נובה סקוטיה היא מחוז מזרחי מבודד כמעט אי המחובר ליבשה ברצועה צרה שבו השתמר סגנון כפרי פשוט ותמים, כמו פעם. כך מפרסם יוסי רוזנבלום באתר של ווינט. מקור ההכנסה העיקרי נותר הדיג, ולפיכך ישנם אינספור כפרי דייגים אמיתיים ופעילים. בכל כפר ומפרץ מתנוסס מגדלור, וימי הסגריר הערפיליים מסייעים להבין את חשיבותם של המגדלורים האלה. במוזיאון המגדלור בדינגוול למדנו פרק מרתק על החיים בבדידות. המגדלור ניצב על אי המרוחק יום הפלגה מהאי השכן.
מפעיל המגדלור התגורר בו עם אשתו ושמונת ילדיו עשרים וחמש שנים בבדידות מוחלטת, שבועיים חופשה בשנה וניתוק של שישה חודשים ללא ספינות בגלל החורף העז. כל ארבע שעות, גם בלילה, היה עליו לצאת מהבית בקור מקפיא, למתוח את הקפיץ המכני ולוודא שהמגדלור לא כבה. בהרבה עיירות קטנות מצויים מוזיאונים על נושאים שונים וכדאי לבקר בה.
קהילות הקטנות, הבידוד והחורף העז תורמים לחיי קהילה ערים, והתושבים מאירי פנים וחפצי שיחה. לבית של מרי וג’ו, ליד פגיס קוב, נקלענו במקרה כי היה שם שלט של גלריה. הם אירחו אותנו בחום ובשמחה בביתם בן שני החדרים, וסיפרו שגודל הבית נובע מהצורך בחימום עז ובפינוי שלג.
ההפרדה המוחלטת בין דת ומדינה גורמת למוסדות הדת לקיים פעילות חברתית וקהילתית כדי לגייס כסף ולשרוד. כך הוזמנו לארוחת ערב כפרית המאורגנת על ידי הכנסייה האנגליקנית, ותמורת שבעים וחמישה שקלים נפרש בפנינו מזנון של אכול כפי יכולתך, עם שלל פירות ים שרק לפני שעות ספורות נשלו מהמים ולצידם סלטים וקינוחים.
המחירים בקנדה מפתיעים לטובה. בקצה הצפוני והנידח של נובה סקוטיה, במרכול כפרי המקבל את כל מצרכיו ממשאיות הנוסעות אלפי קילומטרים, מצאנו עגבניות אדומות, עסיסיות ועשירות בטעם שעלו כמחצית ממחירן בישראל.
אין במחוז בנובה סקוטיה מלונות חמישה כוכבים, אבל האירוח פשוט ומפנק. את לילותינו העברנו בפונדקים ובמלונות קטנים, לרוב על קו המים נהר, אגם או אוקיינוס, זכינו באירוח חם ושילמנו שליש ממה שהיינו משלמים על צימר בגליל.
טיול נופי וחווייתי כזה מצריך נהיגה מרובה. קשה לקלוט כמה הארץ גדולה, ואילו מרחקים יש לגמוע בדרך ממקום למקום. אבל הנהיגה קלה והכבישים מתוחזקים ומעולים. הדרך מלאה בשלטים המזהירים מפני מפגש עם איילים, אבל אנחנו פגשנו בדרך רק סנאים, דביבונים, כלבי ים ובעלי כנף מכל סוג ומין. את האייל הקורא החיה הלאומית של קנדה פגשנו רק על חולצות טי.
חופי מזרח קנדה משופעים בלווייתנים, ובשיט במעבורות המחברות בין האיים מקבלים תצפית נפלאה על משפחות של לווייתני בלוגה לבנים. בנוסף, בכל עיירה מציעים הפלגות לתצפית בלווייתנים, חלקן על סירות זודיאק שמהן ניתן לגעת ממש בחוטם הלווייתן, אבל גם בישיבה נינוחה על החוף במפרצים רבים אפשר לראותם מצוין.
איך אפשר לכתוב על קנדה מבלי להתייחס לסירופ המייפל? האדר, העץ הלאומי, מניב כמויות ענק של סירופ מייפל המזוקק במפעלים מוסדרים ובמבשלות ביתיות. הוא נמכר במגוון צבעים ודרגות איכות, כשהסירופים ממזקקות בוטיק בצבע חום כהה הם הטובים והיקרים ביותר. שווה לעצור, לטעום ולהצטייד לארץ. קשה למצוא סירופ באיכות כזו מחוץ לקנדה, והטעם באמת מיוחד. בנוסף, במחוזות הכפריים ולאורך הדרכים פזורות סדנאות רבות של אמנים מקומיים. ציירים, פסלים בעץ, יוצרים בזכוכית, קדרים, צורפים ועוד. בכל סדנה ניתן לקבל משקה חם, לרכוש מזכרות ייחודיות ששונות מהזבל התיירותי הנפוץ, וחשוב מכל להתחכך, לדבר ולהתרשם מהקנדים והחיים במחוזות כה רחוקים ושונים.
When she was Nova Scotia’s lieutenant governor, Myra Freeman opened up Government House to the public. (photo by Alex Rose)
When Myra Freeman (née Holtzman) was appointed lieutenant governor of Nova Scotia in 2000, she broke down two major walls. She was the first woman appointed to the position, and she was the first Jewish person appointed to the position. In fact, she was the first Jewish appointee to such a position in all of Canada, and the second in the entire Commonwealth of Nations (the first was former Australian Governor-General Zelman Cowen).
“It’s always been my family and my heritage that have defined me,” Freeman told the Independent in a recent interview.
Her Jewish values, she said, were put in place by her grandparents, who moved to Canada around the turn of the 20th century, and strengthened during her upbringing in Saint John, N.B., the city where her grandparents eventually settled. The Holtzmans were one of about 120 Jewish families.
Freeman went through the Canadian Young Judaea program. She said it nurtured seeds to give back to Israel, to give back to community and to help improve the lives of Jewry on the other side of the world. These lessons were echoed by her parents – her mother was a president of the local Hadassah-WIZO chapter and her father was very involved with their synagogue.
“Over the years, I’ve never really lost sight of the fact that I have a responsibility to the Jewish community, and I’ve always been proud of the things that I’ve done in my shul, in Hadassah, in United Israel Appeal,” she said, just the beginning of the long list of a life of involvement in the Jewish community. But, with that, she added, “the broader community was a huge part of my life as I changed careers.”
Myra Freeman (photo from Myra Freeman/Historica Canada)
Freeman’s first career was teaching, and she always thought it would be her only career. She loved working with students, helping them discover the joys of learning and the world around them. She encouraged students to step up and help others, to set an example by leading the way. She passed along lessons she had learned from mentors who had inspired her over the years. And, as she taught these lessons, she also took them to heart, becoming increasingly involved in community.
“And that’s when, in April of 2000, I received a call from the prime minister [Jean Chrétien], and he asked me to take on the responsibility as the queen’s representative in Nova Scotia,” said Freeman.
Aside from being the first woman and the first Jewish person to serve in the role, Freeman’s tenure as lieutenant governor, which concluded in 2006, will be remembered for some of her main initiatives, said Craig Walkington, communications advisor to the Office of the Lieutenant Governor of Nova Scotia. For one, she focused on supporting education and childhood development. She also created a number of awards that recognized Nova Scotians who excelled in their fields, including writing, teaching and the environment.
“I think the one I’m most proud of is the Lieutenant Governor’s Masterworks award, which gives an opportunity for artists to showcase their creative talent,” said Freeman.
Walkington added that Freeman will also be remembered for opening up Government House, which is the lieutenant governor’s residence, to the public. It is the oldest vice-regal residence in North America – the cornerstone was laid in 1800.
“We call the Government House the ceremonial home of all Nova Scotians,” explained Walkington. “I think, for a lot of people, it was just this very big mansion on Barrington Street that they would drive by every day, and having it more accessible means that visitors and Nova Scotians can learn about the history of this province and the history of the people who worked and lived in this house.”
Walkington estimated that 14,000 to 15,000 people pass through Government House every year.
“We made it like our home. We had a kosher home, we had Shabbat, we had seders in there,” said Freeman of her time at Government House. “And I think one of the remarkable moments was we had a visit from royalty.”
When Prince Michael of Kent, a cousin of Queen Elizabeth, visited Nova Scotia in 2002, he stayed overnight in Government House. He was scheduled to arrive around 4:30 on a Friday afternoon and Freeman had been instructed to show him to his room and then leave him be, but she had other plans.
“You can’t surprise royalty, OK? You cannot just throw something on them when they arrive,” she said. But, even so, “after I showed him to the room, I said, ‘Every Friday night, our family tries very hard to be together to observe the Sabbath and have our Sabbath meal. And we’ll be eating dinner at 7 o’clock if you would like to join us.’… He looked at me and he said, ‘It would be an honour.’”
Freeman said Prince Michael was attentive throughout the whole evening, as they sang “Shalom Aleichem” and as her husband made Kiddush. At the end, he told Freeman that, as a man in his late 70s, it was the first Shabbat dinner he had ever attended; he also said it was the highlight of his trip across Canada.
“It just goes to show that we take for granted … our heritage, and we might not observe it as much because we think it’s nothing, but to somebody else … he was so honoured to be a part of it,” said Freeman.
“Each of us brings to our communities our traditions and our culture, our heritage,” she said. “And we, as people of an ethnic background, like all other people of ethnic backgrounds, contribute and make Canada unique…. We care enough to participate and to become involved in community, and we give of ourselves. And, when we do that, we add diversity to the country and we enhance the social fabric of our countries.”
As Jewish community members, she said, “we have the responsibility to our home and abroad, because, really, our heritage is our strength, and we have to preserve that through our actions. We never lost sight that we have an equal responsibility to take our place in the secular community – in our city, in our province, in our country, and globally – because Canada afforded our grandparents a home and the opportunity to achieve.”
Alex Roseis a master’s student in journalism at the University of King’s College in Halifax. He graduated from the same school in 2016 with a double major in creative writing and religious studies, and loves all things basketball, especially his hometown Toronto Raptors.
שנה חדשה: תוכניות בעברית בג’ואיש קומיוניטי סנטר לקהילה הישראלית
הג’ואיש קומיוניטי סנטר של אזור מטרו ונקובר מפרסם בימים אלה מספר תוכניות בשפה העברית לשנת 2018, במסגרת אירועי תרבות יהודית וישראלית, שמיועדים לקהילה הישראלית. את האירועים מארגנת רכזת התרבות של הג’ואיש קומיוניטי סנטר איילת כהן.
להלן מספר תוכניות:
מועדון ארוחת בוקר לנשים ישראליות מדי יום ראשון בשעה 11 בבוקר. האירוע מיועד לישראליות חדשות וותיקות והן ידונו במה שמשותף להן, תוך נסיון ליצור קשרים ביניהן ובן הקהילה.
“דלת הקסמים” – מחזמר לילדים המבוסס על מיטב שיריה של המוסיקאית נורית הירש. ההצגה (שמיועדת לילדים בגילאי 2 עד 8) תתקיים ביום ראשון ה-28 בחודש, בשעה 11 בבוקר.סיפור המחזמר: הילדה מיכל מנסה להשיג מתנה מקורית ומיוחדת ליום ההולדת של אמה. היא יוצאת למסע לממלכת הצלילים בעזרת חבריה, שהם דמויות משיריה של הירש, אותם היא פוגשת בדרך. בין השירים שבמחזמר: מקהלה עליזה, בוקר של זהב, ברבאבא, הבית של פיסטוק, דלת הקסמים, מחרוזת פים פם פה ומחרוזת דיג דיג דוג.
ערב שירה בציבור “שירים שאימצנו” ביום ראשון ה-28 בחודש, בשעה 7 בערב. באירוע משתתפים מרים בני בליווי משה דנבורג ויונה בר סבר. אירוע השירה הבא יתקיים ביום ראשון ה-29 באפריל גם כן ב-7 בערב.
קורסים של עברית לילדים מדי יום רביעי אחר הצהריים, החל מיום רביעי השבוע (ה-10 בחודש) עד ה-14 במרץ. השיעורים לתלמידי הגן וכיתה א’ יועברו בין השעות 4.30-5.30. ואילו השיעורים לתלמידי כיתות ב’-ד’ יועברו בין השעות 5.30-6.30. הקורסים כוללים שיפור העברית בקריאה, כתיבה, דיבור והבנה. כן יועבר חומר על חגי ישראל, המורשת יהודית-ישראלית, בשילוב פעילויות משפחתיות.
לא מומלץ לנסות: רקון אומץ על ידי משפחה והפך לבן בית
רקונים (דביבונים בעברית) הם בעלי חיים ממשפחת היונקים שמקומם בטבע. למרות יופיים בשל הפרווה היפה שמכסה אותם, רבים מעדיפים להתרחק ככל הניתן מהרקונים שרק עושים צרות בצרורות. בחיפושים אחר אוכל בעיקר בפחי אשפה כטורפי לילה – הרקונים הופכים למאוד ארגרסיבים. הם מסוגלים לטרוף אף חתולים או כלבים קטנים. ידוע על מקרים בהם רקונים נשכו גם בני אדם ובעיקר ילדים קטנים. ולכן מי שמבחין בהם בדרך כלל שומר מרחק.
למרות זאת משפחת הולמן שמחזיקה בחווה של בעלי חיים במזרח יוניאק שבמחוז נובה סקוטיה, החליטה לאמץ רקון והעניקה לו את השם ראמבו. הרקון נמצא כתינוק בודד ורעב כמעט למוות על ידי חבורה של ילדים. הם העבירו אותו לטיפולה של משפחת הולמן בשל ניסיונם הרב בטיפול בבעלי חיים כולל רקונים. הביבי רקון הסתגל מהר מאוד לחיי המשפחה והפך לחלק ממנה. ראמבו ישן בלילות בחווה והוא חופשי ללכת לאן שירצה אך למרות זאת הוא מעדיף להישאר עם ההולמנים ומסרב לחזור לטבע. בלית ברירה הוא אומץ על ידם והפך לחיית מחמד. בזמן שראמבו מטייל עם בני המשפחה מחוץ לבית הוא קשור לרצועה ממש כמו כלב. למרות זאת לא מעט מאלה שמבחינים בו מעקמים את הפרצוף, בשל המוניטין הרע שיש לרקונים שכאמור נחשבים לבעלי חיים מסוכנים מאוד.
מומחית לחיות טוענת שלמרות שראמבו הסתגל לחיי בית יש לשחרר אותו בחזרה לטבע ובהקדם, כיוון שרקונים כאשר הם בני שנה הופכים לאגרסיבים ומסוכנים ביותר. ההולמנים מרגישים כי זה כבר מאוחר מדי לשחרר את ראמבו בחזרה לטבע והוחלט שישאר עימם. הם מתכננים בקרוב לסרס את הרקון שלהם ואז לבקש רשיון מהמועצה המקומית להחזיק בו כחוק.
אייר קנדה ממשיכה לגדול: החברה רשמה גידול בהיקף הנוסעים בנובמבר בשיעור של כ-11 אחוז לעומת אשתקד
חברת התעופה הלאומית של קנדה אייר קנדה ממשיכה לגדול ולהרחיב את פעילותה ברחבי העולם. אייר קנדה מדווחת על גידול בהיקף הנוסעים בחודש נובמבר האחרון בשיעור של 10.8 אחוז, לעומת החודש המקביל אשתקד. הגידול בהיקף הנוסעים נובע בעיקר בקווים הבינלאומיים של החברה בהם הטיסות בין קנדה לישראל, וכן בקווים בין קנדה לארצות הברית.
בסך בחודש נובמבר השנה נרשמו אחוזי תפוסה גבוהים באייר קנדה שעמדו על 78.6 אחוז, לעומת 77.7 אחוז אשתקד. מדובר על גידול בשיעור של 9.5 אחוזים. לדברי נשיא ומנכ”ל אייר קנדה, קיילין רובינסקו, הגידול באחוזי התפוסה נובע מהתייעלות החברה, פריסה נכונה של הרשת הגלובלית שלה תוך הרחבת הקווים הבינלאומיים, וכן לאור פעילות חברת-בת של טיסות מוזלות ליעדי נופש אייר קנדה רוז’.
אייר קנדה נחשבת לאחת מעשרים חברות התעופה הגדולות בעולם (מועסקים בה כ-28 אלף עובדים) והיא טסה ליותר ממאתיים יעדים ברחבי העולם. החברה מקיימת טיסות סדירות לשישים ושלושה שדות תעופה בקנדה, חמישים ושניים שדות תעופה בארה”ב ועוד שמונים ושישה שדות תעופה בשאר רחבי העולם. חברת-הבת אייר קנדה רוז’ (שפועלת מאז יולי 2013) טסה לשישים ושישה יעדים בקנדה וברחבי העולם. אשתקד קבוצת אייר קנדה הטיסה למעלה משלושים ושמונה מיליון נוסעים.
אייר קנדה שחגגה בחודש יוני עשרים שנות פעילות בישראל, עומדת להפעיל את מטוס הדרימליינר החדש שלה בטיסות העמוסות של הקו בין טורונטו לתל אביב. החל מיוני שנה הבאה יפעל בקו הדרימליינר החדש מסוג בואינג 787-9 שיחליף את הדרימליינר מסוג בואינג 787-8. במטוס החדש 21 מושבים במחלקה הראשונה, שלושים מושבים במחלקת העסקים ו-247 מושבים במחלקת התיירים. הדרימליינר החדש ארוך בשישה מטר יותר מהדגם הקודם, והוא מצויד במערכות תאורה ובידור משוכללות ביותר.
לדברי אנליסטים אייר קנדה הצליחה להציג רווחים קלים במאזנים ברבעון הקודם השנה, לאור הירידה החדה במחירי הדלק שנרשמה השנה. האנליסטים מציינים כי למרות ההאטה בשוק המקומי אייר קנדה הגדילה את הקיבולת שלה שלא נוצלה במלואה. חברה העדיפה להחנות מטוסים ריקים במקום להחזיר אותם בחזרה למשכירים. האנליסטים מוספים עוד כי אם הכלכלה הקנדית לא תקח תפנית לטובה במהירות, מגזר התעופה המקומי צפוי עוד להמשיך ולהיפגע.
למי שייך בקבוק מ-1890: צולל מצא את החפץ העתיק וממשלת נובה סקוטיה טוענת כי הוא שייך לה
ג’ון קראוס מהעיר הליפקס שבמזרח היה מאושר בימים האחרונים. זאת כיוון שבצלילה האחרונה שלו הוא מצא על ריצפת האוקיינוס האטלנטי, בקבוק בירה חצי מלא שנראה עתיק במיוחד. לאחר שהבקבוק והפקק נבדקו, התברר שהבירה נוצרה על ידי יצרנית הבירה הקנדית מהוותיקות ביותר בצפון אמריקה – אלכנסדר קית’, שפועלת בהפליקס מאז 1820. באלכסנדר קית’ אישרו כי אכן מדובר בבקבוק בירה עתיק מלפני למעלה מ-125 שנים, כיוון שהזכוכית של הבקבוק יוצרה באנגליה בין שנים 1872-1890. מכל מקום בחברה לא המליצו לקראוס לשתות את הבירה העתיקה.
למנגינת ליבו של קראוס שמחתו לא החזיקה מעמד, כיוון שממשלת מחוז נובה סקוטיה הודיעה לו חד משמעית כי בקבוק הבירה שייך לה. זאת כיוון שמדובר בחפץ ארכיאולוגי בעל ערך היסטורי. קראוס מצידו לא מעוניין לפתוח במאבק משפטי נגד הממשלה, אך הוא היה רוצה שבקבוק הבירה יוצג באחד המוזיאונים המקומיים, כדי גם שהציבור הרחב יהנה ממנו. עדיין לא ברור מה הממשלה מתכוונת לעשות עם הבקבוק שקראוס מצא במעמקי הים.
