האם הנדל”ן בוונקובר הוא בועה שעומדת להתפוצץ? (צילום: Cynthia Ramsay)
יש הטוענים ששוק הנדל”ן של אזור ונקובר הוא בועה שעומדת להתפוצץ כל רגע, והם אף דואגים להזהיר את הציבור הרחב מפני כיביכול סכנה גדולה זו. הבנק השוויצי יו.בי.אס טוען שוונקובר היא העיר שנמצאת בסכנה הגדולה בכל העולם להפוך לבועת נדל”ן, לאור עליות המחירים הבלתי פוסקות של השוק. ונקובר נמצאת במקום הראשון בדירוג של הבנק שבחן שמונה עשר מרכזים פיננסיים ברחבי העולם, לפי עליית מחירי הנדל”ן בשנה האחרונה. אחרי ונקובר ברשימת תשע הערים המסוכנות כיוון שהנדל”ן בהם מוגדר כבועה (על ידי הבנק) באות: לונדון, שטוקהולם, סידני, מינכן, הונג קונג, סן פרנסיסקו, אמסטרדם, ציריך ופריז. לפחות אנו נמצאים ברשימה טובה ומכובדת של ערים מובילות וידועות בעולם, כל אחת בתחומה.
בבנק מודים כי אי אפשר להוכיח את קיומן של בועות עד שהן מתפוצצות “אך יש לבועות בשוקי הנדל”ן סימנים טיפוסים מוכרים מההיסטוריה”. למשל: התרחבות הפער שבין המחירים להכנסות המקומיות של התושבים ולדמי השכירות, ועיוותים בכלכלה הריאלית כמו הלוואות מוגזמות ופעילות בנייה. את עליית המחירים ברוב הערים שנבדקו מייחסים ביו.בי.אס למספר גורמים משותפים: ריביות נמוכות שמעודדות את התושבים להוציא יותר כסף, זרימה של רוכשים זרים (שרבים מהם באים מאסיה) שמחפשים מקום בטוח להשקיע בו, וכן אופטימיות מבחינת המשקיעים לגבי התשואות של הנדל”ן המקומי.
לטענת הבנק שוק הנדל”ן של ונקובר מונשם בצורה מלאכותית, כאשר בעשר השנים האחרונות מחירי הנדל”ן הוכפלו, וגם החלשות הדולר הקנדי מעודדת משקיעים זרים להשקיע כאן.
הפתעה מלוכלכת: בעל בית גילה שדייריו הפכו את ביתו לגן חיות
בעל בית בעיר קינגסטון שבמחוז אונטריו גילה לתדהמתו יום אחד שהדיירים שהשכירו את ביתו, הפכו את המקום לגן חיות. לאחר מאבק משפטי ממושך הוא הצליח לפנותם מביתו ולהחזיר את המקום למה שהיה – בית.
סיימון אנדרו השכיר את ביתו המרווח (שכולל שלושה חדרי שינה) לפני כשנה לזוג עם ילד, שנראו לו נחמדים ואמינים בתחילה. הוא סמך על חושיו ולא חשד בכלום. לאחר מספר חודשים אנדרו הגיע לביקור בבית ונדהם ממה שראו עיניו. הדיירים הביאו לביתו מספר לא מבוטל של בעלי חיים, והבית נראה והריח ממש כמו גן חיות. רשימת בעלי חיים בבית של אנדרו כללה בין היתר: עיזים, ארנבים, תרנגולות, ציפורים, כלבים וחתולים. הבית היה מטונף וערמות זבל וגללי צואה הצטברו בכל פינה. אנדרו דרש מייד מהדיירים להתפנות מהנכס ולאכזבתו הם סרבו בתוקף.
בצר לו נאלץ בלת הבית לפתוח בהליך משפטי לפנותם (לאחר שגם הפסיקו לשלם לו שכר דירה) שנמשך ונמשך חודשים רבים, והסתיים כעבור חצי שנה. עם הפינוי אנדרו השכיר משאית גדולה שפינתה במספר סבבים לא פחות מתשעה טון של זבל מהבית. אחרי כן הגיעה התור של חברת ניקוי לנקות את הבית בצורה יסודית ולהיפטר מריחות השתן והצואה. אחריה הגיעה חברת שיפוצים לתקן את הנזקים הרבים שנגרמו לבית. עלויות הניקוי והשיפוץ הגיעו ליותר משלושים אלף דולר. בנוסף נאלץ אנדרו לשלם את החשבונות גדולים שהדיירים לא כוסו. מדובר על חשמל בגובה של אלף ארבע מאות דולר, חשבון גז בגובה של אלף שבע מאות דולר וחשבון טלפון, אינטרנט וכבלים בגובה אלפיים דולר. אנדרו למד את הלקח היקר והוא חליט שיהיה מה שיהיה אך הוא לא ישכיר את ביתו לאיש לעולם. עתה הוא מחפש מקורות לממן את עלויות הניקוי והשיפוץ לבית שהפך לגן חיות במשך כשנה.