and a fair platform, so there’s no debate, no winners and losers, no questions and answers,” he explained. “There’s no objective right or wrong to that. It’s authentic…. I think, ultimately, people are interested in the breadth and depth of the story.
“There are a lot of people who like to live in what they are calling echo chambers … in a world where everybody says what they like to hear, and they de-friend you if you say something else. A lot of the world is just moving in that direction. But they are not our target audience. If you already know everything, we can’t convince you otherwise. You’re going to turn off the video when you hear something you don’t like and that will be the end of it. My target audience is authentic people. They actually care and are willing to listen to new ideas they’re not familiar with.”
The crowdfunding page clearly lays out the principles behind Talk17. (image from generosity.com)
While an 18-minute video is hard for some people to get through, Zimmerman has been finding that, organically, Talk17 has been successful by having speakers who are on the frontlines of change-making. He gave as an example an exchange he’d had just before his interview with the Jewish Independent – an artist had happened upon Talk17’s Facebook page and was very excited about the concept. The artist runs an organization that uses the arts as a form of intercultural dialogue and they and Zimmerman are now working on plans for an arts-themed program, including an exhibition, at the end of April.
“It was just a preliminary conversation today,” said Zimmerman. “But, the thing is, these are the kinds of people who can help us open new doors.”
Since starting Talk17, 90% of the views, as it happens, have been from Arab-speaking, self-identified Palestinians, said Zimmerman. “We’re reaching across the aisle,” he said. “There’s something very real to this.”
While Palestinians, Israelis and Canadians are open to listening to talks in languages other than English, Zimmerman has found that Americans are less willing to do so. Because of this, he has decided to stick with English for Talk17.
“We automatically limit ourselves to English-speakers,” he said. “They don’t have to be native English-speakers. We try to get a fair balance of Arab and Palestinian voices among the Jewish and Israeli voices. We try to get a fair balance of women and men.
“We try to find people that have a unique story … so, it’s not just a personal story, but there’s a new concept to it. If you follow the first videos we’ve been launching, you’ll see each story is very different. We’re also trying to work on themes, events with themes.”
He said an upcoming theme will be diplomatic options for the future. “For 50 years,” he said, “we’ve heard about the two-state solution, we’ve heard about it since the 1947 Partition Plan. But, the point is, it’s not going anywhere. So, people are saying that, if not that, then what? So, we want to examine that.”
Zimmerman hopes that, by the end of the process, he will have been able to create a video archive that people can access to deepen and broaden the conversation about the region, so they can realize there is more to the story than they thought from just reading a short article or hearing a news clip.
Zimmerman also hopes that, in the future, visitors to Israel will be more willing to venture out of Tel Aviv and Jerusalem, and will come visit Ariel to experience firsthand the beauty of the region and its people.
“We all need to remember that, regardless of the terms of the deal that one day will hopefully be reached between Israel and the Palestinians, and regardless of where the lines will be drawn, Jews and Arabs will be neighbours forever,” said Zimmerman. “With that in mind, we need to figure out how to work with them directly, and we’d appreciate it if the world would allow us to do so, by appreciating the dynamics between us … by having this window into our interactions.
“However, the objective of Talk17 is not for me to have a better relationship with my Palestinian neighbour. That’s an added value … something we do anyway. We don’t need Talk17 for me to meet with my friend on Wednesday. We need Talk17 for the relationship between the Israelis and the international community, and the Palestinians and the international community.”
ג’ון קרי בישראל בשנת 2013. (צילום: U.S. Embassy Tel Aviv via Wikimedia)
דוברת משרד החוץ של קנדה חוזרת על עמדתה הרשמית של ממשלת ג’סטין טרודו, שתומכת בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל שתביא לסיומו של הסכסוך במזרח התיכון. דבריה נאמרו לאור נאומו של שר החוץ של ארה”ב, ג’ון קרי, שתקף בשבוע שעבר בנאום פרידה את ישראל, שלדבריו ממשיכה לבנות בשטחים ובכך מסכנת את אופציית הקמת המדינה הפלסטינית. לדברי מפלגת הירוקים הקנדית מדיניות נתניהו מהווה איום על השלום.
הדוברת של שר החוץ סטפן דיון, שנטל גניון, ציינה “שכתוצאה מהנחישות לבניית שלום קבוע בין ישראל והמדינה הפלסטינית, קנדה תתמוך במאמצים לקיים את פתרון שתי המדינות, וליצור את התנאים ששני הצדדים יחזרו לנהל משא ומתן ישיר למציאת שלום כולל, צודק ובר קיימא”.
חבר הפרלמנט מטעם המפלגה הקונסרבטיבית, פיטר קנט, תקף את ממשלת טרודו הליברלית לאור השתיקה שלה (אותה הגדיר “כמבישה אך לא מפתיעה”), על ההחלטה האנטי ישראלית שהתקבלה במועצת הביטחון של האו”ם. הוא הביע גם אכזבה מהממשל היוצא של אובמה בנושא. קנט ציין עוד כי עתה יותר מתמיד ישראל זקוקה לידידיה ולבני בריתה. לדבריו הדבר היחיד שמעניין את ממשלת טרודו הוא להיות שוב חברה במועצת הביטחון של האו”ם.
לעומתו חברת המפלגה הדמוקרטית החדשה, הלן לורדייר, וראש המפגלת הירוקים, אליזבט מאי, ציינו כי הן תומכות בדברי קרי לגבי ישראל והמזרח התיכון. לורדייר: “להתנחלויות הישראליות יש השפעה שלילית על הסיכויים לשלום. ומה שאנו רוצים באזור זה שלום לכולם”. ואילו מאי אמרה: “הייתי רוצה לראות שקנדה תנקוט עמדה תקיפה יותר. כמו שג’ון קרי אמר חברים הם שם גם כדי להגיד לך שמשהו אינו מתאים או אינו מקובל. המדיניות של נתניהו היא איום על תהליך השלום. אנשים צריכים להיות מסוגלים לומר את זה בכל רם מבלי שטון של לבנים ירדו עליהם”. מאי הוסיפה עוד כי חבל שארה”ב התמתינה כל כך הרבה זמן להפסיק עם החלטות הווטו שלה באו”ם.
יצויין כי מפלגת הירוקים הורידה מסדר היום את התמיכה בתנועת הבי.די.אס להחרמת ישראל, לאור איומיה של מאי לפרוש מההנהגה. המפלגה החליטה בראשית דצמבר לתמוך בהחרמת מוצרים ישראלים המיוצרים בשטחים.
כפי שפורסם בשבוע שעבר ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, יצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה לפני כשבועיים, כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות ויש לפנותן. הרפר הגיב לתגובה של הנשיא הנבחר של ארה”ב, דונאלד טראמפ, שאמר: “בנוגע לאו”ם הדברים יראו אחרת אחרי העשרים בינואר”. הרפר בוודאי היה מסתדר עם טראמפ בכל הנוגע לסוגיית המזרח התיכון בכלל ולישראל בפרט. אך מעניין כיצד שני האישים היו מתנהלים אחד כלפי השני, בזמן שהרפר יצא נחרצות נגד פעילותה של רוסיה והעומד בראשה, הנשיא ולדימיר פוטין, והפעיל חרמות וסנקציות שונות, בעוד שטראמפ מסתדר עם רוסיה, מנהל מערכת יחסים די חברית עם פוטין והוא אף מינה לתפקיד שר החוץ אישיות מקורבת למנהיג הרוסי? הכל פוליטיקה.
ועוד בנושא ישראל: חברת הפרלמנט מטעם המפלגה הקונסרבטיבית שמנסה להתמודד על ראשות המפלגה, קלי ליץ’, והמכונה טראמפ של קנדה לאור ההתבטאיות החמורות שלה, ציינה כי אם תעמוד בראש המפלגה שגם תנצח בבחירות הכלליות ולכן תכהן כראש ממשלה, היא תעביר את שגרירות קנדה לירושלים. נוכח החלטת מועצת הביטחון ודברי קרי “על קנדה להפגין את תמיכתה בישראל” אמרה ליץ’.
מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות. (צילום: UN/Manuel Elias)
ראש ממשלת קנדה לשעבר, סטיבן הרפר, יוצא נגד החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות שהכריזה ביום שישי בשבוע שעבר כי ההתנחלויות של ישראל בשטחים אינן חוקיות ויש לפנותן. כידוע ארה”ב נמנעה בהצבעה ולא הטילה וטו כך שנסללה הדרך לקבל את ההחלטה נגד ישראל וההתנחלויות. לעומת זאת ממשלת קנדה ברשות ג’סטין טרודו, בחרה עד כה שלא להגיב כלל להחלטת מועצת הביטחון. אם זאת סביר להניח שטרודו התומך בפתרון שתי המדינות בוודאי היה מישר קו עם מועצת הביטחון.
הרפר בעצם הגיב בחשבון הטוויטר שלו לתגובה של הנשיא הנבחר של ארה”ב, דונאלד טראמפ, שאמר בטוויטר כי לאור החלטת מועצת הביטחון את הדברים הבאים: “בנוגע לאו”ם – הדברים יראו אחרת אחרי ה-20 בינואר”. כידוע טראמפ יכנס לתפקידו בבית הלבן ב-20 בינואר 2017 (כ-90 אלף גולשים אהבו את דברי טראמפ). הרפר תמך בתגובת טראמפ להצבעה והודה על על התנגדותו הפומבית להחלטת מועצת הביטחון (כ-2,500 גולשים תמכו בדברי הרפר)”.
בתגובה לדברי הרפר הגולשים באינטרנט מיהרו להביע את עמדתם בעד ונגד. להלן שלוש תגובות “מעניינות ונאורות” התומכות בדברי הרפר, שמוכיחות שוב באיזה תקופה אנו נמצאים, כאשר אנשים מרשים לעצמם להגיד הכל. אחד הגולשים כתב: “קנדה צריכה מספר התקפות טרור מאסיביות. אולי זה יעורר את האידיוטים שיבינו עם מה ישראל צריכה להתמודד מדי יום מול האיסלאם”. גולש אחר: “אובמה מראה את צבעיו האמיתיים בנוגע לאו”ם המושחת והפוך. אני שמח שהוא עוזב”. ועוד גולש: “זו הנקמה של אובמה כיוון שמורשתו לא אומרת כלום אחרי ה-20 בינואר. טוב להרפר. עתה היכן טרודו עומד?”
משחקים בלגו: העירייה מצאה דרך להתקרב לתושבים
בוונקובר כמו בערים אחרות אין קשר חם בין העירייה לתושבים המקומיים, שממעטים להגיע למפגשים משותפים. בהנהלת העירייה של ונקובר הגיעו למסקנה שצריך למצוא דרך להתקרב אל תושבי העיר. לאחר בדיקות מקיפות שונות שכללו בין היתר משאל לתושבים באינטרנט, נמצא הפתרון המיוחל: קוביות לגו. מתברר שמשחק הלגו יוצר קשר בלתי אמצעי ומתמשך בין הצדדים שמשתתפים בו. מועדון הלוגו של ונקובר הובא בסוד העניין והפך לשותף מרכזי בפרוייקט החדש בין העירייה לתושבים. המועדון אחראי מעתה על אספקת חמישים סטים של קוביות למפגשים בין שני הצדדים. חברי המועדון בונים דגם ראשוני של נשוא הפגישה למשל מרכז קניות חדש, והמשתתפים שיושבים סביב שולחן גדול, ממשיכים בבניית הפרוייקט וכל מה שסביבו, תוך כדי שיחה. בהנהלת העייריה מציינים שהלוגו מאפשר לתושבים להיפתח יותר בקלות לנושאים שונים, ומספר התושבים שמגיע למפגשים הולך וגדל. בהם צעירים ובני נוער שהעייריה חפצה לשמוע גם את דעתם בנושאים שונים ובעיקר אלה הקרובים להם.
צים מרחיבה את השירותים באוקיאנוס האטלנטי כולל קנדה וארה”ב
חברת הספנות הישראלית צים החליטה להרחיב את שירותיה באזור האוקיאנוס האטלנטי, שכוללים גם את קנדה וארה”ב. כל זאת לשפר את שירותי הפריום בין החופים המזרחיים של קנדה וארה”ב עם ארצות הים התיכון – איטליה וצרפת.
השינויים שכוללים הוספת הקווים עם הפעלת חמש אוניות יבואו לידי ביטוי החל מחודש אפריל 2017. הנמלים בארה”ב אותם יפקדו האוניות הם: ניו יורק, נורפולק וסוואנה. ואילו בקנדה מדובר בנמל של הליפקס. הנמל בהפליקס נחשב לאחד החשובים ביותר בקנדה והוא משמש לנקודה המוצא המרכזית של קנדה לספינות שמפליגות לאירופה. אגב רבים מהמהגרים לקנדה נחתנו לראשונה בנמל הליפקס.
Binyamin Netanyahu may not have expected the international reaction he received when he accused opponents of Jewish settlements in the West Bank of supporting the ethnic cleansing of Jews. While he went too far, there is some truth to be learned from the fallout.
The Israeli prime minister made the comments in a video, where he noted that nobody suggests that two million Arab citizens of Israel are an obstacle to peace. Yet the presence of Jews in the areas most people assume will eventually be Palestine under a two-state solution, he said, is repeatedly held up as proof that Israel is not acting in good faith toward a two-state objective.
Netanyahu was pointing out one of the glaring hypocrisies in the discussion of an eventual peace agreement and a two-state solution. He was intentionally inflammatory but, in the process, he set off a reaction that is illuminating and worth consideration.
First, we need to understand this basic fact: nobody expects Jews living outside the Green Line to voluntarily become citizens of a future Palestinian state. The entire discussion is an exercise in rhetoric. But this fact, too, raises other issues. Not many believe that Jews in an independent Palestine could live as citizens the way Arab citizens of Israel do under law (however imperfect this ideal might be in practice), partly because it’s probable that nobody would be free in an independent Palestine. If history is any measure, an independent Palestine might be a theocracy run by Hamas, a kleptocracy run by Fatah or some hybrid thereof. Regardless, Palestinian Authority President Mahmoud Abbas, among others, has insisted that no Jews will be permitted to live in an independent Palestine. The world ignores these racist statements, or excuses them as the legitimate reaction of a people long oppressed by the Jewish state.
Since most Jews would flee of their own volition if they found their homes outside the new borders of Israel, Netanyahu’s claims of ethnic cleansing can be seen as inflammatory and false, since it is not the Palestinians who would evacuate the Jews from the West Bank, but the West Bank Jews themselves, knowing the place held no future for them. But, while Netanyahu should be criticized for exploiting the term ethnic cleansing, perhaps to deflect criticism from the settlements, he has also drawn attention to the uncomfortable truth that the dream of Palestinian “freedom” for which so many in the world (including, for instance, most delegates to the recent Green Party of Canada convention) have devoted so much of their energies, is in fact a cause that may instead create a country that is nobody’s dream of a free and independent homeland.
Netanyahu is guilty of poking a hornet’s nest. However, his critics, too, should look at their own assumptions and motivations. The prime minister went too far in summoning imagery of mass deportations, but others have not gone far enough in addressing the reality that the movement for Palestinian independence in infused with unhealthy ideologies, of which excluding Jews from citizenship is just one.
