החברה הלאומית של קנדה אייר קנדה תחזור לטוס לישראל רק בחודש הבא. החברה הקנדית שהחלה לטוס לישראל רק בעשרה באפריל הפסיקה את טיסותיה לתל אביב ארבעה ימים לאחר מכן, לאור סגירת נמל התעופה בן גוריון לאור המתקפה האיראנית. באייר קנדה מעדכנים כ הטיסות יחודשו בין קנדה לישראל רק החל מהשישה באוגוסט
אייר קנדה נוסדה בשנת אלף תשע מאות שלושים ושבע ובסיסה בעיר מונטריאול. לחברה נוכחות מסיבית גם בנמלי התעופה הבינלאומיים של טורונטו, ונקובר וקלגרי. לאייר קנדה ארבע חברות-בנות והיא מפעילה כיום כשלוש מאות ושישים מטוסים הטסים לכמאתיים יעדים שונים ברחבי העולם. הכנסות החברה אשתקד עמדו על כעשרים ושתיים מיליארד דולר (קנדי)
צעדת התמיכה הגדולה ביותר בישראל התקיימה בקנדה בחודש יוני האחרון בטורונטו בהשתתפות כחמישים אלף איש. במצעד בטורונטו הניפו המשתתפים דגלי ישראל וקנדה, קראו עם ישראל חי ותחי ישראל ויחי צה”ל, אל מול מפגן תמיכה קטן של מפגינים פרו-פלסטינים. בצעדת התמיכה בישראל השתתפו גם איראנים מתנגדי משטר של האייטולות
בכל שנה, הצעדה למען ישראל היא האירוע היהודי הגדול ביותר בקנדה ואחת מצעדות הסולידריות עם ישראל הגדולות בעולם. חגיגה ידידותית למשפחה זו כוללת צעדה סימבולית בטורונטו ולאחריה פסטיבל לחגוג את התרבות הישראלית והיהודית
אנחנו נרגשים מהתמיכה העצומה בצעדה השנה מהקהילה שלנו ומהחברים והשכנים שלנו ברחבי טורונטו רבתי. לראות השתתפות שיא השנה מדברת רבות על הגאווה, החוסן והנחישות של הקהילה שלנו להראות לעיר שלנו מי אנחנו ועל מה אנחנו עומדים. כך אמור יו”ר אגון הגג של הפדרציות היהודית של קנדה, ג’ף רוזנטל. ואילו נשיא ומנכ”ל של הפדרציות היהודיות של טורונטו, אדם מינסקי, הוסיף כי בזמן שנאה חסרת תקדים המופנית כלי הקהילה היהודית בטורונטו, הצעדה ששברה שיאים שולחת מסר ברור שאנחנו חזקים, מאוחדים וגאים. האירוע היום הוא הפגנה חזקה לכך שיש רבים שתומכים בנו, בעד הדמוקרטיה, החברות והזכות של הישראלים ושל הקהילה היהודית לחיות בשלום ובביטחון, הוסיף עוד מינסקי
כאירוע גיוס כספים למטרות צדקה, כל התרומות לצעדה תומכות בשירותים חברתיים ומאמצים הומניטריים בישראל המסייעים לתושבי ישראל הפגיעים ביותר. השנה הכספים שנתרמו יעזרו לישראלים להתאושש מהטראומה הגדולה של השבע באוקטובר, כולל תמיכה בתוכניות לעזור לקורבנות הטרור ולאה הנאבקים בבעיות נפשיות
לאחר הצעדה, המשתתפים התכנסו בקמפוס שרמן של פסטיבל הסולידריות שכלל פעילויות ידידותיות לילדים, אוכל והופעות. האירוע כלל גם הזדמנויות לשלוח מסרים של תקווה לישראל וכיבוד קורנות השבעה באוקטובר. כן נבנתה חומת התקווה שהיא מיצג הזיכרון של פסטיבל נובה שגבה קורבנות רבים
לאור עלייה באנטישמיות בטורונטו, המשטרה הייתה נוכחת בצעדה במספרים חסרי תקדים. בקהילה היהודית בטורונטו מעריכים מאוד את המאמצים הבלתי הנאלים של משטרת טורונטו להבטיח חוויה בטוחה בצעדה
מנכ”לית הפדרציות היהודיות של קנדה בישראל, שרה מלי, אמרה שיש משהו מיוחד במינו בצעדת למען ישראל של פדרציית טורונטו השנה, מעבר להשתתפות המרשימה של חברי קהילה, תומכים ונבחרי ציבור צעדו כדי לחגוג ולתמוך בישראל. הסיבה לכך שזה כל כך יוצא דופן היא שמאז השבעה באוקטובר, הקהילה היהודית הקנדית נתונה לאנטישמיות גוברת ומתפשטת בקמפוסים ובמרחבים הקהילתיים היהודיים, ובו בזמן גייסה את סכום הכסף המשמעותי ביותר לנפש מכל הקהילות בעולם. לכן, הצעדה השנה, לא רק שהיא הגדולה ביותר, היא מייצגת את המחויבות של הקהילה היהודית בטורונטו לישראל כנגד כל הסיכויים ולכן יש לה חשיבות סמלית שאין כדוגמתה
Alisa Polsky, left, and Leamore Cohen attended the Jewish Federations of Canada-United Israel Appeal’s Pushing the Boundaries: Disability, Inclusion and Jewish Community conference in Toronto April 15-17. (photo by Liora Kogan)
Jewish Federations of Canada-United Israel Appeal’s Pushing the Boundaries: Disability, Inclusion and Jewish Community conference took place in Toronto April 15-17. It was the first national Jewish conference on these topics, and two representatives of the Jewish Commmunity Centre of Greater Vancouver attended.
Leamore Cohen, inclusion services coordinator at the JCCGV, was a panelist in a discussion on vibrant, inclusive communities and recreation. She was joined at the conference by Alisa Polsky, a member of the Bagel Club, a social group for adults with diverse needs.
“The Bagel Club community is very important for social interaction with other people, and to know there are other opportunities for learning and discovery,” Polsky told the Independent. “I got to discover the Vancouver I didn’t know before.
“The club inspires me to try new things that I’d never tried before. I’ve learned a lot about myself over the years and it has pushed me out of my shell. I’m grateful for this. I’m grateful for all the opportunities the club has provided, like going to Israel with my friends and this conference.”
Polsky has been an active member of the Vancouver Jewish community for years, with volunteering being a value her parents instilled in her as a child. At the time, the educational system had dubbed her “disabled.”
“When I was going to school, I was just pushed through,” said Polsky. “This was elementary school. I didn’t get the education I deserved. I was put into a special needs class. The education system segregated me away from the regular class. The teachers only wanted to work with the ‘normal’ kids.
“I would have liked more schooling. I deserved more schooling. I deserved to be in the classroom with the ‘normal’ kids. This still hurts. I am glad that things have changed, but it’s not enough. Some kids are still segregated today. We have to work together to change that. If not, more kids will feel like I did, which is not fair or right.”
Last year, on the trip to Israel with the Bagel Club, Polsky got to meet Member of Knesset Ilan Gilon, with whom she spoke about the struggles of people with diverse needs in Canada for proper benefit rates.
Alisa Polsky at the Pushing the Boundaries: Disability, Inclusion and Jewish Community conference. (photo by Liora Kogan)
“When the Pushing the Boundaries conference came up, Leamore asked if I wanted to go,” said Polsky. “She told me that she was speaking with the Jewish Federation of Greater Vancouver about having someone from our community attend. She said the Federation believed this was very important. It’s important to see how other organizations work with people with all kinds of diverse abilities, and that people with diverse abilities get to be part of the national conversation.”
This was the first conference Polsky had ever attended. She was happy to discover that, while other organizations charge for various activities, including the Pushing the Boundaries conference, the JCCGV and Vancouver Federation take into account the financial barriers many people with diverse needs face, and do not charge for such programs.
“I loved learning more about the youth-led mentoring programs in Israel, Krembo Wings,” said Polsky. “We got to spend time with them when we visited Israel. When I was younger, I never went to programs like that. I did volunteer and helped kids with learning disabilities learn how to swim. Given the chance, I was able to show that we all have something to give. Organizations like Krembo Wings ensure that the next generation will help each other to learn and achieve their potential, no matter who they are.”
Polsky said it is very important to hear from other Jewish groups about what they offer in their communities and what their issues are. In this way, she said, she and others can be stronger self-advocates and more involved in the community.
Maybe most encouraging for Polsky was realizing that she has partners in her goal for equal rights for community participation, and also that Jewish organizations are beginning to work together across Canada to remove barriers.
“I am overcoming these barriers through my membership with the Bagel Club community, with my family, who have been there for me, through volunteering and through my spiritual community,” said Polsky. “I feel it is my time to give back to the community that has given me so much over the years.
“The conference was about the lives of Jewish people with diverse abilities – and they should be at the table. I am proud that I was at the table with Leamore.”
Polsky said there is a lot to be gained from attending gatherings like Pushing the Boundaries. In particular, there is the opportunity to “exchange ideas and share resources,” said Polsky. “It’s also important to understand our history as Jewish people, and as people with diverse needs in this country. I’d like readers to recognize that we’re all partners in making the community better.”
Some conference highlights for Polsky included the synagogue panel on creating inclusive communities and the recreation panel, in which Cohen took part. There were other topics covered, as well.
“As a Jewish woman and a woman with diverse needs, it was hard, but important to learn about the eugenics movement in Canada,” said Polsky. “This movement meant that a woman who had a pregnancy where a child who was mentally or physically challenged would be encouraged to abort the pregnancy. Families were also encouraged to institutionalize their disabled children. And they also forced sterilization.
“We learned about the denationalization movement and the development of community living.
We also learned about integration into schools and housing developments that are currently being built, which are inclusive and accessible, in Ontario.”
Polsky said she is fortunate to be living in a cooperative, and living independently. She noted that some people with diverse needs, who may require semi-independent living, are still segregated in Canada today, due to zoning laws that keep them out of certain neighbourhoods, which she describes as “horrible.”
“Having participated in this conference,” she said, “I can tell other people what I have learned and I can encourage people in my community to vote and to get active in their communities. I can remind politicians how powerful we can be when we work together and that disabilities communities are large and strong, and that we can make a difference in all aspects of community life.”
For more information about the conference, visit jewishcanada.org.
קו סאסאקי שמח מאוד לשמוע שלפחות סירתו ניצלה מהצונמי, והיא נמצאת כיום בידים טובות ומטופלת היטב. (צילום: Spirit Bear Adventures)
המרכז לענייני ישראל והיהודים מגביר את שיתוף הפעולה עם הסטודנטים היהודים במאבקם בפעילות האנטי ישראלית
המרכז לענייני ישראל והיהודים בקנדה שם לו למטרה ראשית לעזור לתא הסטודנטים היהודים הלל, במאבקים נגד הפעילות העניפה בקמפוסים השונים להחרמת ישראל. בשותפות עם הלל המרכז מספק לסטודנטים היהודים הדרכה אסטרטגית, תמיכה מסיבית בשטח ומשאבים כספיים, כדי שיוכלו להתמודד מול הקמפיינים האנטי ישראליים, בזמן אמת. המרכז והלל הכינו תוכניות ואסטרטגיות שונות בעת הצורך, כדי להתמודד ולהפריך את המיתוסים השונים שהומצאו על ישראל.
במקביל המרכז והלל עובדים מול הנהלות האוניברסיטאות השונות וסגל המרצים, להצגת ישראל האמיתית והעובדות הנכונות עליה. במסגרת זו המרכז לוקח נציגים מהאוניברסיטאות לביקורים בישראל, כדי שיראו מה קורה באמת בשטח. במרכז מציינים כי לאור הפעילות העניפה שלו מול האוניברסיטאות ונציגיה השונים, במקרים רבים הקמפיינים נגד ישראל הפכו לפחות פחות אפקטיביים.
נציגים של המרכז בשיתוף הפדרציות היהודיות בקנדה, עובדים ישירות מול הארגונים היהודים השונים לצורך הגברת הביטחון. הפעילות כוללת הדרכת ותדרוך העובדים במוסדות היהודים. נציגים של המרכז מבצעים בקביעות ביקורות אבטחה במוסדות היהודים, בהם הג’ואיש קומיוניטי סנטרס, בתי ספר, גני ילדים, מחנות קיץ ובתי הכנסת. בנוסף המרכז מסייע לארגונים בהגשת תוכניות אבטחה לתוכנית של הממשלה הפדרלית לאבטחת מוסדות בקנדה, שיפור התשתיות והקצאת משאבים כספיים ועוד.
האחראי על תחום הביטחון בהקהילה היהודית במרכז לענייני ישראל והיהודים בקנדה, אדם כהן, נמצא בקשר שוטף עם גורמי הביטחון הקנדיים, ובהם המשטרה הפדרלית, יחידות המשטרה המקומיות ועוד. הקשר הזה מאפשר למרכז לקבל מידע ביטחוני בזמן אמת ולהיערך בהתאם, כדי להגן על הקהילה היהודית בעת הצורך.
שוטי ספינתי: סירה של דייג יפני נסחפה עד לקנדה
דייג יפני שאיבד את משפחתו באסון רעידת האדמה והצונמי שפקדו את יפאן לפני כארבע שנים, יכול להתנחם בכך שסירתו שניסחפה והגיע עד לחופי קנדה, ממתינה כאן עבורו. קו סאסאקי איבד את כל עולמו באסון הטבע הגדול ביותר בהיסטוריה של יפאן, שהתרחש במרץ 2011. ברעידת האדמה והצונמי נגבה מחיר כבד מאוד של כתשעה עשר אלף איש שנהרגו (חלקם נחשבים לנערים עה היום). ובין ההרוגים גם אשתו ובנו היקרים של הדייג המסכן. סאסאקי נשאר מחוסר כל ואפילו סירת הדייג האהובה שלו נעלמה.
אך מתברר שהסירה הלבנה מהפיברגלס לא הלכה לאיבוד או נהרסה, אלא כמו מאות ואולי אלפי חפצים רבים אחרים, נסחפה במים העמוקים של האוקיאנוס השקט, והגיעה אחרי מסע אחרוך עד לחוף המערבי של קנדה. לפני כשנה תושבים אינדיאנים מקומיים שגרים באזור החוף של בריטיש קולומביה, מצאו את הסירה האבודה. התברר להפתעת הכל שלמרות הדרך הארוכה ואסון הטבע הנוראי, כלי השייט של הדייג לא ניזוק כלל. בעזרת זוג אמיד (הבעל קנדי והאישה ממוצא יפני) שהגיעו לבקר בכפר האינדיאנים שתושביו הם אלו שמצאו את הסירה, תורגמה הכתובת המוטבעת עליה. האישה היפנית הפעילה את הקשרים הענפים שיש לה ביפאן, והצליחה לאחרונה לאתר את בעלי הסירה המדוברת. סאסאקי שמח מאוד לשמוע שלפחות סירתו ניצלה מהצונמי, והיא נמצאת כיום בידים טובות ומטופלת היטב. הזוג הקנדי-יפני החליט לעזור לסאסאקי הדייג ולממן אף את ביקורו כאן. בימים אלה הוא אמור להגיע לקנדה כדי התאחד מחדש עם סירתו, לאחר ארבע שנים. ככל הנראה סאסאקי ישאיר את הסירה כאן כיוון שהעלויות להעברתה בחזרה ליפאן גבוהות מאוד. בינתיים מתברר שהדייג התחיל לשקם את חייו ואף רכש לו כבר סירת דייג חדשה.
