Israel – Page 24

STEAM-powered schooling

ORT delegate Nata Saslofsky with students from the D. Dan and Betty Kahn STEAM Centre at the Rodman Middle School in Kiryat Yam, Israel. (photo from ORT)

As a town with one of the highest percentages of new immigrants in Israel, Kiryat Yam is welcoming many refugees from Ukraine. One of the most important elements of helping these families process their trauma and settle is ensuring that their children’s education resumes.

Kiryat Yam’s low socioeconomic index means that local students face more academic challenges in comparison to their counterparts in the centre of Israel. But it’s here that kindergarten children are being taught how to build and even program simple robots, enabling them to gain rudimentary familiarity with technology in preparation for studying STEAM (science, tech, engineering, art, math) subjects in the future.

“Through our robotics programs in kindergartens, and continuing at the D. Dan and Betty Kahn STEAM Centre at the Rodman Middle School, we provide under-resourced children with an extra boost from the youngest age possible, so that they’ll gain the tools and the confidence to pursue higher education and fulfilling careers,” said Dan Green, chief executive officer of World ORT. Green was speaking on May 16 to World ORT delegates who, for the first time in more than two years, convened in Israel to experience firsthand the extensive work of World ORT and meet students who are directly impacted by it.

During a packed visit to Kiryat Yam, between meetings with the mayor and high-level municipal and educational representatives, delegates got an up-close view of the natural progression of World ORT’s STEAM education in action. After watching 5-year-olds playing with the robots they’d built and programmed, the group met middle-school students at the Kahn STEAM centre’s robotics lab who were delighted to show off the robots they’d built and coded from scratch.

“I was impressed by the Kadima Mada robotics demonstrations in Kiryat Yam,” said Jack Kincler of Montreal, who serves as the ORT Canada co-president. “It teaches kids from a young age about following a thought process, team effort, and step-by-step execution until the final, rewarding result is achieved.”

As an added value to the program, students who have gained a basic level of proficiency are encouraged to mentor their peers, thereby acquiring additional skills that will serve them well.

Nata Saslofsky of Atlanta, Ga., a member of ORT America’s National Leadership CohORT program, said, “Seeing firsthand the passion and excitement of ORT students for the robots they built from ideation to conception was exciting, impressive and heartwarming. It would be an amazing world if all kids had opportunities to pursue their interests by taking courses in STEAM subjects that advanced their skills and knowledge. I believe this will lead to fulfilling careers that bring them self-worth and an opportunity to give back to humanity with greater impact.”

Technion graduate Natalie Korlick, a resident of Kiryat Yam and originally from Russia, is one of the instructors at the STEAM centre. “I remember when an interest in science was considered nerdy. Today it’s become cool. Everyone wants to learn robotics.”

Korlick, who also works as a math and science tutor, said academic gaps are evident in almost all students from all grades. “It’s as if they lost an entire year,” she said, referring to the sporadic, long-distance schooling during COVID. “This year, they have to work extra hard to catch up.”

If that’s true for the students at Rodman, it’s all the more so for the Ukrainian students, who’ve seen their whole world turned upside down, and who must adapt to a new country, language and mentality. Thanks to her knowledge of Russian, Korlick is able to provide an extra level of support for the newly arrived Ukrainian students.

“Helping these kids who have been through so much and who arrived with little more than the clothes on their backs is exactly what we’re about,” said Conrad Giles, who has served as World ORT president for the last six years. “We couldn’t be happier that our programs are being used to help get them on track to a better future.”

– Courtesy International Marketing and Promotion (IMP)

A composer for the Queen

British-Israeli composer Loretta Kay Feld. (photo by Michal Sela)

Loretta Kay Feld was asked by someone close to Queen Elizabeth II to compose three tributes, which, said Kay Feld, “were gifted to Her Majesty to honour her 70 years on the throne, a life filled with grace, fortitude and dedication to her country.”

One work is a personal song, called “The Queen’s Soliloquy,” that premièred last February. The second is “A Symphonic Medley of Music for Her Majesty’s Platinum Jubilee,” which includes four instrumental segments – from “Soliloquy,” the pieces “We Never Felt So Glorious” and “The Lord Chamberlain’s Processional March and Song,” and the third tribute Kay Feld composed for the Queen, which premièred last month, called “70 Years a Queen.”

Kay Feld was born in London and trained in music composition and drama at the Royal College and Guildhall School of Music. She toured with plays and musicals in the West End of London and has published several books. She is a prolific, award-winning composer, lyricist and author, who now lives in Ra’anana, Israel. She made aliyah 11 years ago and is in her final year of a master’s at the Jerusalem Academy of Music and Dance.

“I wanted to come here [Israel] since I was a child in Hebrew school but life has a way of changing your plans,” she said. “I got married and lived in America. I gave concerts all over New York, from 1973 into the ’80s.”

Kay Feld wrote for a children’s television network and composed music in many genres. She has written about 900 songs and musical compositions. One of those is the song “Hymn for Israel.”

“I wrote it after the Yom Kippur War [in 1973] and I received letters from Moshe Dayan and Menachem Begin thanking me. The ‘Shabbat Song’ I wrote is also on YouTube and is sung in communities all over the world. ‘I’m Going to Keep America Singing,’” she said, “was performed at the inaugurations of presidents Obama and Biden, played by the Marine band.”

Making aliyah was one dream come true. Composing for the Queen was another.

When Kay Feld was 19, she performed for the royal family at the Variety Club for Great Britain at Victoria Palace and, after the show, was escorted to the box where the royals were seated. She remembers speaking with Princess Margaret and shaking hands with Queen Elizabeth II.

The opening lyrics of “The Queen’s Soliloquy” are: “You may ask me what I’m thinking on my Platinum Jubilee / And of all these celebrations, what they really mean to me / Well, my mind keeps drifting backwards, to a life yet unforeseen / Trembling at my coronation, unprepared to become a queen.”

“If we make it to threescore and 10,” said Kay Feld, “we’re considered by Judaism to be filled with wisdom, and the Queen is definitely filled with wisdom. They say the Queen learned five languages when she was young, and one of them was Hebrew.”

Kay Feld said she was offered a singer from the Royal National Opera House for “The Queen’s Soliloquy” but instead chose classical and contemporary singer Shlomit Leah Kovalski, who was born in Jerusalem to parents who made aliyah – her father from Montreal, her mother from New York.

Jamie Clarkston Collins and Eli Schurder of SoundSuiteStudio in Jerusalem do post-production of Kay Feld’s music and the videos are directed and edited by Jason Figgis.

Describing her creative process, Kay Feld said, “I compose when I’m out walking along the sea or in nature, and I think about what I’m composing and usually it just comes to me as if from the air. I write all the music in my head and the lyrics usually come at the same time and I go home and write out the manuscript.”

For her third royal tribute, “70 Years a Queen,” Kay Feld said, “I tried to write a song that I felt everybody throughout the world would be able to sing if they desired to. The melody is simple and the lyrics memorable with a tinge of humour.” Such lyrics as “… 70 years a queen / Four children in between / The Grandmama of future kings / Elizabeth, our Queen.”

The music is accompanied by the singing of renowned baritone Noah Brieger, who, Kay Feld said, “Has an outstanding voice with a great tone. He sang the lyrics with meaning and emotion.”

Brieger, like Kovalski, was born in Israel. He graduated from the Jerusalem Academy of Music and continued his training in the United States. An award-winning performer, he has sung in dozens of productions at the Israeli Opera, including lead roles in Don Pasquale (Donizetti), La Cenerentola (Rossini), La Bohème(Puccini), Romeo et Juliette (Gounod), Schitz (Rechter) and more. He also has performed in Germany, the United States, France, Italy and China.

Kay Feld is excited about a new project she has been working on for a number of years – 1897, The Musical. There are 27 original songs and the choreography is by her daughter, Dorothy Eisdorfer.

“The story is about the degrading things they did in Victorian times, but I want to tell the story with dignity,” said Kay Feld. “It expresses the desires of two women, one in the lower and one in the higher class.”

Her plan is to hire an all Israeli cast and crew, “to showcase all the wonderful talent we have here in Israel,” she said. “I’d like to find enough funding so I can pay all the performers fairly.”

She wants to film the musical and livestream it globally “for all the world to see. It will be a most splendid performance.”

For someone whose music has been performed for presidents and queens, Kay Feld remains humble. “I just believe everyone has a gift,” she said. “And if one can use the gift to make the world a better place, that’s what matters.”

Toby Klein Greenwald is an award-winning journalist, educational theatre director, teacher and the editor-in-chief of wholefamily.com. Anyone interested in supporting 1897, The Musical can write to Loretta Kay Feld at lorettakayfeld@gmail.com.

נסיעה שנייה לישראל

חזרתי מנסיעה שנייה לישראל בסוף חודש מאי. בראשית חודש פברואר טסתי בדחיפות לישראל כיוון שאמי היתה מאושפזת במצב קריטי בבית החולים איכילוב שליד ביתה, לאחר שנחנקה מחתיכת תפוח שהיתה בסלט שאכלה. היא נפטרה לאחר מספר ימים ונקברה בדיוק באותו יום בו אבי נקבר, שנה קודם לכן. הנסיעה השנייה לישראל במאי בוצעה על ידי כדי לעזור לאחי להמשיך ולפנות דברים מדירת הורי, במקביל לחתימה על מסמכים שונים בפני עורך הדין של המשפחה. זו בעצם הפעם הראשונה מאז שעזבתי את ישראל לפני למעלה משבע עשרה שנים (בראשית שנת אלפיים וחמש), שאני מגיע לשני ביקורים בשנה. מודה אני שזה יותר מדי בשבילי. הטיסות הארוכות, השינויים בזמנים וכן באופי של שתי המדינות (ישראל וקנדה) מעייפים מאוד

הביקור הנוכחי בישראל היה קצר ונועד כאמור לטיפול בעניינים משפחתיים ולא מפגשים חברתיים. לכן לראשונה מאז עזבתי את ישראל, לא הודעתי מראש לאף אחד מחברי שאני מגיע. למעט אחי ואשתו, באותה סיבה לא פגשתי את שאר חברי המשפחה. כיוון שהספקתי לעמוד בכל המחויבויות ניצלתי את מספר הימים המועט שנשאר לי לפגוש מספר קטן של חברים קרובים. למרות ההיכרות הארוכה, אותה שפה (עברית) בה אנו מדברים, הרגשתי הפעם יותר מתמיד כמה אנו רחוקים זה מזה. אין ספק שהמגורים מחוץ לישראל, הפכו אותי לרחוק וזר מול מה שקורה במדינה, ובעיקר אצל אלה שגרים בה. אינני בטוח שהייתי היום יכול לגור בישראל. זו מדינה שהולכת ומשתנה תדיר ולצערי לכיוון הלא נכון

לפני שטסתי בחזרה לוונקובר הצלחתי להסתובב קצת ברחובותיה העמוסים לעייפה של תל אביב. ומה מצאתי: רעש קשה שחלקו נובע מבניית רכבת תחתית, פקקים אינסופיים ובעיקר ישראלים שלא אכפת להם מכלום. הם מדברים בטלפונים בכל מקום, מעשנים בכל פינה, צופרים נון-סטופ בעת הנהיגה הפרועה שלהם ועוד ועוד. בכל ביקור אני שם לב שגם בתל אביב כמות חובשי הכיפות הולך וגדל. הזכרתי זאת לבעלת בית קפה בכיכר מסריק והיא הגיבה במשפט אחד: “כמות הדתיים והבורים הולך וגדל”. כנראה שהיא צודקת

לאחרונה שמענו שהממשלה החילופית בראשות בנט ולפיד לראש הממשלה הנצחי – נתניהו, לא הצליחה במשימתה להחזיק קדנציה שלמה, ובחירות חדשות יערכו במהלך חודש אוקטובר. לפיכך יש סיכוי גדול שנתניהו שעומד למשפט על מעלליו הלא חוקיים, יחזור שוב לכס השלטון, לאחר שישב כבר על כיסא ראש הממשלה במשך כחמש עשרה שנים. זה הדבר האחרון שישראל צריכה כיום, וזה הדבר העיקרי שימשיך להזיק למדינה ולאזרחיה. נתניהו הוא מלך מלכי הפילוגים. בתקופת שלטונו ההסתה נגד גורמי אכיפת החוק ובית המשפט גדלה באופן משמעותי, כמו גם השסע בין האזרחים: דתיים מול חילוניים, ימנים מול שמאליים, ספרדים מול אשכנזים ויהודים מול ערבים

כשאני מסתובב כיום בישראל אני מרגיש זר לחלוטין. אינני מתחבר למה קורה במדינה, אינני אוהב את התנהגות הישראלים וסדר העדיפות שלהם. גם מבחינה תרבותית אני מרגיש כיום רחוק וזר. זה לא מתאים לי יותר. הישראלים הופכים יותר ויותר ללאומניים, ימנים ודתיים. במקום דו שיח יש יותר שנאה ואלימות מילולית (ולפעמים גם פיזית), במקום סדר יום חדש ובריא יותר למדינה ולאזרחיה: ישראל חוזרת לאחור והדת תופסת מקום מרכזי בחיים

כשעזבתי את תל אביב בטיסה בחזרה לוונקובר, נשמתי עמוקות וניסיתי לארגן את מחשבותי. למסקנה אחת ברורה הגעתי: בשנים הקרובות אינני מתכוון לחזור ולבקר בישראל

Ben-Gurion goes global

Canadian Associates of Ben-Gurion University honouree Martin Thibodeau, B.C. president of RBC Royal Bank, speaks at the June 9 gala. (photo from CABGU)

Less than six decades ago, the city of Beersheva, in Israel, had more camels than people. Now, it is home to one of the world’s most innovative post-secondary institutions – Ben-Gurion University – and 400 British Columbians packed a Vancouver ballroom June 9 to help launch the university’s new School of Sustainability and Climate Change.

The Canadian Associates of Ben-Gurion University (CABGU) event at the Fairmont Pacific Rim Hotel honoured Martin Thibodeau, B.C. president of RBC Royal Bank, and featured Prof. Daniel A. Chamovitz, president of Ben-Gurion University (BGU), in conversation with event emcee Robin Gill.

Since taking the helm of RBC in the province, in 2018, Thibodeau has continued an involvement in Jewish community affairs that began earlier in his career, in Winnipeg and later in Montreal. He credits his mother with instilling in him a respect for multiculturalism and a connection with the Jewish experience.

In 2018, RBC Royal Bank created a cybersecurity partnership with BGU, investing in artificial intelligence and machine learning technologies to develop advanced cyber-security techniques. Two years later, RBC British Columbia sponsored the first two research fellowships at the new School for Sustainability and Climate Change and, later this year, Thibodeau will lead a summit to Israel, bringing a group of Canadian business leaders to BGU. He is engaged with a host of community organizations, including the Jewish Community Centre of Greater Vancouver, the Jewish Federation of Greater Vancouver, United Way of the Lower Mainland, B.C. Children’s Hospital, Science World and others. He is also co-chair of RBC’s Diversity Leadership Council.

“I’m always amazed at the dynamic and progressive work that continues to be produced by the scholars and the teams at Ben-Gurion University,” Thibodeau said at the June event. “The world owes a great deal of debt to the outstanding advancements that have already contributed to how we live and work as a society. I am excited to see what the future holds in the hands of these amazing and brilliant individuals.”

Thibodeau, who oversees 7,000 employees in the province, was introduced by Lorne Segal who, with his wife Melita, co-chaired the event. Segal gave an emotional testimonial to his late father, Joseph Segal, who passed away 10 days earlier, at age 97. Segal said his father had not attended many events in the past several years but had been looking forward to being present to honour Thibodeau.

In his presentation, Thibodeau thanked the Segals for their support, and for their presence in a time of mourning. Thibodeau paid credit to Joe Segal, who called him soon after he arrived on the West Coast, invited him for lunch and offered advice and an open ear.

In recorded greetings, Israel’s ambassador to Canada, Ronen Hoffman, called Thibodeau “far more than just a businessman. He is a leader, innovator and community-oriented friend of the Jewish people, of Israel.”

Chamovitz, the university’s president, noted that David Ben-Gurion’s dream of a university “at the gates of the Negev Desert” was intended to uncover secrets: “How to make energy from the sun, water from the air and agriculture from the infertile sands, taking advantage of resources that, until now, were going to waste.”

The changing climate has made innovations such as solar energy, desalinization and agriculture in inhospitable places answers to urgent questions that affect lands far beyond the Negev.

“We all of a sudden realized that what we thought was a local problem is now a global imperative and people from all over the world started coming to Beersheva to learn from our expertise,” said Chamovitz, who grew up in Pennsylvania and has been president of the university since 2019. The Abraham Accords have opened new doors to cooperation between BGU and Gulf States that need these technologies, he added.

The School of Sustainability and Climate Change was announced last year and, so far, 25 departments are collaborating on planetary life-and-death topics. (See previous articles at jewishindependent.ca.)

“My simple challenge was to get them to collaborate in order to really leverage our expertise into something that’s much greater than the sum of each of those departments,” said Chamovitz. Even the department of Hebrew literature is involved.

“Hebrew literature did a big seminar on climate fiction, understanding how climate change is influencing what people write about and how this literature is influencing public opinion about climate change,” he said.

While BGU was created with the development of the Negev Desert in mind, the work they are doing is global, with impacts reaching British Columbia, said Chamovitz.

“You cannot look at British Columbia divorced from the world,” he said. Flooding and heat domes are processes that are happening worldwide. Mitigation and prevention must take place both locally and globally, he said.

Chamovitz credited the leadership of Thibodeau and RBC for making it easier for BGU to go to other major donors to fund the new school.

Another new development at the university, he said, is a high-tech park dedicated to advanced research in cybertech, agricultural technologies and green energy.

CABGU B.C.-Alberta board member Eli Joseph chaired the event and board member Rachelle Delaney was the convener. Si Brown, president of CABGU B.C.-Alberta, opened the event. The corporate sponsorship committee was chaired by board member Adam Korbin, and David Berson is CABGU regional executive director.

Terry Beech, member of Parliament for Burnaby North-Seymour, brought greetings from the federal government. Representing the government of British Columbia, Minister of Finance Selena Robinson spoke of her family’s connections to Israel.

מסחר עולמי

הישג ישראלי: ‘איי.טו.זד’ מדורגת בין עשר חברות הטכנולוגיות של בורסת טורונטו

החברה הישראלית לעגלות סופרמרקט חכמות ‘איי.טו זד’ התברגה בין עשרת החברות הטכנולוגיות המובילות בבורסה הקנדית. החברה נכנסה לרשימת המדדים המובילים בבורסה בזכות ביצועיה האיכותיים מאוד

קבוצת הטכנולוגיה הישראלית – חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’ יכולה לרשום לעצמה הישג משמעותי נוסף, בענף העגלות החכמות, עם כניסתה לממד החמישים של חברות בינלאומיות מובילות, של הבורסה לניירות ערך בטורונטו שבקנדה. על חמישים החברות נמנות אלה שיש להן ביצועים איכותיים יוצאי דופן בחמישיה מגזרים עיקריים: טכנולוגיה, אנרגיה, תעשייה, כרייה ומדעי החיים. וזאת על פי על פי מספר קריטריונים שעליהם נמנים: צמיחת החברה ביחס לענף שלו היא שייכת, וכן ביצועי המניה של החברה בשנה האחרונה

בנוסף למסחר בבורסה לניירות ערך של טורונטו חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’ נסחרת במקביל גם בבורסת ‘נסד”ק’ האמריקנית, שמיועדת לחברות היי טק טוכנולוגיה. ‘איי.טו.זד’ זוכה אפוא להמלצות קנייה חמות וטובות לאור איכות המוצרה שלה – העגלות החכמות

חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’ שממציאה ומפתחת פתרונות חדישים לאתגרים מורכבים שונים, היא זו שעומדת מאחורי העגלה החכמה. בשלב זה העגלה החכמה היא מוצר הדגל שלה והוא זוכה לחשיפה גדולה. מדובר במוצר המתקדם מסוגו בעולם בשלב זה. העגלה החכמה מתפקדת גם כקופה עצמאית לכל דבר, וכן יש לה אף מסך מגע ומערכת ראייה ממוחשבת. העגלה החכמה שנקראת ‘קסטומייט’ מייעלת את חוות הקנייה על ידי שימוש באלגוריתם חכם והיא נחשבת מאוד ידידותית למשתמש. בעזרת העגלה שיש, לה מסך מגע ומערכת ראייה ממוחשבת, אפשר לסרוק את המוצרים שנרכשו וכן יש אף אפשרות לשלם באמצעותה. וחאיר כן יכולים הקונים לעקוף פשוט את התור הארוך בקופה ולצאת עם העגלה החוצה. או רק עם המוצרים שנרכשו. ובכך נחסך זמן רב מצדם של הקונים שכידוע בדרך כלל מתלוננים על התורים הארוכים בקופות. כן נחסך כוח אדם רב, בזמן שלמנהלי החנויות יש שליטה ובקרה מלאים על כל התהליך של הרכישה והמכירה

העגלה החכמה ‘קסטומייט’ מאפשרת למנהלי החנויות להפעיל גם פרסום ממוקד למי שמשתמש בה, כולל שיווק ישיר וכן מבצעים מיוחדים. כך שהכנסות חנויות יכולות לעלות בזמן ששהוצאות שלהן יקטנו שמעותית

לדברי מנכ”ל פרוייקט ‘קסטומייט’ של חברת הטכנולוגיות החכמות ‘איי.טו.זד’, רפי ים, העגלה החכמה נמצאית בתהליכי שיפור מתמיד, מבחינת החומרה והתוכנה. זאת כדי להשיג פתרונות משלימים, אפלקציות ויכולות שונות שיתנו ערך מוסף ללקוחות, לחנויות ולמשקיעים בחברה הנסחרת בבורסאות כאמור של טורונטו ‘ונסד”ק’ האמריקנית. ים מוסיף כי פלטפורמת העגלה החכמה ‘קסטומייט’ תופץ ותשווק בחנויות שונות בכל רחבי העולם. ים מציין עוד שהחברה גאה להיות בימים אלה חלק ממדד החברות האיכותיות של בורסת טורונטו שבקנדה

הישג קנדי: ביקושי ענק לדגנים ותבואות מכל העולם

המלחמה הבלתי נתפסת של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, באוקראינה המיסכנה, שינתה משמעותית את מפת אספקת הסחורות העולמית. רבים במערב לא האמינו שפוטין הדיקטטור יחרחר מלחמה ברמה כזו ויחליט שיום אחד הוא רוצה לחסל את אוקראינה על תושביה. מקביל מדינות המערב בהן קנדה יעשו מעט עבור אוקראינה וזה מצער

ולפיכך משבר חמור זה יצר מחסור עולמי גדול בדגנים ותבואות, בין היתר כיוון שרוסיה מקשה על אוקראינה ליצא חיטה באמצעות חסימת המעבר בים השחור. רוסיה עצמה אף נתקלת במחסומים קשים ביותר לייצא את החיטה שלה, לאור הסנקציות הכלכליות הקשות שהוטלו עליה מצד מדינות המערב השונות. המרוויחה הגדולה מכך היא קנדה שהפכה לספקית חילופית טובה למדינות רבות בעולם

העולם מגיע לקנדה לאור המשבר הארוך הזה, וקנדה מצידה שולחת דגנים ותבואות של החקלאים המקומיים לכמאה ועשרים מדינות שונות. על רשימת המדינות שפנו לאחרונה לקנדה לקבל את התוצרת החקלאית שלה נמנות: טורקיה, אלגי’ריה, תוניסיה וברזיל. במקביל מדינות אחרות שלא סובלות בשלב זה ממחסור ביבולים השונים, פונות כל הזמן לקנדה ומבקשות להגדיל את היבוא החקלאי. זאת, כדי לבסס את מאגרים שלהן לשעת חירום כי כידוע משברים לא חסרים בעולם: מגיפת הקוביד, פגעי אקלים שונים, סיכסוך ומתיחות בין מדינות שונות ועוד ועוד

ההתחממות הגלובלית העולמית לא פוסחת על קנדה וגם היא יוצאת נפסדת מכך משמעותית ביותר. הבצורת הקשה בקנדה בשנה שעברה, פגעה קשה ביצוא של חיטה וקנולה למדינות העולם השונות. בשלב זה קשה לקנדה לסגור את החוזים בהיקפים שהיא רגילה להם. זה יקרה רק אם אספקה של היבולים השונים תחזור לרמות הרגילות בשנה הנוכחית

בנוסף למשבר הגלובלי הנוכחי שנולד ממלחמתה הקשה של רוסיה באוקראינה, גם מגפת הקוביד הנמשכת כבר כשנתיים ויותר “עזרה” ליצור שיבושים קשים באפסקת סחורות בכל רחבי העולם. עתה מכולות ריקות במספר גדול מאוד נשלחות לסין כדי לסייע בסגירת העיכובים באספקה, שנוצרו במהלת המגיפה. לכן מובילי דגנים קנדיים מתקשים להשיג מכולות להעביר את סחורותיהם למדינות שונות ברחבי העולם

חרף האתגרים הקשים הללו, קנדה ויצרני הסחורות והחקלאים שלה עדיין נמצאים בעמדת יתרון. מחירי הנפט והאשלג הגואים כל הזמן הגדילו את הרווחים וסייעו באיזון התקציב הציבורי של קנדה. מחוז אלברטה שבמערב המדינה, שרוב הכנסותיו מגיעות מתעשיית הנפט והגז, צופה עודף תקציבי בשנה הפיסקאלית הנוכחית, לראשונה זה שמונה שנים. זאת לאחר שנים של מיתון קשה באלברטה, שגרם לרבים להפוך למובטלים ובמקביל חברות רבות בתחום האנרגיה הפסיקו את פעילותן במחוז

לאחר המחסור הגדול בנפט בעיקר בגלל הסנקציות הכלכליות שהופנו כנגד רוסיה, הסכימה קנדה כמו ארה”ב, להגדיל משמעותית את יצור משלוחי הגז הטבעי והנפט שלה. מדובר על גידול ביצור של כמאתיים אלף חביות נפט ביום, וכן גידול ביצור של כמאה אלף חביות גז טבעי ביום

במדינות המערב סוף סוף הגיעו למסקנה שיש “להיגמל” מרכישת אנרגיה מרוסיה, שנחשבת ליצואנית הנפט והגז הגדולה ביותר למדינות ביבשת אירופה. המשבר הנוכחי עם הרוסים מויח שוב ושוב, שכדאי ואף מומלץ למערב לנתק כל תלות ברוסים. השאלה המשמעותית עתה כי כמה זמן זה יקח למדינות אירופה השונות ובעיקרן גרמניה, למצוא תחליפים לנפט ולגז של הרוסים

קנדה נחשבת לאחת מיצרניות האשלגן הגדולות בעולם. חברת נוטריין הקנדית שהיא יצרנית האשלגן הגדולה בעולם, הגדילה רק לאחרונה את הייוצר שלה בעשרה אחוזים לרגל פניות רבות מברזיל

השר למשאבי הטבע בממשלה הפדרלית הליברלית, ג’ונתן ווילקינסון, מציין כי כי גורמים רשמיים מטעם מדינות שונות פנו אליו במהלך כנס סוכנות האנרגיה הבינלאומית ,שנערך לאחרונה בפריז, כדי לבחון היתכנות להחלפת האשלג, אורניום וסחורות חקלאיות רוסיות, בקנדיות. במהלך הפסגה הבינלאומית אמר ווילקינסון, כי קנדה, שהיא הרביעית בגודלה בעולם מבחינת עתודות נפט, תוכל להגדיל בהדרגה את המשלוחים בשלוש מאות אלף חביות ביום. בנוסף גם יצרנית האורניום הגדולה במדינה ‘קמקו’ (בסיסה במחוז סיסקצ’ואן) צפויה להגדיל את ייצור האורניום במכרות שלה, בקנדה ובארה”ב. ‘קמקו’ הנחשבת ליצרנית האורניום השנייה בגודל בעולם, מפיקה כשמונה עשר אחוז מכמות האורניום שבעולם

במסגרת הסנקציות נגד רוסיה, הודיעה קנדה לאחרונה כי היא מטילה סנקציות נגד האוליגרך רוסי-ישראלי, ויקטור וקלסברג, הנחשב למקורב לפוטין

Yom Yerushalayim tainted

Yom Yerushalayim took place Sunday, commemorating the reunification of the city during the 1967 Six Day War. The liberation of the Western Wall, a moment captured so powerfully through an iconic photo of three awe-struck young soldiers, is an unforgettable part of Jewish history.

The reunification of the city was by no means merely a symbolic or administrative event. Neither was it solely a national victory. In the millennia-long history of the Jewish people’s connection to the Second Temple, there have been just two decades when Jewish prayer at the Western Wall has been interrupted – the years between 1948 and 1967, when Jordan occupied East Jerusalem and refused freedom of religious observance at Judaism’s holiest site.

Put mildly, the reunification of the city and its spiritual implications, as well as its political ones, represent a massive historical event. So, it is hardly surprising that emotions run high on the subject. Now, at a time when political extremism is sadly on the rise in so many places in the world, including in Israel, it is likewise hardly surprising that Yom Yerushalayim would be a lightning rod for the worst elements in Israeli society.

On Monday, top Israeli leaders condemned some of the words and deeds of a minority of participants in Sunday’s Yom Yerushalayim parade. Some of the men who marched through the Old City’s Muslim Quarter wore T-shirts with phrases like “Rabbi Kahane was right” and images of a machine gun emerging from a Star of David. Some marchers chanted calls for death to Arabs and slapped racist stickers on the shutters of Muslim storefronts that had wisely closed for the afternoon. Young men shouted “Whores” at a group of Arab women watching the passing spectacle.

Yom Yerushalayim is a day for celebration. While imperfect, Israel ensures freedom of worship at holy sites under its jurisdiction, something occupying Arab forces (that is, Jordan) refused to do. Most of the celebrants Sunday did not exhibit xenophobia and hatred.

Still, the best are tainted by the worst. In this space several weeks ago, in relation to the appearance of Nazi flags and other atrocities at the “truckers” protest in Ottawa, we said: “It is no less abhorrent to march alongside people carrying a swastika flag than it is to carry a swastika flag.”

To march alongside evil is to condone it.

To their credit, top Israeli leaders responded strongly, albeit a day after the abhorrent actions took place. Benny Gantz, the defence minister, said it is time to declare several of the groups involved in the mayhem as terrorist groups. Among them are extremist groups like La Familia and Lehava.

Israelis – and Jews – are very often held to a higher standard than other nations. This is a phenomenon with deep, discriminatory roots. Put simply, it may be a natural, though cynical, human reaction to adherents of the original form of ethical monotheism, i.e. if Jews cannot exemplify superhuman virtue, the justification presumably goes, why should the rest of humanity feel compelled to behave any better?

Conversely, though, the fact that critics (or enemies) of the Jewish people are hypocrites should not affect Jews’ own striving for ethical conduct. The bad behaviour of others is not an excuse for bad behaviour by anyone. Israel as a state – and Jews as a people – must roundly condemn the perpetrators of xenophobia and violence last Sunday.

And Gantz is right. It’s time to call out these perpetrators for what they are.

Honouring those who’ve died

Four decades ago, Chaya Harel was approached by one of the teachers at her son’s Jerusalem high school. The son, Yuval, who was in his final year of school, had come to the teacher seeking advice. He was in love with Sigal, but knew the importance of succeeding in the upcoming matriculation exams. How should he allocate his time?

The teacher asked the mother for her advice and promised to pass it along as coming from the teacher, rather from Yuval’s mother, Chaya.

The mother’s advice was to spend more time with Sigal. Yuval, she reasoned, could always improve his grades later.

Tragically, Yuval Harel was killed in 1982, during the First Lebanon War. Later, in grief, Chaya Harel would say, “I had some comfort knowing it was my best advice.”

The story was shared May 3 by Geoffrey Druker at Vancouver’s annual ceremony marking Yom Hazikaron, Israel’s official day of remembrance for those fallen in war and victims of terror attacks.

Yuval Harel was one of two young men of the same name who died in the same war, a few days apart. They were two of more than 24,000 killed over 74 years, whose memories were honoured at the Vancouver event and at similar ceremonies worldwide.

“This year, as in previous years, we remember our fallen,” said Druker, who is chair of Vancouver’s Yom Hazikaron committee. “And the list painfully keeps lengthening. These past months, Israelis and foreign citizens, Jews and non-Jews, men and women, were killed on the streets, in the pubs, gas stations [and] shopping strips in Israel by terrorist attacks. Fifty-six people were added this year to the list and 84 injured soldiers [who] passed away are recognized as fallen soldiers.”

This year’s ceremony also marked 25 years since the deadliest crash in the history of the Israeli Air Force. (See jewishindependent.ca/25-years-since-deadly-crash.)

Druker shared the story of Yigal Amster, a son of Holocaust survivors who lived with asthma.

“When he joined the army, he tried to hide it,” said Druker. “He asked to join the tank corps. He wished to become an officer.” When his commanders noticed his difficulty breathing in poor air quality, Amster was assigned to a medic course.

“When the Yom Kippur [War] broke out, in 1973, he was sent to help the troops in the Suez Canal. While in an armoured vehicle, he was hit and later died from his injuries. He was 20 years old.”

Amster’s cousin, Vancouverite Charlotte Katzen, read Yizkor in his memory and in memory of all the fallen.

“May the nation of Israel remember its sons and daughters, faithful and courageous,” Katzen read the prayer in English. “The soldiers of the Israel Defence Forces, members of the undergrounds, members of the intelligence community, security and policemen, who fell in the wars of Israel, and all of whom that were killed – within Israel and outside of Israel – by terrorists. May the people of Israel keep them in their memory and be blessed with their seed; mourn the splendour of youth, the altruism of valour, the dedication of will and the dignity of self-sacrifice, which came to an end in the heavy battles. May our fallen be sealed forever within the hearts of all Israel, in this generation and forevermore.”

Michael Balshine read Yizkor for his father, Avigdor Balshine, a member of the Haganah and a pioneer in Israel’s water sector. On Feb. 23, 1948, while working with Mekorot, the national water company of Israel, Avigdor Balshine and his colleague Mark Feigin were ambushed and killed in Wadi Milik. Michael Balshine was 6 years old.

Ilene-Jo Bellas lit a candle in memory of her cousin, Fern Rykiss, who was a 17-year-old from Winnipeg who was murdered on a bus from Tel Aviv to Jerusalem in 1989.

Tamara Frankel lit a candle in memory of her family member Amnon Shapira.

Photographs were projected of family members and friends of members of the Vancouver community whose lives are among those lost in the past 74 years.

Idit Shamir, consul general of Israel in Toronto and Western Canada, sent video greetings.

“On this day, Israelis and Jews around the world remember the pain the bereaved families carry with them every day,” said Shamir. “We remember that our independence has come with a heavy price. We bow our heads with eternal gratitude to those who have paid the price, Jews and non-Jews, Israeli-born and immigrants, all those who have fallen for the state of Israel. We know that we are here because of them…. We thank the fallen sons and daughters who have protected us. We embrace their families and all the bereaved families who have sacrificed so much. We promise that their immense sacrifice will never be in vain and we pledge to do whatever is necessary to ensure that the privilege they have given us, we will give to others, to our children, their children and to the countless generations to come, the privilege of standing tall. The privilege of standing proud. The privilege of standing strong. The privilege of being a free people in our land.”

In attendance at the ceremony was Commander Robert D’Eon of the Royal Canadian Navy.

שבע עשרה שנים בוונקובר בצל מותה של אמי

בדרך כלל אני זוכר היטב את היום בו נחתי בקנדה לאחר שעזבתי את ישראל, אך השנה לאור מות אמי, התאריך הזה לא בדיוק עבר בראשי. אני נחתתי בוונקובר בחמישה עשר בפברואר אלפיים וחמש ומאז אני כאן. מדובר כבר בלמעלה משבע עשרה שנים

כאמור לא “חגגתי” השנה בשבעה עשר בפברואר את יום השנה של בואי לונקובר, כיוון שאמי נפטרה בשישה בפברואר. הגעתי בטיסת חירום לישראל כדי להיות עימה בבית החולים, ולמחרת הגעתי היא נפטרה. כאילו חיכתה רק לבואי

לאחר השבעה בה הגיעו עשרות חברים, מכרים של אחי אמיר ושלי, וכמובן בני משפחה וכן חברות רבות של אמא ושכנות שלה, נזקקתי ליום מנוחה לעקל את כל מה שעבר עלי. ואז בשבוע השני והאחרון שלי בתל אביב, התחלתי לארגן את דירת אמי לקראת הפינוי. עברתי על אין סוף מסמכים, ספרים, חפצי אמנות ובגדים, כדי לבדוק מה חשוב ומה לא. מה להמשיך ולשמור ומה לתרום. לפיכך לא היה לי זמן ומקום לחשוב על השבעה עשר בפברואר – שכאמור הוא “יום השנה” שלי כאן בוונקובר

השנתיים וחצי האחרונות בוונקובר ובכלל היום קשות מנשוא ומאוד מאוד מסובכות. הקוביד שיבש לנו את החיים והפכנו כמעט לאסירים בבתים ובאזור. בראשית שנה שעברה איבדתי את אבי שמת בגיל תעשים וארבעה חודשים, מסובכים של קוביד. אבא היה חולה מאוד וידענו שהסוף מגיע. לא יכולתי להגיע להלוויתו בגלל מגבלות הקוביד, ולפיכך ראיתי אותה באמצעות זום

אחי ואני חשבנו אמא תוכל לחיות עמנו עוד שנים רבות לאור כך שמצב בריאותה היה מצויין, לאשה בגיל תעשים ושתיים. היא הצליחה להתאושש ממותו של אבא וזה דבר לא פשוט לאחר שבעים ואחת שנות נישואים. אמא חזרה לשגרת החיים שלה שכללה מפגשים עם הרבה מחברותיה, עם בני המשפחה, ספורט כמעט כל יום וקריאת ספרים

באחד הימים (בשני לפברואר) היא ירדה מדירתה לאכול סלט, נחנקה בפתאומיות מתפוח שהיה בו והסיפור שלה נגמר מהר מאוד. היא הועברה לבית החולים איכילוב ולאחר ארבעה ימים נקבע מותה

ועתה כשאני משחזר את מה שעבר עלי בשנים האחרונות ובעיקר בשנה האחרונה, בה נפרדתי תחילה מאבא ולאחר מכן מאמא, קשה לי לחזור לשגרת החיים הרגילה, ולחשוב על שבעה עשרה השנים שלי כאן – בונקובר

כל צורת החיים שלי השתנה עת עברתי מתל אביב לוונקובר. קודם כל בישראל עבדתי במשרה מלאה כעיתונאי בתחום התקשורת, וכיום כאן זה תחביב בלבד. בשמונה השנים האחרונות אני עובד בחברה שמספקת הלוואות למי שלא יכול לקבל אותן מהבנק, ותפקידי הוא המבקר

בארץ הייתי מוקף בני משפחה חברים וכמובן היו לי בנות זוג לתקופות ארוכות בחיי. השהגעתי לוונקובר היכרתי כאן רק חבר אחד שעזב את תל אביב מספר שנים לפני. לאט לאט הצלחתי להכיר אנשים וכיום יש לי גם כן (כמו בתל אביב) מספר חברים טובים, בהם ישראלים, יהודים קנדים ומקומיים

ומהיבט האישי: מזה ארבע שנים ושמונה חודשים, יש לי בת זוג קבועה שהגיעה לוונקובר מסין. וואנווי גרה כאן כשמונה שנים ובשנתיים האחרונות היא עובדת בממשלה הפדרלית. יש לנו חיי אהבה ושותפות טובה, קירבה גדולה והרבה עניין משותף – בעיקר בתחומי האמנות והתרבות. החיים שלנו ביחד טובים מאוד ואנו רק מצפים להמשך של עוד ועוד

לסיכום: אין לי על מה להתלונן בשבע עשרה השנים שאני גר בבית בוונקובר

SFU students vote BDS

On April 20, the Simon Fraser Student Society (SFSS) voted in favour of boycott, divestment and sanctions (BDS) against Israel. The motion is in support of Palestinian liberation, which it defines as resistance against Israeli “settler-colonialism” and the occupation of historic Palestine – including the West Bank, Gaza and the present-day state of Israel.

The Hillel chapter at SFU issued a statement on April 20 denouncing the motion.

“Evidently, this motion, and the student council standing in support of it are not concerned with the safety of Jewish students on SFU campus,” reads the statement. “The adoption of the policy, which passed unanimously this evening, and which violates SFU, provincial and federal law, sets a dangerous precedent for Jewish safety, freedom of association and political mobilization on campus.”

The day after the SFSS vote, another campus group also voted on a motion related to debates over Israel.

On April 21, more than 60% of the Queen’s University Faculty Association (QUFA) voted in favour of a motion that opposed the adoption of the working definition of antisemitism from the International Holocaust Remembrance Alliance (IHRA).

The IHRA working definition of antisemitism was adopted in May 2016, and states that antisemitism is “a certain perception of Jews, which may be expressed as hatred toward Jews. Rhetorical and physical manifestations of antisemitism are directed toward Jewish or non-Jewish individuals and/or their property, toward Jewish community institutions and religious facilities.”

The document also lists many examples that could fall into the broader definition of antisemitism. Among the examples are statements about Jewish people and Israel, including “denying the Jewish people their right to self-determination, e.g., by claiming that the existence of a state of Israel is a racist endeavour.”

According to the QUFA motion, this definition threatens academic freedom and intersectional anti-racist and decolonial initiatives.

“The IHRA deﬁnition of antisemitism misconstrues antisemitism to include a broad range of criticism of the state of Israel, particularly targeting

decolonial and anti-racist critiques of the policies, structures and practices of Israel,” the motion reads. “Such targeted attacks, which primarily impact racialized faculty and students, will have a negative effect on the academic freedom of our members in the classroom, in their research and in campus politics more broadly.”

Jordan Morelli, QUFA president, said in an email that the motion was brought forward by individual members of the association, as is their right according to the association’s democratic processes. He also said the vote itself was preceded by a balanced discussion in which everybody who wanted to speak was given the opportunity to do so. Morelli further added that Queen’s recently revised policy on harassment and discrimination defines antisemitism in a manner consistent with the Ontario Human Rights Code policies, and that other faculty organizations at other schools, as well as at federal and provincial levels, have expressed similar concerns with the IHRA definition of antisemitism.

Before the vote, Queen’s Hillel published an open letter signed by more than 1,600 people – current Jewish and non-Jewish students, alumni, family members and community members – asking the faculty to vote against the motion.

“This statement contributes to the erasure of Jewish history, religiosity and values. To exclude the Jewish community from impacted ‘racialized faculty and students’ does harm to multi-racial, long-established Jewish communities. It overwrites our lived reality of centuries of constant displacement, colonization, conquest and migration,” the letter reads.

The letter also says that the fears about restricting criticism of Israel and academic freedom do not follow from a “fair” reading of the definition, as Israel is not mentioned in the definition itself, but only in the follow-up examples of what may constitute antisemitism. The letter also questioned why it does not fall to Jewish groups to define their own oppression.

“It is our understanding that a fundamental principle of anti-oppression work is allowing affected communities to define their own oppression,” reads the letter. “It is not the place of any organization external to our community…. It is the Jewish community, and the Jewish community alone, who get to decide this. This double-standard is antisemitic.”

The Hillel letter did note that some of the faculty who proposed the motion are Jewish, but said their views are out-of-sync with the vast majority of Canadian Jews.

After the motion passed, Queen’s Hillel published a statement that said they were “deeply saddened,” called the vote “an utter disgrace,” especially because no actionable steps were suggested in the motion to combat growing antisemitism on campus. However, the statement also said they were “immensely proud” of the support shown across the community.

At McGill, a similar motion in support of Palestinian solidarity that was passed by more than 70% of the Students’ Society of McGill University (SSMU) was not ratified by SSMU’s board of governors. In a statement published on April 22, the board said they could not adopt the policy because it contravened numerous SSMU governing documents, including its constitution, equity policy and Quebec law.

The original version of this article was published by The CJN. For more national Jewish news, visit thecjn.ca.

StandWithUs Canada course

Hussein Mansour Aboubakr (PR photo)

After an almost three-year hiatus due to the pandemic, StandWithUs Canada is again holding events. On May 15, StandWithUs Canada and the Diamond Foundation are presenting the crash course Antisemitism and Anti-Zionism Today: What to Expect on Campus.

The course is a chance for high school (grades 11 and 12) and first-year university students to attend interactive sessions, hear from speakers, meet like-minded students and enjoy a free kosher dinner. Students who register and attend can also receive community service hours and a gift card.

Speakers include Penina Edery, high school director, StandWithUs Canada, and Aviv Attia, StandWithUs educator and Israeli speaker. Special guest speaker Hussein Mansour Aboubakr was a dissident imprisoned in his home of Cairo, Egypt, for the crime of wanting to learn more about the country and the people he was raised to hate – Israel and Jews. One of the course sessions will be Aboubakr speaking about his journey. Other sessions will include a panel of students speaking about their experiences with antisemitism and anti-Zionism in high school and university.

The Diamond Foundation is sponsoring this crash course to reach out to Vancouver high school students and their families, to help them learn the skills, get the knowledge and find out about the resources available to support Israel and fight antisemitism. Also involved in presenting the event with StandWithUs Canada are Camp Hatikvah, Masa Israel Journey, King David High School and the Jewish Federation of Greater Vancouver.

The May 15 crash course will take place at KDHS from 4 to 8 p.m. Registration is required to attend. Students can register at forms.gle/hPncontVmAC4Jfor6.

– Courtesy StandWithUs Canada