קבוצת הישראלים הגרים בטורונטו באתר פייסבוק פעילה נושאים שונים. הקבוצה כוללת קרוב לשלושת אלפים חברים שגרים בטורונטו והסביבה והיא נוסדה לפני כארבע שנים. לקבוצה יש שישה מנהלים ועורכים והם: אמיר אשל עמית לוי, ליאור פפו, טל מנע, ליאור ברק ודוד מק. להלן מקבץ של נושאים ובקשות שהתפרסמו לאחרונה בקרב קבוצת הישראלים בטורונטו: ברכות לחג ראש השנה הקרוב מטעם הנהלת האתר, לורה מציעה שירותים של משלוח פרחים עד הבית, בנימין מציע למכירה דירה בת שלושה חדרים דווקא בתל אביב, אלבינה מציעה שירותי מניקור, פדיקור ועוד, בוריס מציע להשכרה דירה בפלורידה בתקופה החורף הקר הכוללת שני חדרי שינה ומתאימה לארבעה אורחים, אליס מציעה שירותי ניקוי יסודי לבתים ודירות, אלירן מציע למכירה בריצ’מונד היל קוטג’ בן שלושה חדרים במחיר של כמיליון ושש מאות אלף דולר, ג’ו מציע ערבי קריוקי למי שמעוניינים, אור מחפש משפחה שתארח אותו לארוחת חג ראש השנה, אנתוני מחפש מנעולן לעבודה שישה ימים בשבוע תמורת כאלפיים וחמש מאות דולר לשבוע, יונתן מחפש בדחיפות חדר להשכרה, שושנה מברכת את הכל בחג שמח ומאושר, אלדר מציע שירותי ניקוי לבתים ודירות, יערה מציעה לאפות חלות ועוגות לקראת החג, שיילה מציעה למכירה ענתיקות, ריהוט, צעצועים ועוד, חביבי מציע לנקות גינות של גני ילדים, תמר שהגיע בימים אלה לטורונטו מחפשת מניקוריסטית, ולדיסלב מחפש מידע על משלוחי חבילות מקנדה לישראל, יגאל מציע למכירה מגרשים ובתים בסביון ובנימין מציע למכירה והשכרה של דירות בתל אביב
***
קבוצת ישראלים בוונקובר לעסקים בפייסבוק כוללת כשלוש מאות חברים. היא נוסדה גם כן לפני ארבע שנים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: דן גולב ויואב די
להלן מקבץ של נושאים שפורסמו לאחרונה בדף של הקבוצה מוונקובר: סרגי מציע שירותי תיקון לגלגלים של מכוניות, נתנאל מפרסם שיעורים בחסידות והכנות לראש השנה, עופר מציע שירותים וייעוץ למי שעשו רילוקיישן מישראל לקנדה או כאלה שחזרו לישראל מרילוקיישן בקנדה, איריס מציעה השכרה של דירות סאבלט, יוני מציע שירותים לבניית דקים לבתים, אמנון ויובל מציעים שירותי שיווק וקידום לפרסומות בגוגל, אלון מחפש וטכנאים ושיפוצניקים לעבודה באזור ונקובר ומייק מציע שירותי תיווך לדירות ובתים באזור
***
קבוצת הישראלים בקנדה בפייסבוק פועלת מזה שש שנים וכוללת לא פחות משמונת אלפים חברים. את הקבוצה מנהלים ועורכים שניים: אריאל פרץ ואביבה יהודה
להלן מקבץ של נושאים ושירותים שמפורסמים בקבוצה של הישראלים בקנדה: נופר שואלת איך מתחילים בהליך הגירה לקנדה ואיך משיגים במהירות ויזת עבודה, קובי שוקל לעבור עם אשתו לקנדה לתקופת ניסיון והוא שואל האם האזרחות האמריקנית שלו והאזרחות הבריטית של אשתו יכולים לעזור, אור מציע לבנות אתרים לעסקים כולל התאמה לסלולר, לי מחפשת מקלדת עם אותיות בעברית למחשב הנייד שלה, אביגיל שמעוניינת להגר לקנדה שואלת האם הניסיון הגדול שלה כאחות בחדר ניתוח יעזור לה להשיג עבודה, מאירנה שואלת האם מישהו מצא את המחשב הנייד שלה שנשכח בקלגרי, ישראלי אנונימי המעוניין להגר לקנדה שואל האם להנדסאי בישראל יכול לעבוד הנדסאי בקנדה, ערן מציע שירותי ניקיון לעסקים ודירות, תמר מציעה למכירה ספה יוקרתית בשמונה מאות דולר, טל מציעה שירותי ניקוי אחרי ראש השנה, לירן הוא חזן בסגנון ספרדי/עדות המזרח מחפש עבודה לראש השנה ויום כיפור, רחל מציעה מתכונים מיוחדים ובריאים לראש השנה ולחג הסוכות, זוג עם שלושה ילדים מבקשים עצות להגירה לקנדה
מהצצה לאתר של קבוצת ישראלים בקנדה שמופיע בפייסבוק ניתן להבין מה הם רוצים, מה חסר להם, מה הם מחפשים ובמקביל מה יש להם להציע. קרוב לששת אלפי ישראלים חברים בקבוצת ישראלים בקנדה שנוסד בנובמבר אלפיים וחמש עשרה בטורונטו.
הנה לקט של שאלות, בקשות והצעות חברי הקבוצה השונים המתפרסמות באתר הקבוצה בפייסבוק:
לני מציעה למכירה גחנון קובנה במחיר שמונה דולר ליחידה. כולל תוספות של ביצה, סחוג ורסק במחיר שלושה עשרה דולר ליחידה.
שמעון שגר בישראל טס החודש לקנדה והוא קיבל שני חיסונים. הוא שואל האם הוא צריך לבצע בדיקת קוביד לפני הטיסה?
יובל שגם הוא גר בישראל שואל האם רישיון הנהיגה הישראלי שלו תופס גם בקנדה? או צריך להוציא רשיון נהיגה בינלאומי לפני שמגיעים לכאן?
רות שואלת את מי מבין אלה שעברו את הגבול לבאפלו ארה”ב עם רכבם: האם צריך לעשות בדיקות קוביד? האם מעבר הגבול פתוח כבעבר עשרים וארבע שעות ביממה?
סמדר שגרה בטורונטו מחפשת להשכרה בית שלם בן ארבעה חדרים באזור טורנהיל בטורונטו.
אלמוג שגר בישראל מציין שהוא נמצא במדינה כבר שלוש שנים, אחרי שגר בארה”ב במשך ארבע שנים. אלמוג מעוניין עתה להגר לקנדה והוא מחפש עבודה כטכנאי לתקן דלתות מתכת לחניות פרטיות, או כמנעולן, כשיש לו ניסיון רב בשני התחומים. הוא מציין עוד כי ישמח לקבל עזרה ומידע בדבר הגירה, הקהילה היהודית בקנדה, כשרות וכל מה שיש להוסיף בנושא.
סאו שגר בישראל שואל איך ואיפה מוציאים ויזת תייר לקנדה? מה העלויות וכמה זמן זה לוקח? הוא רוצה בחודשים ספטמבר ואוקטובר לטוס לקנדה עד חודש ימים, ושואל האם שבועיים יספיקו לטייל בוונקובר ובטורונטו, או שזה לחוץ מדי מבחינת הזמן? שאו מציין שראה גם את הרכבת השקופה ומדובר כנראה ברכבת נוסעת מוונקובר לבאנף שבאלבטרה וכידוע הכרטיסים שלה יקרים ביותר.
אלינה מישראל שואלת האם מישהו יודע אם צריך לתרגם את חוזה הגירושין לאנגלית ואת האישור של האבא שמאפשר לילדים להגר לקנדה?
עדי מישראל מספרת כי משפחתה שוקלת להגר לקנדה (באזור טורונטו והסביבה). מדובר בזוג הורים ושלושה ילדים בני שש, שמונה ושתיים עשרה. עדי במקצועה היא קוסמטיקאית ומניקוריסטית והיא שואלת האם היא יכולה בתחום הזה שלה לעבוד כעצמאית בטורונטו? או שהיא צריכה ללמוד את התחום מחדש?
ויקה מישראל אומרת כי היא בעלה וילדתם שוקלים להגר לקנדה. היא שואלת מי מכיר יועץ הגירה אמין בישראל, מבין אלה שבעזרתו הם היגרו לקנדה בשנים האחרונות?
אוריאל הוא אזרח קנדי המשרת בצה”ל ביחידה קרבית ועכשיו הוא משתחרר. הוא מחפש עבודה עם שכר טוב במונטריאול.
נינה הגרה בטורונטו מחפשת יועצת הגירה לקנדה.
לירון הגרה בישראל מספרת שהיא ואחותה מגיעות לקנדה למשך חודש ימים. היא מוסיפה שהן צריכות כרטיסים לסלולר לכדי להיות בקשר אחת עם השנייה, ושואלת על המלצות היכן לרכוש אותם במחירים מוזלים?
מוטי מחפש עורך דין מעולה המתמחה בהגירה לקנדה, ויש לו באמת ניסיון רב וידע בכל ההליכים.
דודו מישראל מחפש במונטריאול קייטרינג כשר במחיר סביר עבור חינה לפני החתונה.
ארינה שואלת היכן מומלץ לקחת חופשה בן עשרה ימים בקנדה? מבקשת לתת עדיפות למקומות עם חופים, מים ועגמים. היא כבר הייתה בקולונה וקמפלוס ומעדיפה לגלות מקומות חדשים.
יבול מישראל קיבל קבל שני חיסונים שפג תוקפם והוא שאול האם הוא יכול להיכנס לקנדה?
ההתפתחויות הטכנולוגיות המהירות הובילו להיווצרות פערים בין מדינות מתקדמות ומדינות מתפתחות. מדינות רבות זקוקות לכוח אדם מיומן הבקיא ברזי הטכנולוגיה ומדינות נוספות מגייסות עובדים צעירים לצורך ביצוע עבודות פשוטות שונות. העידן המודרני והעובדה כי העולם הפך לכפר גלובלי, מספקים אפשרויות רבות לתעסוקה בכל רחבי העולם. לכן תופעת הרילוקיישן הופכת לנפוצה במיוחד יותר ויותר. חלק מאלה עושים רילוקיישן חוזרים לאחר סיום חוזה העבודה או הלימודים לארץ מוצאם. ואילו החלק האחר נשאר לגור באותן מדינות ואז הסטטוס שלהם משתנה למהגרים.
בשנים האחרונות לאור מה שקורה בישראל מתרבה מאוד מספר הישראלים שמבקשים לעבור ולגור במדינות אחרות, כמהגרים, כסטודנטים או על תקן של רילוקיישן. זאת למספר שנים או לצמיתות.
מדי שנה יוצאים מישראל אלפי עובדים לשליחות בחוץ לארץ מטעם מקום עבודתם. כמו כן, צעירים רבים נוסעים לצורך לימודים לתארים מתקדמים. זאת כאשר חלקם מחזיקים במשפחות וחלקם מעוניינים לפתח קריירה עצמאית. על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כעשרים אלף משפחות עוזבות את ישראל מדי שנה ועושות רילוקשיין למדינות שונות בחו”ל.
ארבעת היעדים המבוקשים ביותר לרילוקיישן מצד הישראלים הם המדינות: קנדה, ארצות הברית, הולנד ובריטניה.
קנדה נחשבת למדינה מתקדמת מאוד ומציעה רמת חיים טובה, משכורות גבוהות ותנאים סוציאליים מצוינים. ישראלים רבים בוחרים בקנדה כיעד לרילוקיישן וזאת בזכות איכות החיים וההשתלבות הנוחה והמהירה. כידוע מספר הישראלים שמהגרים לקנדה הולך ולגדל מדי שנה וכיום יש בה את הריכוז הרביעי בגודלו בעולם של יהודים. משכורת ממוצעת בקנדה מוערכת בלמעלה מחמישים אלף דולר בשנה.
ארה”ב מהווה יעד מבוקש עבור ישראלים לצרכי עבודה וזאת בזכות מגוון אפשרויות התעסוקה והשכר הגבוה. כן יש לזכור את ההסכמים בין המדינות ישראל וארה”ב. רובם של הישראלים בוחרים לגור במדינות במערב קליפורניה ובמזרח ניו יורק, שמציעות מרכזי תעסוקה גדולים דוגמת עמק הסיליקון. רבים מהישראלים המבצעים רילוקיישן לארצות הברית הינם עובדי ענף הייטק, מהנדסי תוכנה, מנהלי מוצרים ועוד. משכורת ממוצעת בענף ההייטק בארה”ב יכולה להגיע ליותר ממאה ושמונים אלף דולר בשנה.
הולנד מושכת אליה עובדים מענף ההייטק וכן עובדים בתחומי ההנדסה, התעשייה והניהול, האמנות ועוד. הולנד נחשבת למדינה שמאפשרת השתלבות בצורה נוחה וקלה ומציעה תנאים סוציאליים טובים ורמת שכר גבוהה. מדובר במדינה קטנה עם הרבה היסטוריה מצד אחד אך גם עם הרבה התפתחות טכנולוגית מצד שני. יש גם לזכור שהולנד נחשבת למדינה מאוד ליברלית. בהולנד השכר הממוצע מגיע ללמעלה מחמישים ושתיים אלף דולר.
עיר הבירה של בריטניה לונדון נחשבת לעיר בינלאומית ומודרנית המשלבת בצורה טובה בין עסקים לבין פנאי ובידור. לונדון נחשבת ליקרה, אולם יוקר המחייה בה התמתן בשנים האחרונות ודומה לזה הקיים בתל אביב שדווקא התייקרה מאוד לאחרונה. הדרישה באנגליה ובמיוחד בעיר לונדון היא בעיקר לעובדים בתחומי טכנולוגיה, פרסום, אינטרנט, מובייל ופיננסים. בבריטניה השכר הממוצע עומד על למעלה מארבעים וחמישה אלף דולר.
רילוקיישן לצרכי לימודים: ישראלים רבים בוחרים ללמוד בחו”ל בעיקר במקצועות בהם תנאי הקבלה בארץ נוקשים, כמו וטרינריה ורפואת שיניים. בנוסף, לימודים בחו”ל מציעים מסלולי הכשרה שאינם נלמדים בארץ. שכר הלימוד משתנה בין מדינה למדינה ובין מסלולים שונים. שכר הלימוד יכול לנוע בין כמה אלפי דולר או כמה אלפי יורו לשנה, ולהגיע אף עד לשבעים אלף דולר לשנה במוסדות לימוד יוקרתיים במיוחד. במספר מדינות כמו דנמרק, גרמניה ובנורבגיה הלימודים הם בחינם גם עבור סטודנטים זרים.
ישראלים קונים, מוכרים ומוסרים בוונקובר והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה בנושאי מכירה, קנייה ומסירה.
הישראלים שגרים בקנדה הקימו קבוצות באתר פייסבוק בערים שונות, בנוסף על קבוצות הישראלים בטורונטו ובוונקובר. בעיר השנייה בגדולה בקנדה – מונטריאול, פועלות מספר קבוצות של ישראלים. בהן: ישראלים במונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת בעסקים, שירותים, מודעות דרושים ואירועים המיועדים לקהילה בעיר. הקבוצה כוללת כשבע מאות חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים. קרובים רחוקים במונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת במפגשים חברתיים לקדם את התרבות הישראלית והשפה העברית בקרב הישראלים, וכן לאפשר חיבור בין הישראלים שכבר חיים במונטריאול לישראלים שעוברים לגור בה. הקבוצה כוללת כחמש מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כארבע שנים. מועדון קוראות מונטריאול – מדובר בקבוצה סגורה שכוללת מפגשים פעם בחודש בנושא ספרים בכלל ומה שקורה בחיים בפרט. הקבוצה כוללת כשבעים חברים והיא נוסדה לפני כארבע שנים. אירועים בעברית במונטריאול – מדובר בקבוצה פתוחה שפועלת לרכז את כל האירועים בשפה העברית. הקבוצה כוללת כשישים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. קבוצות קטנות נוספות במונטריאול: מונטריאול, לשאול, לטייל ולשתף ואין טראנזיט-קבוצת פרוייקט מונטריאול.
גם לישראלים באוטווה יש קבוצה: מדובר בקבוצה סגורה שכוללת כחמש מאות ושמונים חברים והיא נוסדה לפני כשש וחצי שנים. יש אף קבוצה קטנה לישראלים בוויניפג: מועדון אוהבי הספרים-ויניפג מניטובה. מדובר בקבוצה סגורה שכולל כשלושים חברים בלבד והיא נוסדה לפני כשלוש שנים.
במחוז אלבטרה יש שתי בקבוצות. ישראלים באדמונטון: מדובר בקבוצה פתוחה שמתמקדת בעסקים, שירותים, מודעות דרושים ואירועים המיועדים לקהילה בעיר. הקבוצה כוללת מאה ארבעים ושמונה חברים והיא נוסדה לפני קרוב לארבע שנים. ישראלים בקלגרי והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה שנוסדה כדי להכיר אחד את השני, לעזור אחד לשני ולקרב לבבות. הקבוצה כוללת כארבע מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כחמש שנים.
להלן עוד מספר קבוצות קטנות בוונקובר: ישראלים קונים, מוכרים ומוסרים בוונקובר והסביבה: מדובר בקבוצה סגורה בנושאי מכירה, קנייה ומסירה. הקבוצה כוללת כשלוש מאות ושמונים חברים והיא נוסדה לפני כשנה. ישראלים שטוב להם בוונקובר: מדובר בקבוצה סגורה לניהול דיונים בנושאים שונים. הקבוצה כוללת כארבע מאות ועשרים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. ישראלים מבשלים בוונקובר: מדובר בקבוצה סגורה שחברים בה כמאתיים ושישים חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים וחצי.
להלן מספר קבוצות נוספות של ישראלים בקנדה. סטודנטים ישראלים בקנדה: מדובר בקבוצה סגורה שמיועדת לסטודנטים הלומדים בקנדה, או כאלה שרוצים ללמוד בה, וכל כל מי שמעוניין לקבל כל סוג של מידע על לימודים בקנדה. הקבוצה כוללת כשש מאות וארבעים חברים והיא נוסדה לפני כשנתיים. קנדה למטיילים: מדובר בקבוצה סגורה כדי לחלוק ולשתף מידע על ההכנות הדרושות לטייל בקנדה, טיפים והמלצות ממי שכבר טייל כאן וייעוץ למטייל. הקבוצה כוללת כאלף שמונה מאות וחמישים חברים והיא נוסדה לפני כשלוש שנים. ישראלים צעירים בקנדה: מדובר בקבוצה סגורה שמיועדת לצעירים שחיים או מבקרים בקנדה ומעוניינים להיות חלק מהקהילה כאן. הקבוצה כוללת כאלפיים חברים והיא נוסדה לפני קרוב לשנתיים. ישראלים בקנדה-ארה”ב: קבוצה סגורה למי שמחפשים עבודה, עובדים, עסקים נדל”ן, מידע על אירועים חברתיים, אטרקציות, בתי ספר וגנים, מלונות, מתכוני אוכל, בייביסטרים, בתי כנסת ועוד. הקבוצה כוללת כשלושת אלפים חברים והיא נוסדה בראשית השנה הנוכחית. קבוצות קטנות של ישראלים בקנדה: ישראלים גולשים בקנדה, חילופי בתים בין ישראלים בקנדה וארה”ב, ישראלים בקנדה מעבירים הלאה וישראלים בקנדה זה הכי טוב שיש.
מספר גדול של קבוצות של ישראלים בקנדה פעילות בפייסבוק. הקבוצה העיקרית היא של “ישראלים בקנדה”.
הישראלים בקנדה שמספרם הולך וגדל בשנים האחרונות מפעילים קבוצות רבות באתר של פייסבוק. הקבוצה העיקרית היא של “ישראלים בקנדה” ובנוסף יש קבוצות לישראלים בתחומים שונים וכן בערים השונות.
כשבעת אלפים ושבע מאות חברים בקבוצה הסגורה “ישראלים בקנדה”, שנוסדה לפני כחמש שנים על ידי ליעד בן דוד. את הקבוצה מנהל דן והוא מציין כי היא נוסדה כדי לעזור לחברים במידע הקשור בקנדה, הגירה, מציאת עבודה, איתור חברים ועוד. דן מבקש מחברי הקבוצה “ללא יוצא דופן, לגלות סובלנות בשיחות. אף אחד לא מוכרח לענות על פוסט שנראה לו מטופש, אך לאף אחד אין זכות לדבר בצורה לא מכבדת לחבר קהילה אחר. מי שיגיב בפוסט כל שהוא בצורה לא מנומסת יסולק מהקהילה באופן מיידי. מי שיתקל בתגובות לא הולמות בכל שרשור שהוא, מתבקש לדווח לאחד המנהלים ואנו נטפל בזה וכמובן לא נזכיר את שמכם”.
בנוסף פועלת קבוצה פתוחה של “ישראלים בקנדה” שמתמקדת בעיקר בנושאי הגירה, והיא מיועדת גם לכאלה שעדיין גרים בישראל. בקבוצה זו שנוסדה לפני כשלוש שנים חברים כאלפיים ושבע מאות איש.
יש קבוצה פתוחה נוספת של “ישראלים בקנדה” שנוסדה לפני כאחת עשרה שנים על יד כרמל מנדל, וחברים בה רק כתשעים איש.
כאמור יש גם קבוצות בפייסבוק שמיועדות לישראלים בערים השונות. ובהן: “ישראלים בוונקובר והסביבה”. מדובר בקבוצה חברתית סגורה שכוללת כאלף שבע מאות וחברים, והיא נוסדה לפני כחמש שנים על ידי שי רוקח-פן.
בנוסף יש את הקבוצה “ישראלים בוונקובר”. מדובר גם כן בקבוצה סגורה שכוללת כאלפיים חברים והיא נוסדה לפני כשבע שנים. הקבוצה מתמקדת בעיקר בחלוקת מידע, שאלות, טיפים, המלצות וכל מה שרלוונטי לישראלים בוונקבר ובמחוז בריטיש קולומביה.
קיימת קבוצה שלישית של “ישראלים בוונקובר” הפתוחה לכולם. לדברי הנהלת הקבוצה היא פתוחה לכל, מותר לפרסם בה כל דבר ולא מוחקים את הפוסטים שבה. בקבוצה חברים כאלף איש והיא נוסדה לפני כשנתיים.
בטורונטו יש מספר לא מבוטל של קבוצות עבור הישראלים בפייסבוק. הקבוצה הראשונה ומהגדולות ביותר “ישראלים בטורונטו” נוסדה לפני שמונה שנים על ידי אמיר שובל, וחברים בה כחמישה עשר אלף איש. מדובר בקבוצה סגורה שמתמקדת בפרסום של עסקים שונים, שרותים ומודעות דרושים, וכן גם אירועים מיוחדים לקהילה הישראלית בטורונטו והסביבה.
קבוצה נוספת נקראת “ישראלים בטורונטו והסביבה”. מדובר בקבוצה סגורה שנוסדה לפני כשנה על ידי אייל מלמד וחברים בה כאלף איש. הקבוצה מיועדת לעזור לישראלים הגרים בטורונטו, או בכלל לישראלים ויהודים שמתכוננים לעבור לקנדה או או לטייל בה.
קבוצה שלישית נקראת גם כן “ישראלים בטורנטו” והיא פתוחה לכל. הקבוצה מתמקדת בתחומים העיסקיים עבור ישראלים באזור טורונטו, חברים בה כשלושת אלפים ומאתיים איש והיא נוסדה לפני כשנתיים על ידי אנט גייצ’ן. קבוצה רביעית נקראת “הישראלים בדאונטאון טורונטו – החיבור הישראלי”. הקבוצה משמשת מקור מידע לפעילות של הישראלים הגרים במרכז העיר טורונטו ולקשר ביניהם. הקבוצה נוסדה לפני כארבע שנים על ידי לירז רוט-רולניצקי וחברים בה כשמונה מאות איש.
קבוצות נוספות לישראלים בטורונטו: “קצת אחרת-טורונטו”, “אירועים בעברית-טורונטו”, “משפחה מאמצת-טורונטו קנדה”, “מעגל נשים טורונטו”, “משפחות מתחברות-טורונטו והסביבה”, “מוסרות בכיף טורונטו והסביבה”, דוברי עברית בטורונטו”, “ישראלים צעירים בטורונטו”, “טורונטו”, “ישראלים פוגשים ישראלים בטורונטו”, “מסיבות ישראלים בטורונטו”, “אמהות מבשלות טורונטו והסביבה”, “טורונטו למטיילים”, “נוער חובב תנ”ך טורונטו”, נדל”ן טורונטו”, “טיפים למטיילים בטורונטו” והכולבוניקים טורונטו”.
If the occupation is going to end with the help of North American Jews, it will be owing to the growing force of millennials who stand up not only for their own rights, but the rights of others.
One of these individuals has taken to social media via a series of parody videos to get her message across. As Avi Does the Holy Land prepares to launch its second video-log season, I’ve been thinking about its creator, Calgary-raised Aviva Zimmerman. When I was first alerted to “Avi’s” Facebook page, I admit I was fooled. “Arab workers literally BUILDING the Tel Aviv boardwalk. And they call us a racist country?!! #TelAviv #coexistence,” she wrote. I nearly shot back in anger to the mutual friend who had acquainted us, before taking a closer look. Satire is supposed to cut close to the bone, and that’s certainly what Avi Does the Holy Land does.
In the v-log’s first season, “Avi,” a sexed-up Canadian Jew who “went on a Birthright trip and fell in love with Israel,” skewers Israeli treatment of liberal Zionist critics, Israel’s shoddy treatment of Eritrean and Sudanese asylum seekers, Tel Aviv’s party scene as counterterrorism policy and Israeli LGBTQ policy as used in the government’s PR campaigns. A successful Indiegogo campaign for season 2 has now expanded to raising funds for a live show.
“Avi” is one type of millennial Jew – though, of course, a larger-than-life version. The differences in opinion and action among millennials regarding Israel, however, are real, ranging from those trying to burnish Israel’s image abroad via an uncritical look at the country to those trying to tarnish every image of the country. But there is a healthy cadre of young Jews deploying a sense of solidarity with their own, as well as with the oppressed.
Some young Jews are gravitating to Open Hillel, to encourage a more pluralistic discourse about Israel on North American campuses, or to the Centre for Jewish Nonviolence, which takes young Jews to the West Bank for projects in solidarity with Palestinians resisting settler encroachment. At the University of British Columbia, there’s the Progressive Jewish Alliance, which bills itself as “a group of progressive Jews committed to creating a new, vibrant, independent Jewish space.”
And there’s IfNotNow, whose anti-occupation mission has expanded into resisting the many moves of Trump’s administration. IfNotNow declares on its website, “Just as Moses was commanded to return to Egypt and fight for the liberation of his people, we, too, feel called to take responsibility for the future of our community. We know the liberation of our Jewish community is bound up in the liberation of all people, particularly those in Israel and Palestine.” Recently, IfNotNow created a hashtag called #ResistAIPAC. “When the Trump Administration Goes to AIPAC, the Jewish resistance will be there to meet them,” the site says.
With the message of Passover soon upon us again, we might best consider how to raise children whose connection to Israel can be transformed into one pushing for rights and freedom for all.
Mira Sucharovis an associate professor of political science at Carleton University. She is a columnist for Canadian Jewish News and contributes to Haaretz and the Jewish Daily Forward, among other publications.
Avi Zimmerman chose for Talk17 a format that would allow a speaker to share their stories and views uninterrupted. (photo from Avi Zimmerman)
There is a range of strong opinions when it comes to Jewish community development east of the Green Line. Many around the world refer to these Israeli communities as “settlements.” But, to Avi Zimmerman of the Ariel Foundation and many Israelis, Ariel is something else.
Zimmerman was born and raised in West Orange, N.J. He made aliyah in 1995 and served in the Israel Defence Forces. After earning a degree in occupational therapy at the Hebrew University and then working in the field for four years, he and his wife decided to move to Ariel. There, Zimmerman started up an aliyah program.
“I was then asked to run the Ariel Foundation, which is what I’ve been doing for the last eight years or so,” Zimmerman told the Independent. “The foundation is not only for raising funds for city projects, it also provides accurate information about the city of Ariel to an international public.”
Ariel will celebrate its 40th anniversary in 2018. Established on Aug. 17, 1978, with 40 families, it is now a city of close to 20,000 residents, plus an additional 15,000 students studying at Ariel University.
Geographically, Ariel is east of Tel Aviv, past the Green Line. Given what he – and others – see as misinformation being spread about Jewish communities east of the Green Line, Zimmerman decided to share stories from the people actually living in the area and how local people feel about various issues.
To do this, Zimmerman copied a format that has worked very well for TED Talks on YouTube, and created Talk17.
“Our lives are not lived through a conflict lens, fortunately, nor are those of our Palestinian neighbours,” he explained. “Those elements possibly do exist. It’s not that they don’t exist. But, they are not the primary theme of the way life is lived here.
“If people are interested in what goes on here, I think it’s only fair to the international community to provide more accurate information – not in terms of stats or facts, although that’s part of it … [but] beyond that, in terms of the voices from the region.
“The concept is, instead of talking about us in a well-intentioned yet disenfranchising way, just listen to us and hear what we have to say.”
Zimmerman chose the TED Talk format because it is not confrontational, as are debates and as can be panel discussions. The format allows a presenter to tell their whole story without interruption.
“We want to give authentic voices an opportunity and a fair platform, so there’s no debate, no winners and losers, no questions and answers,” he explained. “There’s no objective right or wrong to that. It’s authentic…. I think, ultimately, people are interested in the breadth and depth of the story.
“There are a lot of people who like to live in what they are calling echo chambers … in a world where everybody says what they like to hear, and they de-friend you if you say something else. A lot of the world is just moving in that direction. But they are not our target audience. If you already know everything, we can’t convince you otherwise. You’re going to turn off the video when you hear something you don’t like and that will be the end of it. My target audience is authentic people. They actually care and are willing to listen to new ideas they’re not familiar with.”
The crowdfunding page clearly lays out the principles behind Talk17. (image from generosity.com)
While an 18-minute video is hard for some people to get through, Zimmerman has been finding that, organically, Talk17 has been successful by having speakers who are on the frontlines of change-making. He gave as an example an exchange he’d had just before his interview with the Jewish Independent – an artist had happened upon Talk17’s Facebook page and was very excited about the concept. The artist runs an organization that uses the arts as a form of intercultural dialogue and they and Zimmerman are now working on plans for an arts-themed program, including an exhibition, at the end of April.
“It was just a preliminary conversation today,” said Zimmerman. “But, the thing is, these are the kinds of people who can help us open new doors.”
Since starting Talk17, 90% of the views, as it happens, have been from Arab-speaking, self-identified Palestinians, said Zimmerman. “We’re reaching across the aisle,” he said. “There’s something very real to this.”
While Palestinians, Israelis and Canadians are open to listening to talks in languages other than English, Zimmerman has found that Americans are less willing to do so. Because of this, he has decided to stick with English for Talk17.
“We automatically limit ourselves to English-speakers,” he said. “They don’t have to be native English-speakers. We try to get a fair balance of Arab and Palestinian voices among the Jewish and Israeli voices. We try to get a fair balance of women and men.
“We try to find people that have a unique story … so, it’s not just a personal story, but there’s a new concept to it. If you follow the first videos we’ve been launching, you’ll see each story is very different. We’re also trying to work on themes, events with themes.”
He said an upcoming theme will be diplomatic options for the future. “For 50 years,” he said, “we’ve heard about the two-state solution, we’ve heard about it since the 1947 Partition Plan. But, the point is, it’s not going anywhere. So, people are saying that, if not that, then what? So, we want to examine that.”
Zimmerman hopes that, by the end of the process, he will have been able to create a video archive that people can access to deepen and broaden the conversation about the region, so they can realize there is more to the story than they thought from just reading a short article or hearing a news clip.
Zimmerman also hopes that, in the future, visitors to Israel will be more willing to venture out of Tel Aviv and Jerusalem, and will come visit Ariel to experience firsthand the beauty of the region and its people.
“We all need to remember that, regardless of the terms of the deal that one day will hopefully be reached between Israel and the Palestinians, and regardless of where the lines will be drawn, Jews and Arabs will be neighbours forever,” said Zimmerman. “With that in mind, we need to figure out how to work with them directly, and we’d appreciate it if the world would allow us to do so, by appreciating the dynamics between us … by having this window into our interactions.
“However, the objective of Talk17 is not for me to have a better relationship with my Palestinian neighbour. That’s an added value … something we do anyway. We don’t need Talk17 for me to meet with my friend on Wednesday. We need Talk17 for the relationship between the Israelis and the international community, and the Palestinians and the international community.”
Mira Sucharov spoke on March 2 as part of the University of Winnipeg’s Middle East Week. (photo from Mira Sucharov)
As part of Middle East Week at the University of Winnipeg, Mira Sucharov, associate professor of political science at Carleton University in Ottawa, spoke on the topic of Power and Identity Across the Israeli-Palestinian Divide.
About 60 people came out March 2 to the university’s Convocation Hall to hear Sucharov, who is currently the country analyst for Israel and the Palestinian territories for Freedom House, as well as a blogger and writer whose work appears regularly in several publications around the world, including the Jewish Independent.
Sucharov sees relations between Palestinians and Israelis as more polarized now than at any other time since the peace process that began two decades ago. She said she was pleased to be part of U of W’s Middle East Week, as it promotes dialogue, in contrast to the situation on many North American campuses, where hardened opposing camps are choosing shouting over listening.
Describing herself as a liberal Zionist, Sucharov explained the term as referring to someone who “believes that there is legitimacy to Israel’s existence, and that nations deserve a state.” However, “liberal Zionists not only acknowledge the existence of Israel and support its existence, they are deeply troubled by its occupation.”
Sucharov said that, while some Israelis and Israel supporters prefer the term “disputed land” to the term “occupation,” Sucharov views “occupation” as “an important word.” She explained, “We’re not just talking about a geographic swap of land. We’re talking about a population of Palestinians who are not citizens of any country.
“The IDF, on a macro level and often on a micro level, is in charge of the area and the daily lives of Palestinians who have to pass through checkpoints to get to work, to farm their land…. We know about the Israeli security barrier or separation wall that has served to disrupt daily lives in many ways in the West Bank.
“So, liberal Zionists are troubled by this idea of occupation and seek to do what they can to end it. As a Canadian from Winnipeg, I feel that by engaging in constructive discussion, constantly being educated, I can help people at a global level think more deeply, critically, and in a more engaged way about issues of global concern.”
Sucharov said that there are financial incentives, as well as ideological motivations, for living in the West Bank. “There are many who’ve moved to the West Bank because it’s cheaper,” she noted. “Part of it, no doubt, was wanting to return to biblical Israel, a sense of having a greater Israel, of being/having religious/national identity fulfilled. There’s another important motivating factor, and that was the idea of Israel having a wider girth, more strategic depth.”
In Sucharov’s view, “the occupation” should not be permanent, and dialogue is needed to get governments together for peace talks. “The only way to end the occupation is if Israelis and Palestinians come together to discuss and negotiate an agreement,” she said.
As for what such an agreement may look like, Sucharov imagines “a city with two capitals: Jerusalem, a holy place for all religions to pray at their own places of worship. Refugees will probably be returned, free return to a Palestinian state. There will probably be some compensation package, [on a] humanitarian basis for some refugees … based on historical agreements.”
If the Geneva initiative does take place, said Sucharov, “Can Israel feel safe with such an agreement?
“It used to be called, ‘give an inch, they’ll take a mile,’” she continued. “Now, there is a concern about the fact that Palestinians in a recent poll have indicated that they would want to use a two-state agreement as the beginnings of full takeover.
“Palestinians, no doubt, would want all of Israel … many of them … and Israelis, no doubt, would want all of Palestine … many of them. The question is, even if some Palestinians were desirous of acquiring or launching terrorist missions with or without the consent of its governing authority, could Israel defend itself?”
If/when Israelis and Palestinians reach an agreement, she said, they would have to make sure that there were “security guarantees from the United States … [that] the U.S. will guarantee the security of Israel.
“Palestine would have to agree to be a de-militarized state. So, both sides will not have to necessarily trust each other … [they] would have to understand that there is a security guarantee in the form of a major global superpower.
“That’s the two-state solution. But, there certainly are those in the military establishment of any state who could stand to gain from an ongoing conflict…. We have to … make peace seem more attractive.”
As things stand, Sucharov said, “Palestinians and Israelis are almost mutually fearful of one another.… I think the biggest obstacle is the culture of mutual fear.”
And then there is the question of whether or not Iran, if there is the possibility of peace between Israelis and Palestinians, will “behave in a suicidal fashion,” said Sucharov. “That’s what, in international relations, [they] call the … idea of nuclear deterrence – the idea that more nukes make the world safer. I’d prefer less nukes, less proliferation, but there is a logic to the idea of stability of nuclear weapons.
“Once peace is achieved by the government, ideally, the next generation grows up in a culture in which the status quo exists.
“Regional threats would be diffused to make peace,” she continued. However, “the Israeli-Palestinian conflict is not the only conflict in the region and we’re not going to see peace on earth, but Iran and other enemies of Israel … Hamas … would have less wind in their sails. The status quo would be peace, so there would hopefully be less local support for their belligerent postures.”
Hand in Hand was started in 1997, with the goal of creating integrated schools wherein both Arab and Jewish kids could study together in a bilingual (Hebrew and Arabic) framework within the public school system. (photo from Hand in Hand)
Starting with just two classes in 1998 – a kindergarten and a Grade 1 class – Hand in Hand now has five schools throughout Israel, serving 1,200 students.
Hand in Hand is the brainchild of Lee Gordon and Amin Kalaf. Gordon grew up in Portland, Ore., before making aliyah; he lived in Israel for 20 years, returning to the United States a few years ago. Kalaf grew up in a small village near Afula and now lives in Jerusalem. They founded Hand in Hand in 1997, with the goal of creating integrated schools wherein both Arab and Jewish kids could study together in a bilingual (Hebrew and Arabic) framework within the public school system. The concept involves both improving the quality of education and being a model for partnership between Jewish and Arab citizens, as well as the public and private sectors.
“We have mayors in the various towns supporting our projects and giving us buildings to use and some funding … so, it’s a public-private partnership,” said Gordon. “There is public funding from Israel and also a lot of private philanthropic support [from] around the world,” he said, referring to the United States, Canada, Europe and, of course, Israel. When Gordon moved back to the United States, he created (and heads) American Friends of Hand in Hand, a nonprofit fundraising organization.
Kalaf’s oldest child graduated from Hand in Hand’s first class of Grade 12 graduates. “We’ve had four high school graduating classes now at our only high school in Jerusalem,” said Gordon. “That’s our biggest school, with 600 students from pre-k to 12th grade.”
Two years ago, Hand in Hand added another component to the organization. “We’ve been doing a community initiative, which we call Shared Communities, in which we’re working to build relationships between Jewish and Arab adults, not just kids,” said Gordon.
Today, there is a whole range of programs for adults, including language classes, holiday celebrations, discussion groups and a men’s basketball team. “We probably have about 3,000 adults in programs around each of our schools,” said Gordon. “Sometimes, the programs are at the schools in the evenings, or in other places.
“They really stood out this past summer when there was all the violence – the kidnappings, the revenge murder of the Palestinian teen, and the two-month-long war in Gaza.”
Shared Communities was active throughout Operation Protective Edge. Despite the tensions and differing views, participants found common ground. One example of this was the program organizing Jerusalem adults and kids going on evening walks together, wearing T-shirts that read, “We refuse to be enemies.”
“They weren’t really protests, but they were saying not everything about Jews and Arabs is about war and conflict,” said Gordon. “Here, we are working together in our school … and, in a little town, people came out onto the side of the roads with signs that read, ‘We are neighbors in peace,’ which is more than just saying, ‘We are peaceful neighbors.’”
Today, there is a whole range of programs for adults, including language classes, holiday celebrations, discussion groups and a men’s basketball team. (photo from Hand in Hand)
At the schools, Hand in Hand works toward keeping the numbers balanced between Arabs and Jews, and between boys and girls.
“These are the main prerequisites,” said Gordon. “Earlier on, we had more Arabs than Jews. Now, we have waiting lists on both sides, though there’s a larger waiting list on the Arab side.
“Most importantly, they are growing fast. For example, in the new school in Tel Aviv (which is a preschool and kindergarten for now), last year, we had one class of 30 students. This year, we have three classes with 100 students in total. And, there was enough interest that we could’ve had 150 kids if we’d have had enough room.”
Gordon added, “There are great teachers and a wonderful curriculum. It looks at multiculturalism, backgrounds and narratives of different religions, because we have Christians, Muslims, Arabs and Jews…. In the younger grades, they have two full-time teachers in each class, one Arab and one Jewish.”
Gordon spoke of the schools’ broad reach.
“You can have an Arab friend the same way you can have a Jewish friend,” he said. “It can help you in the workplace, academia or your social life, and I think that’s a direct impact of Hand in Hand…. From the very beginning, when a Jewish child was invited to an Arab’s home for a birthday party, this involved the parents taking that child in and they’d meet each other. So, there are a lot of friendships happening beyond the walls of the schools … and sometimes the parents’ friendships were long-lasting, even if the children changed friends…. And the families aren’t just the parents. They are uncles, aunts, sister, brothers, cousins…. People hear about it and are impacted.
“We want to be visible because we want the rest of Israel to know about this and to be an example, as an alternative. Things can be different. Jews and Arabs can get along.”
Canadians can make a tax-deductible donation to Hand in Hand via the Jerusalem Foundation of Canada, with which it has a partnership.
“Our goal is to bring this model to as many places as there is interest and to work with populations to help them build a model school in the community,” said Gordon.
