Canada – Page 9

Election changes little

Green party leader Annamie Paul lost her bid for a seat in Toronto Centre. (photo from annamiepaul.ca)

Annamie Paul, the first female Jewish leader of a Canadian federal party, saw her hopes crushed Monday night as the Green vote plummeted across the country and she badly lost her bid for a seat in Toronto Centre. Paul came fourth in the riding, taking less than 9% of the vote. Her party lost one of its two British Columbia seats but, in their only bright spot, picked up a new riding in Ontario.

Having been kneecapped by internal party clashes in the lead-up to the election call, Paul was in an unenviable position, leading a party that had tried to oust her in a battle sparked by, or at least nominally blamed on, Paul’s moderate call for restraint during the Israel-Hamas conflict last spring.

Paul was not the only leader disappointed on election night. While politicians painted the outcomes in sunny terms, no one got much of what they wanted. After a $600 million election in the midst of a pandemic, the big picture in Canada’s political landscape is almost unchanged. With minor adjustments expected as mail-in ballots are counted, the Liberals and Conservatives are almost exactly where they were when the election was called.

Most prominently, reelected Prime Minister Justin Trudeau failed in his gambit to turn his minority into a majority government. The expense, resources and dangers of a pandemic election were rewarded with a nearly identical outcome as the last election.

Likewise, Erin O’Toole, who led his Conservatives to an almost identical result, will face discontent over his attempts to pull the party to the centre. Had the strategy worked, he would have been dubbed a genius, but failure will almost certainly unleash the wrath of his party’s right flank, which was largely thrown under the bus after O’Toole won the leadership on a slogan that depicted him as the “true blue” candidate, the more right-leaning of the two front-running options.

Jagmeet Singh, leader of the New Democrats, and Yves-François Blanchet, leader of the Bloc Quebecois, both appeared to resonate with their target constituencies, but, when the votes were counted, their electoral fortunes were only mildly improved. Maxime Bernier, leader of the People’s Party, lost his bid for a seat in Quebec and, while his party’s surprisingly strong showing in parts of the country, particularly on the Prairies, may have hurt the Conservatives, it left his own candidates empty-handed.

Several B.C. ridings remained too close to call at press time, including Vancouver Granville. Liberal Taleeb Noormohamad was about 200 votes ahead of New Democrat Anjali Appadurai as mail-in ballots were being counted. Despite polls showing Liberals falling behind in the province, the party appears to have held all its seats and even picked up both Richmond ridings. Steveston-Richmond East is a swing riding that has returned to the Liberal fold after a two-year interregnum. But, while few observers thought Richmond Centre was in play, Conservative incumbent Alice Wong is marginally behind Liberal Wilson Miao.

There were only two known Jewish candidates in British Columbia. In Nanaimo-Ladysmith, Conservative Tamara Kronis remains about 1,000 votes behind New Democrat Lisa Marie Barron at press time, a margin that will be a steep climb to overcome with just mail-in ballots remaining. The riding was watched nationally, as it was one of just two Green seats in Parliament. Paul Manly, who has a history of anti-Israel activism, fell to third place in a tight race. In West Vancouver-Sunshine Coast-Sea to Sky Country, New Democrat Avi Lewis placed a respectable third, with about 26% of the vote in one of Canada’s wealthiest ridings, while Liberal incumbent Patrick Weiler held on against a comeback effort by former Conservative MP John Weston.

(See editorials, “Election about nothing” and “Green party reckonings.”)

Election about nothing

Justin Trudeau’s gamble on winning a majority backfired. Still, whatever outrage Canadians felt about marching to the polls amid a pandemic didn’t cost him much (beyond the $600 million expense of the election itself). The Liberal party returned with an almost identical seat count as the one they started with. All the other parties had an equally uneventful night. In 338 ridings, of course, there were plenty of individual surprises – candidates expected to win lost and longshots saw victories – but it all amounted to a wash in the big picture.

Aside from Trudeau’s personal ambition to turn a minority government into a majority, the election turned out to be about not much. The handling of the pandemic, the economy, the environment, foreign affairs – all the usual topics got their time in the limelight but none captured the passion of voters. The ballot question, if there was one, turned out to be, quite simply, more of the same, yes or no? And Canadians responded: meh.

The campaign began inauspiciously, with a split screen showing Trudeau visiting Rideau Hall at the very moment all hell broke loose in Afghanistan. Foreign affairs are rarely a defining factor in Canadian elections, and this one was no different. Canada’s sometimes wishy-washy foreign policy will likely be unaltered. Barring some dramatic shift, Canada will probably continue to placate the Chinese government rather than confront them, go along to get along at the United Nations and walk a mushy middle ground on Israel and Palestine.

Equally unchanged, presumably, will be Canada’s domestic policies. The economy is doing well, especially given the challenges of the pandemic, and voters seemed to neither reward nor punish the governing party.

On the campaign trail, we saw alarming images of vitriol and even some violence. Voices of rage drove some of the fringe movements, like the People’s Party, to surprising levels of support, but gratefully their xenophobia and base hatreds will not be represented in the House of Commons. That particular incarnation of far-right extremism will ideally dissipate in the aftermath of their electoral failure.

Yet, voters who before thought that a prime minister dissolving Parliament to seek a majority mandate is hardly an unknown phenomenon in our system may now look at the status quo that resulted from the 36-day campaign with even more cynicism. As it stands, Trudeau survived. But, in the end, what was the election about? The answer appears to be … nothing.

Green party reckonings

During the election campaign, Green leader Annamie Paul was surprisingly candid about her precarious position at the helm of her party. She acknowledged that she spent almost all the campaign in her home riding of Toronto Centre because she might not be welcomed by Green candidates across the country. She suffered a near-defenestration just before the election and the simmering internal strife the Greens barely managed to conceal through the campaign will inevitably boil over now, especially after her own poor results in Toronto Centre.

Paul faced horrific online racism and antisemitism during and after her campaign for the party leadership. We trust that she will share more of her experiences without reservation now that her tenure is almost certainly at an end. Rarely has so talented and qualified an individual offered themselves for public office – and even more infrequently has any political figure been so ill-treated by their own party.

Canadians, but especially Green party regulars, must examine what happened. Paul and other members of the party owe it to Canadians to examine the entrails of this affair and determine what roles racism, misogyny and antisemitism played in the matter. If there are Green activists who have legitimate grievances against Paul, they should be transparent and demonstrate that their extraordinary treatment of their leader was based on policy or strategic differences and not on her innate identities.

הקוביד מראה את ההבדלים בין קנדה לדרום אמריקה – חלק ב

המכר של מדרום אמריקה מנסה להסביר לי מדוע עדיף לגור ביבשת שלו ולא במערב. מה הוא אומר: “החיים במערב לחוצים פי כמה מאשר במדינות הלטיניות, זה ברור. אני מדבר על הכלל. אדם צריך לעבוד קשה כדי להתפרנס, מה שלא צריך פה עבור אדם כמוני שבא עם סכום כסף מסוים ולא צריך להיות מודאג כלכלית. אגב, גם אתה כמובן צריך לעבוד לא מעט או קשה, תלוי בהגדרה. כל אחד עושה מה שמתאים לו. אני עצמי לא הייתי עובר לחיות במדינה מערבית ועובד שם קשה. זה לא בשבילי. אני מבהיר מראש שאני לא אומר את זה בנימת ביקורת עליך. זה פשוט לא מתאים לי. אני לא אהגר למדינה אחרת כדי לעבוד קשה יותר מכפי שעבדתי בישראל. היגרתי כדי לשנות לחלוטין את אורח חיי, לחיות בקלות ובנינוחות ובלי לחץ ולהגשים כמה מטרות וחלומות שהיו לי, ואני עושה את זה גם בימי מגפה”. אם כן ידידי הלטיני שכח את מה שהוא מספר לי כל הזמן על המדינות הלטיניות שלו: מדובר במדינות עניות שברובן הדיקטטורות שולטות, בלגן ושחיתות אינסופיים. במדינתו אפילו את התרופות גונבים ואחר כך מוכרים אותן בשוק שחור. הוא לא מפסיק להתלונן על השכנים המרעישים, על רעש קבוע מהרחובות ובקיצור אין דין ואין דיין.

האיש הלטיני מספר לי כי הוא גר במקום יפה עם הרבה טבע נהדר ולי זה נשמע ממש כמו וונקובר. הוא מזכיר סוף סוף גם את המגרעות: “התיירות מביאה איתה דינאמיות אך יותר רעש. התיירות מביאה גם בעיות, כידוע. החיים כאן לא לחוצים בכלל. מאיפה קיבלת את הרושם הזה? הוא חוזר ואומר: בעיר תיירותית יש יתרונות וחסרונות. החסרונות באים לידי ביטוי בימי מגפה, הרבה פחות בימים כתיקונם. מצד שני, אילו הייתי נביא וידעתי שתפרוץ מגפה ספק אם הייתי עובר לכאן, כי התיירות מביאה יותר נדבקים כידוע לכול. באוקטובר 2019 כשאמרת לי בלחץ: תצא מהמדינה לא הבנתי בכלל מה אתה רוצה וממה אתה לחוץ. הייתי יחד עם עוד ידיד איטלקי היחידים בבריכה ושחיתי בכיף. בריכות לא חסרות כאן, מפלים, נחלים. לא היה שום סיכון. ידעתי שזה יימשך שבוע או מקסימום שבועיים, וכך קרה. את דרום אמריקה ויתרונותיה אינך מכיר מספיק. על חסרונותיה בימים אלה דיברנו מספיק. הייתי רוצה להבהיר כשדברתי על “חיים לחוצים” בחייו של המכר מדרום אמריקה, התכוונתי לכך שמפגינים חסמו את כל הכבישים הראשיים ואי אפשר היה לזוז לשום מקום. אלימות קשה. בתקופת הקוביד כל אחד עושה כרצונו, אנשים מסתובבים ברחובות ללא מסכות, כמות הנדבקים עצומה ורוב מוחלט של החיסונים מגיע מסין ומרוסיה וכידוע איכותם נמוכה ביותר. האיש שכח להזכיר שבמשך חודשים ארוכים הוא כמעט ולא יוצא מהבית בגלל המגפה הקשה.

כדי להצדיק מדוע הוא בחר דווקא לגור באחת מהמדינות העניות ביותר ביבשת הדרומית, הוא אומר: “את העולם המערבי אני מכיר היטב. ביקרתי בארצות מערביות לא מעטות. עזבתי את המערב מרצוני וידעתי למה. אם המגפה הזו תימשך אולי אחזור אליו, אבל לא מאהבת מרדכי. המציאות בעולם משתנה כל הזמן ולא לטובה. מה שהתאים לאתמול, לא בהכרח מתאים להיום, ומה שמתאים להיום, לא בהכרח יתאים למחר”. שוב שכח האיש את העובדה שבעולם המערבי יש יציבות בחיים ובמשטרים, לעומת חוסר יציבות קשה מאוד במרבית מדינות הדרום, שזקוקות לעזרה מהמערב כל הזמן.

גבי בעולם הלטיני אומר האיש יש ספרות, תרבות, מחול ומוסיקה ותיאטרון משובח. יצירות לטיניות ומכל העולם, כולל אופרה וכל דבר. אם לא הייתה בו תרבות, הוא לא הייתי נשאר לגור שם. אגב, רמת הספרות במדינות הלטיניות גבוהה מאוד ואתה יכול לפגוש כאן אינטלקטואלים וסופרים מהשורה הראשונה. בדרום אמריקה יש ירידי ספרות יותר מאשר בישראל ובמדינות רבות אחרות. בטוחני שהוא מדייק הפעם לשם שינוי בנושא התרבות, אך אי אפשר לטעון שבעולם המערבי אין יותר תרבות מאשר בדרומי. למשל בוונקובר עד לפריצת המגפה, באופן קבוע הלכתי עם בת זוגתי לקונצרטים, אופרות, הופעות מוסיקליות, סרטים ותערוכות. בתקופת הקוביד אנו ממשיכים מדי מספר שבועות להגיע למועדון הג’אז ‘פרנקי’, והאווירה בו ממש מצוינת ומזכירה מועדונים דומים בארה”ב ואירופה.

המכר חוזר לדבר שוב הפעם על המגפה שממאנת להסתיים והוא אומר: “אתה צודק שחובה להתחסן אבל השאלה מה הלאה. המגפה רחוקה מלהיגמר, אחוזי ההגנה נמוכים יותר מטענת דוברי פייזר, הדלתא גרם לנזק קשה הרבה יותר, כמות הנדבקים גדולה ולא רק בין אנשים שלא התחסנו. שים לב שבישראל היו הרבה מאוד נדבקים. מדינות רבות חוזרות לתקנות חירום, הגבלות ואף סגר כולל ארה”ב. ולגבי חיסון שלישי? ככל הנראה יהיה, וכל זאת בגלל שילוב של התנהלות שלומיאלית של הממשלות, התנהגות שערורייתית של הציבור וכמובן התפשטות וריאנטים. זכותך כמובן לחשוב אחרת אבל המציאות ברורה. טוב לשמוע שבוונקובר המצב טוב. אבל המגפה רחוקה מלהיגמר. גם בישראל המצב היה טוב עד שהדלתא הגיעה לשם. העולם רצה כפר גלובאלי כפי שכתבתי לך פעם וקיבל אותו ישר לפרצוף”. אני אגב מסכים עם המכר שהמגפה רחוקה להסתיים אך לדעתי, שמגובה בעמדת הרופאים הבכירים בעולם, זאת כיוון שאחוז סרבני החיסונים גבוה מאוד. טענתי לפני חודשים ואני טוען גם כיום ביתר שאת כי כולם מחויבים להתחסן, למעט אלה שאסור להם להתחסן מסיבות רפואיות. ומי שלא מוכן להתחסן – יש את הצורך להגבילו. טוב לדעת שמספר הולך וגדל של מדינות מתחילות לנקוט בעמדה תקיפה נגד מתנגדי החיסונים.

האיש הלטיני טען שאני מזלזל במסכות אך הזכרתי לו שרכשתי מאות מסכות כאשר המגפה החלה. הוא ממשיך: “במחוזות רבים בעולם לצערנו המסכות הן חיוניות, לפני מתן החיסונים ולצערנו גם לאחר קבלתם. עד כמה הן עוזרות כפי שאתה כותב, זו שאלה באמת טובה. במשהו הן מן הסתם עוזרות. אבל בוא נגיד לסיכום: להשתמש רק במסכה זה עלול להיות לא להספיק, לסמוך רק על החיסון בלי המסכה, גם זה לא בטוח שיספיק בגלל הבהמות, ואתה יודע יפה שהאנושות היא כרגע הגורם המרכזי של הפצת המגפה”. אני מסכים לחלוטין עם האמירה שבגלל התנהגות רשלנית של תושבי העולם המגפה עדיין חייה וקיימת. אם זאת אחזור ואציין שוב הפעם כי החיסונים הם הפתרון היחידי והקבוע למגפה. אנו נאלצים כיום להתחיל ולקבל חיסון שלישי, כיוון שרבים מסרבים להתחסן. אם מספר המחוסנים לא יעלה משמעותית נאלץ לקבל גם חיסון רביעי וחמישי ויתכן וזה יהפוך לנוהג קבוע – חיסון שנתי לקוביד במקביל לחיסון השנתי להשפעת.

שמח אני לגור בוונקובר ובמחוז בריטיש קולומביה שבו מספר המחוסנים כיום הוא הגבוה בעולם. לא הייתי רוצה היום ובכלל אף פעם לגור באחת ממדינות

דרום אמריקה. הבעיות שם הן כה גדולות, חוסר המשמעת של התושבים, העוני, האלימות והפשע ועוד צרות ללא הפסק. עדיף לגור בבריטיש קולומביה היפה שלנו.

Election amid chaggim

Much has been made of the challenges facing Canadians as the country engages in its 44th federal general election while still in the grips of a pandemic. For Jewish voters, the succession of holidays in the weeks leading up to the Sept. 20 election makes scheduling events like community forums with candidates extra confounding.

Nevertheless, the Centre for Israel and Jewish Affairs (CIJA), along with partner agencies, will present a number of events across the country. Here in Metro Vancouver, there will be a virtual town hall on Sept. 14, 4 p.m., co-presented, as is tradition, with SUCCESS, the United Chinese Community Enrichment Services Society. Topics addressed will include racism and hate crimes; seniors’ care; post-pandemic economic recovery; immigrants and refugees; safe and healthy communities; and the sustainability of charitable and nonprofit organizations.

Two days earlier, on Sept. 12, a Richmond-focused virtual town hall will take place at 5 p.m., co-presented by CIJA and the Kehila Society of Richmond.

Tucked in between, on Sept. 13, is a national town hall, presented virtually from Toronto, again hosted by CIJA, this time in partnership with The CJN. All events are accessible from the website cija.ca/election.

Locally on Sept. 13, there is an all-candidates meeting on seniors issues for the ridings of Vancouver Granville and Vancouver South, co-hosted by Jewish Seniors Alliance. To register for it, visit jsalliance.org.

CIJA also has released a federal issues guide, outlining what it considers to be priorities on matters of domestic and foreign policy.

Among the recommendations is a request to supplement the Security Infrastructure Program, which provides funds to enhance security at institutions such as synagogues and community centres, with a program modeled after the Community Security Trust in the United Kingdom, which trains volunteers to provide patrols, situational awareness and threat prevention.

The guide urges amending the criminal code to make Holocaust denial an indictable offence and developing a standardized national social studies curriculum on antisemitism and the Holocaust.

The document, which is downloadable from the CIJA website, calls on the next government to address online hate through education and enforcement, including a social literacy campaign to “sensitize Canadians to the potent role social media plays in bullying, harassment, intimidation, dissemination of hate, and threats.” It calls for reestablishing provisions in the Canadian Human Rights Act to combat hate speech and strengthening Canadian tax laws to prohibit charities from promoting or inciting antisemitism or violent extremism.

The foreign affairs section calls on the government to ensure that Canadian humanitarian aid to Palestinians “goes where it is intended” and to oppose one-sided United Nations resolutions singling out Israel. It also calls on the government to demand that the Palestinian Authority stop the “paid to slay” program that rewards terrorism. It also calls for putting pressure on Iran until it “demonstrates meaningful improvements in comes into full compliance with its international obligations.”

Other CIJA recommendations include:

Implementing the United Nations Declaration on the Rights of Indigenous Peoples “as an important step toward truth and reconciliation.”
Putting pressure on Eastern European countries “that have evaded their responsibility to pass meaningful restitution laws” for Holocaust survivors and their descendants.
Strengthening immigration and refugee policies particularly to support those targeted for their identity, such as Christians and Yazidis in Iraq, LGBTQ2+ people in Chechnya and Iran, and Rohingyas in Myanmar.
Reintroducing the question about religion in the census “to prevent continued underreporting of Jewish Canadians.”
Ending the three-month celibacy requirement for LGBTQ2+ blood donors.

The full document is downloadable at cija.ca/election.

The Canadian Jewish Political Affairs Committee (CJPAC) is also busy during the campaign.

CJPAC engages “Jewish and pro-Israel Canadians in the democratic process” and helps community members build relationships within the Canadian political arena. Their website, cjpac.ca, has links to all major political parties, as well as links to volunteering and getting involved in campaigns. There is a final volunteer training webinar available at noon Pacific time on Sept. 13.

For information on your riding, where to vote and a list of candidates, go to the Elections Canada website at elections.ca.

Two Jews are on ballot

Jewish community members Tamara Kronis (Conservative party) and Avi Lewis (NDP) are running in the upcoming federal election. (photos from candidates)

British Columbia’s comparatively small Jewish community has produced a number of senior political figures, including the province’s first Jewish premier, Dave Barrett, and the current minister of finance, Selina Robinson, and minister of environment and climate change strategy, George Heyman. In this federal election, there appear to be just two candidates in British Columbia who are Jewish.

Tamara Kronis is the Conservative Party of Canada candidate for Nanaimo-Ladysmith. The riding is being closely watched by national observers as it is home to one of only two Green party MPs. Paul Manly, the incumbent, once sought an NDP nomination but was rejected by the party, apparently due to controversy over his positions on Israel and Palestine. While the other Green MP, former leader Elizabeth May, is seen as safe in her riding of Saanich-Gulf Islands, Manly appears to be in (at least) a three-way race with Kronis and New Democrat Lisa Marie Barron. Michelle Corfield is the Liberal candidate.

Kronis is a lawyer and heads a jewelry manufacturing and retail business. Until last month, she was associate chair of the Ontario Human Rights Tribunal and an independent director of Toronto Hydro. Earlier in her career, she served as director of advocacy for EGALE Canada, the national LGBTQ+ organization. She was a trial assistant at the International Criminal Tribunal for the former Yugoslavia.

Across the water and across the spectrum, Avi Lewis is the New Democratic Party candidate in West Vancouver-Sunshine Coast-Sea-to-Sky Country. A scion of Canada’s left-wing dynasty, Lewis is the son of journalist Michele Landsberg and Stephen Lewis, a former Ontario NDP leader and Canadian ambassador to the United Nations. His grandfather, David Lewis, was the leader of Canada’s NDP, from 1971 to 1975.

Avi Lewis is a journalist and activist who recently produced and co-wrote the Emmy-nominated animated short film about the Green New Deal, Message from the Future, with U.S. Representative Alexandria Ocasio-Cortez.

Lewis co-authored “The Leap Manifesto,” which was “a call to action on climate and inequality that was launched by an historic coalition of Indigenous leaders, unions and environmentalists, and signed by more than 50,000 Canadians,” according to Lewis’s website.

Lewis has an uphill climb. The riding, which straddles some of Canada’s wealthiest voters and the disparate communities along Howe Sound, has back-and-forthed between the Liberals and Conservatives in recent years. It is held by two-term Liberal MP Patrick Weiler, who is beating back a challenge from former Conservative MP John Weston. In 2019, the NDP candidate came fourth, well behind the Green party.

Environment a Jewish issue

Or Shalom members Lorne Malliin and Marianne Rev organized a demonstration at the office of Harjit Sajjan, federal minister of national defence and MP for Vancouver South. (photo from Lorne Mallin)

The heat dome that sent much of British Columbia into an unprecedented spell of sweltering weather, followed by wildfires that have destroyed vast swaths of western North America, including the B.C. town of Lytton, and extreme weather events like Hurricane Ida have put climate and the environment at the top of many people’s priorities. With the federal election now days away, all federal parties have honed their pitches to voters on issues of the environment.

Jewish activists have been vocal on these issues recently, reflecting the growing realization that impacts of climate change are not a remote future potential but an immediate and measurable phenomenon.

Marianne Rev, a member of the tikkun olam committee at Or Shalom synagogue, was one of many Jewish people who participated in a series of demonstrations at the offices of scores of members of Parliament on July 29. With her friend and fellow Or Shalom member Lorne Mallin, Rev organized an event at the office of Harjit Sajjan, federal minister of national defence and MP for Vancouver South. Other local demonstrations took place at the offices of Vancouver Quadra MP Joyce Murray and North Vancouver MP Jonathan Wilkinson, who is also the federal minister of environment and climate change.

“It was part of an action organized by 350.org,” Rev told the Independent. The organization 350.org was founded in 2008 to build a global climate movement and was so named because 350 parts per million is the safe concentration of carbon dioxide in the atmosphere. (Concentrations are now 414.6 parts per million.)

“I’ve been increasingly involved in climate action, political action, climate justice,” said Rev, a retired physician.

While she was told in advance that Sajjan would not be available to meet on July 29, Rev was disappointed that, when her group of about 25 activists arrived at the office, it was closed. Nevertheless, she and a small group of others met with the minister on Aug. 9.

“We had an excellent meeting,” she said. “There were two very specific asks.”

Her group, as well as those participating across the country, asked MPs for a moratorium on all new or expanded production and transporting of fossil fuels, including the Trans Mountain Pipeline expansion. Second, they demanded a “just transition” away from fossil fuels to allow workers in those industries to shift to other sectors.

Rev said the response her group got from Sajjan was voiced by Wilkinson in the media.

“He blurted out the party line, which, shockingly, Wilkinson repeated many times over on the morning of the ninth, when the [Intergovernmental Panel on Climate Change] put out their report saying that we are code red for humanity,” she said. “[The government says] that we need the TMX to fund the transition to renewables. As such, it’s completely false.… It’s totally fallacious political B.S. that has been put out on the population for decades. Renewable energy is free. It’s not free to get there, but wind and sun is free.”

Rev gives credit to Adam v’Adamah, one of British Columbia’s pioneering Jewish environmental groups, and said that the environment and climate are logical concerns for Jews.

“Jews have always been very interested and driven regarding social justice, and the environment and climate are very much climate justice issues,” she said.

Rabbi Dan Moskovitz, senior rabbi at Temple Sholom, concurs.

“I’ve been involved with [environmental issues] informally for my entire life, but formally, as a congregation, three years ago we launched an initiative to make clear that the climate and the environment is a Jewish issue,” he said. “I see it in very religious terms in the sense that we are commanded to be guardians of the earth, stewards of the earth. So, it’s a mitzvah, a religious obligation, to be good stewards of the earth. I challenged my congregation to join me in that effort and I challenged our Jewish community and they’ve responded, to put this on our community agenda, to see this as a pressing concern for the Jewish community and for the Jewish people. The Jewish Federation has an environmental task force now. We have been talking with CIJA [the Centre for Israel and Jewish Affairs] to get it on their list of priorities and to get the politics out of it and to see it for what it is, which is an existential threat to this world that we are commanded to be caretakers and stewards of.”

As Jewish voters ponder their ballot choices, Moskovitz has some thoughts.

“Rhetoric is lovely and nice and, for the most part, all the campaigns, as I hear them, say basically the right things about the environment,” he said. “But who is doing something or who is in a position to do something? The time for talking is over.… If you don’t do what you’re preaching or praying for, then it’s just noise and we can’t afford more noise because, if we’ve seen anything over this past summer, with the fires here and in the States, and, as we saw the impact of what staying home during the early part of COVID did for our environment in allowing it to rest and to have its own sabbatical year … we can see that we can’t keep using and abusing this God-given gift, which is the world we live in. We are just renters here. We don’t own it.”

Parties back JCC plan

The leading federal political parties have pledged their support to the redevelopment of the Jewish Community Centre of Greater Vancouver. Kailin Che, the Conservative Candidate for Vancouver Granville, issued a release Sept. 1, saying that a Conservative government would commit to the redevelopment of the facility. The Conservative campaign did not commit to a dollar amount.

The federal Liberals also made a commitment. Taleeb Noormohamad, the Liberal candidate in Vancouver Granville, announced the next day that a reelected Liberal government would contribute $25 million to the project – the same contribution that the province has committed to and the amount JCC officials requested.

The entire project is budgeted at $427 million, including $155 for a new community centre, childcare spaces and seniors care and $272 million to construct 500 to 600 units of mixed-use rental housing. The new centre is estimated for completion in late 2024 and the housing component is anticipated in 2027-28.

Volunteer during election

Oct. 21, 2019, seems like a lifetime ago, doesn’t it? That was the date of the last Canadian federal election. Since then, it’s been a world of endless uncertainties and instability.

The Jewish community has witnessed levels of antisemitism that haven’t been seen for decades. Hate crime numbers are way up. The aura of anti-Israel sentiment, especially following the conflict earlier this year in Gaza, has created an environment that has many feeling unsafe and anxious. The silence of many within the political sector has been cause for concern. On top of all of this, the havoc of the COVID pandemic is still felt daily.

Let’s be real: people are upset and worried. The past 22 months since the last election have presented incredible challenges to our well-being and shown that nothing is guaranteed. The Canadian Jewish community has demonstrated its resilience and fortitude but there is a lot more to do, especially when it comes to elections. We’ve seen firsthand what an important role the government plays in our lives, especially regarding the pandemic, so it’s vital that we extend our efforts more effectively in the political realm.

The Jewish community makes up less than 1.1% of the population and is concentrated in just a handful of ridings – 10 out of 338. That’s only three percent. Our numbers are continuing to decline. In politics, relationships matter. If we limit ourselves to involvement in only three percent of ridings and three percent of candidates, we are at a major disadvantage when it comes to our community and the things we care about.

To ensure our voices are heard, members of the Jewish community must continue to build relationships and educate MPs in ridings from coast to coast. This starts with political engagement, and it starts with each of us. As Rabbi Tarfon said, “It is not your duty to finish the work, but neither are you at liberty to neglect it.”

The good news is that we have the tools to get engaged so we can work beyond the local ridings where we vote. While the Canadian Jewish Political Affairs Committee (CJPAC) does not engage in or facilitate lobbying and advocacy, we do act as a concierge, helping members of our community to get engaged politically.

Another important factor is that change is inevitable with elections. In 2019, 98 first-time MPs (27%) were elected, 60 of whom were in ridings that flipped seats. A third of those 60 MPs defeated the second-place finisher by less than five percent of the vote. As for this election, at the time we wrote this, 26 incumbents had decided not to run for reelection. Many more ridings will change hands. This means that, no matter which way the election goes, our community will need to build new relationships with new parliamentarians.

We can jumpstart that process. Community members like you can volunteer and acquaint yourselves with candidates from beyond your own riding and across the country. Every campaign is in dire need of volunteers, and even just a few hours can be a huge help. Often just a few more volunteers can make the difference between winning and losing a race. Plus, the appreciation for a volunteer’s work – no matter how big or small – is something that’s not easily forgotten.

There is, of course, one element that’s changed the game with this election: COVID. While it’s still possible to engage in traditional methods of volunteering – door-knocking, handing out literature in the community, putting up lawn signs or working in a polling station – understandably, some are hesitant to participate under pandemic circumstances.

But fear not: there are many physically distanced ways to volunteer, including from your own home. And you don’t have to be politically experienced to do it. All you have to do is raise your hand and show up. CJPAC will connect you to the campaign of your choice.

For those who feel more comfortable with a bit of instruction, CJPAC’s team makes it simple by training you on the basics of campaign volunteering. You can volunteer in your local riding or in one of the other many ridings where a strong Jewish presence is absent. Perhaps that means traveling 20 to 30 minutes away from your home or simply making phone calls from your couch for a candidate in a more remote part of the country.

The first step is to sign up at cjpac.ca/volunteer, and CJPAC will connect you with the campaign or candidate of your choice.

As Jews, we are committed to community service and contributing to the greater society. While it’s been a rough several months, we don’t have to stand alone. It doesn’t matter what party you align with: it’s vital to the health and safety of the Canadian Jewish community to build relationships with all parties. We can accomplish that together by getting engaged.

Jeffrey Feldman is chair of the Canadian Jewish Political Affairs Committee and Mark Waldman is the executive director of CJPAC. This op-ed was first published on thecjn.ca.

הקוביד מראה את ההבדלים בין קנדה לדרום אמריקה

(photo from essenceofemail.com)

בחודשים האחרונים בזמן שמגפת הקורונה ממשיכה לטלטל את חיינו התכתבתי מספר פעמים עם מכר שגר בדרום אמריקה. הוא בחר לגור באחד מהאזורים הבעייתיים בעולם, והקוביד מראה בברור מה ההבדל ביננו החיים בקנדה המסודרת, לבינם החיים בג’ונגל אין סופי של בעיות. שלא נדע.

אומר לי המכר הדרום אמריקני: “כאשר אתה רואה כיצד בני העשרים משתוללים כאן בדרום אמריקה כאילו אכול ושתוה אז מה נגיד על כך?”

בנושא החיסונים הראה לי מכרי שדעתו שונה מדעתי והוא שאב מידע ממש לא נכון. אצלנו כאן במערב החיסונים הם הפתרון הקבוע, הברור ובעצם היחידי להילחם במגפה. ואלו אצלו הכול הפוך משום מה. “החיסון של פייזר נניח עובד לטווח הקצר. בעולם המערבי אפשר להיות יותר אופטימי, אבל הייתי מציג אופטימיות זהירה. כל פעם מתגלות מוטציות חדשות שהמומחים בעיני עצמם טוענים שלא בטוח שהחיסון מכסה אותם. אני לא מתנגד לחיסונים אך הם הרע במיעוטו. סיפרתי לך שכמה ממקורביי סבלו מתופעות לוואי חמורות אחרי שקיבלו את החיסון. אני אוהב להקשיב למגוון דעות. זה לא אומר שאני מתנגד. החיסונים אינם נותנים מענה של מאה אחוז לקוביד והתאמתם טובה לרוב האוכלוסייה, אך לא לכולה”.

אכן יש לחיסונים תופעות לוואי אמרתי לו אך הן בטלות בשישים לעומת היתרונות הגדולים בהגנה שהם מייצרים. אך הוא בשלו חי בעולם לא מציאותי.

ההחמרה כיום במגפת הקוביד נובעת מסיבה אחת עיקרית: רבים בעולם כולל בארה”ב, קנדה וישראל – עדיין לא חוסנו. זה שורש הבעיה ועלינו מוטל להסביר לכל מתנגדי החיסונים עד כמה חשוב שגם הם יחוסנו, עבורם ועבור כולנו. לצערי המכר מדרום אמריקה חושב אחרת לגמרי: “אני עצמי נמנע מכל תעמולה בעד או נגד של החיסונים וברור שאין כיום פתרון טוב יותר לעתיד העולם. אני לא מיסיונר של חיסונים אך גם לא נוהג כמו המטורפים שטוענים שאין בכלל קוביד”.

זה נכון שתחילה עת שפורסם המידע הראשונה על הטכנולוגיה החדישה, בהן משתמשות יצרניות החיסונים חברת ביונטק הגרמנית שמשתפת פעולה עם חברת פייזר האמריקנית וחברת מודרנה האמריקנית, היה חשש שיש סכנה בדבר. אך לאחר שבוצעו הניסויים התברר שין מקום לחשש. החיסונים החדישים עובדים ואינם מסכנים את בריאותנו, למעט תופעות לוואי אצל מעטים. האיש מדרום אמריקה לא מעודכן ומסביר לי דברים שכבר שכחנו: “השפעת החיסונים תיקבע לא רק בטווח הקצר אלא בטווח הארוך. חברות התרופות משתמשות בשיטות חדישות שיוצרות מצב שיכול לגרום לשינוי בדי. אן. איי. את זה אומרים מומחים גדולים ממני וממך. צריך להקשיב לטעמי גם לטענות הללו של המומחים. אני עצמי לא עסוק בנושא יומם ולילה. אני עסוק בדברים שמעסיקים אותי וגורמים לי להנאה גדולה יותר”.

אנו במערב יודעים שהחיסונים עובדים ויתכן ונזקק לחיסון שלישי לקראת סוף השנה. אולי נקבל חיסון נגד הקוביד מדי שנה כך שהדבר יהפוך לנורמה, כמו החיסונים לשפעת. אצל המכר מדרום אמריקה הכול זמני ממש כמו כל החיים ביבשת הזו: “אין בכלל ויכוח שהחיסונים ללא יוצא מן הכלל הם לא לכל החיים. לכך אני מתכוון שאני כותב שהם זמניים. זה ברור כשמש. ברור כבר אחרי שנה יצטרכו לתת חיסון שלישי. מה יהיה אחרי החיסון השלישי זו שאלה שאין תשובה עליה כרגע. ברור לגמרי שהמדענים ידאגו שהחיסונים האלה ילכו וישתפרו עם הזמן בתקווה שיהפכו לחיסון אחד ויחיד ולכל החיים”.

הדרום אמריקני מסביר לי על הבעיות ביבשת שלו. כבר אמרתי לו בעבר שעליו לצאת משם אך הוא מסרב מסיבותיו שלו. יכולתי בעבר אולי לעזור לו להגר לוונקובר אך הוא לא מעוניין. לכן לא מפתיע מה שהוא אומר על האזור בו הוא חי: “המרחק בין קנדה לדרום אמריקה הוא כמו המרחק בינה לבין גלקסיה אחרת. אתה כותב מוונקובר, שם הכול נראה סביר יותר. תראה קצת חדשות מארצות דרום אמריקה ותבין כמה חמורה המגפה כאן. המנהיגים בדרום אמריקה בוחרים בחיסון הסיני כי זה הפתרון הכי קל ואת דעתי עליהם אתה יודע. זה גם הכי זול והם מקבלים גם חלק בחינם. החברות המערביות כמו פייזר שולחות כמויות סמליות והם לא רוצים או יכולים לחכות. המנהיגים כאן מנסים להציג לעמים שלהם מצג שווא כאילו הם נאבקים בהצלחה במגפה. הנה, השגנו חיסונים. אבל תראה מה קורה בצ’ילה. זה לא יאומן. זה אומר הכול, אבל איפה הפרשנים? צ’ילה שהיא המדינה שהתחסנה בהיקף הכי גדול בדרום אמריקה והכי מהר, אלא מה. חיסונים סיניים. ומה לדעתך קורה שם? גל מגפה גדול שוטף שוב את המדינה. נדמה לי שצריך לעשות אחד ועוד אחד, אבל אני לא שומע את הפרשנים משמיעים את הפרשנות הנכונה ומתריעים. סין מוכרת חיסונים סוג ז’, ככה שמי מהמעצמות שיתרום או ימכור הראשון הוא שישיג את ההשפעה שהוא מחפש. הצרה היא שהסינים מספקים הכי מהר את הסחורה וההמונים ישלמו את המחיר כמו בצ’ילה. כנראה שהרשויות כאן פוחדות מסין ולא רוצות לצאת נגדה. הציבור מטומטם והציבור ישלם. אבל גם המנהיגים. זה עניין פוליטי מורכב. נשיא ארה”ב ג’ו ביידן, כדאי שיחלק 500 מיליון חיסונים בין מאה ארצות בצורה שווה. זה הדבר הנכון לעשות. בדרום אמריקה המגפה משתוללת הרבה יותר מאשר באפריקה”.

כדי לנחם את המכר מדרום אמריקה המסביר כל הזמן כמה המצב קשה באזורו, שלחתי לו ידיעה אינפורמטיבית מרויטרס על חיסונים שנרכשו עבור מדינתו. משום מה הוא התבלבל (כנראה בהשפעת הסגר הקשה ועוד צרות של קוביד) וטען ששלחתי לו פיק ניוז, על כך שכביכול מדינתו תקבל מיליוני מנות של פייזר. זה פשוט לא נכון כי רויטרס דיברו על מספר כולל של חיסונים שיגיע למדינתו, כולל הרוסיים ופייזר. אז מה הוא אומר לי: “אני סבור שלא צריך לעסוק יותר מדי בדיון על החיסונים, כי המציאות כאן שונה וכדי להבין אותה צריך ללמוד את הנושא. שלחת לי מאמר באנגלית. האם אתה מאמין שאכן מנהיגים לטינים יעמדו במילתם? מתי בדיוק זה קרה? אם טראמפ היה פיק ניוז, אז מה נגיד על דרום אמריקה? המצב כאן בעייתי ואף חמור. נתנו לקשישים בני שמונים ותשעים להמתין תחת השמש או הגשם שעות רבות, כדי לקבל חיסונים. ומי אתה חושב היא המדינה הראשונה ששולחת חיסונים? יפה, ניחשת. סין. היא שלחה מיליוני חיסונים לעומת כמאה אלף של פייזר. מן הנתונים האלה אתה יכול להבין את התמונה המדויקת. יגיעו גם חיסוני ספוטניק. כדי לקבל פייזר צריך ממש פרוטקציה. אז אל תכתוב לי בבקשה יותר שאני מתנגד לפייזר בגלל שיש זריקה שלישית או כל סיבה אחרת. אני מתנגד לחיסון סיני”. המכר שוב התבלבל כי מעולם לא כתבתי שהוא מתנגד לחיסון שלישי ולא הזכרתי במילה את החיסונים הסיניים שאינני מחשיבם בכלל. המגפה בלבלה אותו עוד יותר.

לשמחתנו כאן בקנדה המצב הרבה יותר טוב מדרום אמריקה. תמיד טענתי שבעת משברים רואים את ההבדלים הגדולים בין צפון אמריקה לדרומה. אך מי שבחר מרצון לחיות ביבשת הדרומית צריך להבין שהוא לקח על עצמו סכנות אין ספור. המכר הדרומי מתעצבן על הדיון במגפה וכותב לי בקצור רוח: “כשכתבתי לך שלא מעניין אותי לעסוק בחיסונים זה מן הטעם הפשוט: המצב כאן ברור עבורי, ואין סיבה לדוש בזה יותר מאשר בשיחה קצרה ותמציתית ואין צורך בהתכתבות ארוכה שמייצרת אי הבנות. כשאתה כותב לי על המצב בישראל או אצלך, אני שמח לשמוע, אבל לצערנו זה לא המצב בדרום אמריקה. די נמאס לי לעסוק בזה. אני קורא מהר ומבין מהר. לא מעוניין לעסוק בנושא החיסונים כל הזמן. אלה הן אנרגיות שליליות שגוזלות לא רק זמן רב אלא גם אנרגיות חיוביות שעוזרות לי להיות פרודוקטיבי בענייני. זו הגישה שלי כרגע והיא הנכונה למצב. היא מביאה לתוצאות”.

אנו בקנדה ובמערב בכלל מאמינים בחיסונים והם נותנים את המענה הנכון, למגפה שפקדה אותנו מזה כשנה וחצי. אך האיש מהדרום ספקן ביותר: “ברור שדעתי על החיסונים חיובית אבל אני אדם ספקן, תמיד הייתי ותמיד אישאר לשמחתי. במצב הנוכחי של העולם, החיסונים הם הפתרון הכי טוב לסיטואציה. אבל כשאני מדבר על הרע במיעוטו אני מתכוון למשהו אחר. כשאני מדבר על חיסון זמני אני מתכוון לחיסון לשנה. זה מה שאומרים המומחים ומנהלי חברות המייצרות את החיסונים. הפעם כנראה שזה לא פיק ניוז. אני רק מצטט אותם”.

המכר מדרום אמריקה מנסה להסביר לי עתה את מה שקורה בישראל. כאילו לא ידעתי. הוא אומר: “לגבי נתוני פייזר ובכן ישראל אכן הייתה מעבדה ניסיונית שלהם. הם אמרו בהתחלה שההגנה היא של תשעים וחמישה אחוז. אבל אחרי הניסוי בישראל הם אמרו שההגנה היא רק של תעשים ואחד אחוזי הצלחה למניעת המחלה בכלל ותשעים וחמישה אחוז של מניעת מחלה קשה. כשכתבתי לך על הנתון הזה ברור שלא מובן מזה שאני מצפה להגנה של מאה אחוז. מה פתאום? אין מאה אחוז ושלמות בשום דבר. הם הגיעו לאחוז הזה בתוך תקופה כה קצרה זה בהחלט עבודה חשובה של המדענים. אם אתה שואל אותי גם חיסון של שמונים או שמונים וחמישה אחוז הוא ראוי. אני מזכיר לך שאני אדם שיודע לתחקר ואם אני כותב לך מידע, זה מבוסס. בזמן האחרון אני קורא פחות כי זה די משעמם”.

שוב הוא נזכר להסביר לי בפעם המאה עד כמה המצב קשה בדרום אמריקה. אגב אם אני אזכיר לו את הבעיות הקשות ביבשת שלו שעולות ממה שהוא אומר לי מזה חודשים ארוכים, יטען האיש כי אני “מעצים” את הדברים, בזמן שבעצם הוא מדחיק אותם. “אני חי במציאות אחרת ממך ובמציאות שלי יש מגפה, יש סיכונים גדולים, מכפי שאתה מכיר, ואין חיסונים לפי שעה שנותנים מענה אמיתי למגפה. חיסון סיני להערכתי לא נותן מענה מספיק. כמות הנדבקים כאן ממשיכה להיות גדולה כמו בכל רחבי דרום אמריקה. שים לב, אין כאן תרופות שנותנות מענה אמיתי לקוביד. בתי החולים מפוצצים, בימים האחרונים רופאים מפגינים נגד האנומליה שאין תרופות. בעבר המצב כאן היה חמור אף יותר. חוקי המשחק כאן שונים לגמרי מכפי שאתה מכיר. כמות הנדבקים גדולה עשרות מונים יותר ממה שמדווחים, כמות המתים גדולה כאן בהרבה ממה שמדווחים, ואף אחד כאן לא אומר את האמת”.

כמה טוב לי שאני חי בוונקובר ובמערב ורחוק עד כמה שאפשר מהדרום הבעייתי.