לפני חמש שנים קיבלתי אישור מהמנהלים הבכירים במקום העבודה שלי לעבור לעבוד מהבית. ארזתי את מעט החפצים שלי שהיו במשרד בדאון טאון ונקובר והעברתי אותם לביתי. חברת הובלה העבירה את הכל השאר, כולל: מחשב, שולחן למחשב עם שני מוניטורים, כיסא משרדי, מגירות על גלגלים ועוד.
לראשונה בחיי עבדתי מהבית בקביעות וזה מאוד מאוד מתאים לי. כמבקר החברה אני צריך שקט בסביבה, בזמן שאני עובד ובודק האם הכל נעשה בחברה כשורה. מכל מקום בגלל אופיי אני מעדיף תדיר לעבוד לבד, לא בקבוצות, לא בצוותים ולא עם אחרים. סוף סוף הגשמתי את רצוני ואני עובד מהבית וזאת עוד הרבה לפני מגפת הקוביד.
המשרד של החברה נמצא במרחק של פחות מחמש עשרה דקות הליכה מביתי, כך שאם אני צריך להגיע לפגישה או לדיון כלשהו, זה נמצא ממש קרוב אלי. ובעצם אני יכול ליהנות משני העולמות: לבצע את העבודה יומיומית שלי מהבית ולהגיע למשרד כשצריך.
אחרי הצבא עת גרתי בישראל: התחלתי לעבוד בדרך כלל במקומות עבודה שיותר קרובים לביתי בזמן שגרתי אז בירושלים. הדבר נמשך עת עברתי לתל אביב. גרתי במרכז העיר ומקום עבודתי תמיד היה במרחק הליכה קצר.
כשעברתי לוונקובר לפני שבעה עשרה וחצי שנים, במרבית הזמן אותו נוהג שלי נשמר. אני גר במרכז ומקום העבודה קרוב. במשך עשר השנים הראשונות כאן שכרתי דירה קטנה ברחוב בארקלי בווסט אנד בסמוך לסנטלי פארק. אחרי שבעה חודשים של חיפושים אחרי עבודה התחלתי לעבוד במחסן של חברה לאספקת תכשיטים. כל יום צעדתי למחסן במשך כ-45 דקות. את אותה דרך עשיתי בהליכה בחזרה לבית. לאחר מספר חודשים עברתי לחברה העוסקת בגבייה ותפקידי היה לחפש מידע ובעיקר מספרי טלפון של חייבים. (זאת, עקב התמחותי בחיפוש מידע ולאור העובדה ששימשתי עיתונאי בישראל במשך שנים רבות). כמובן שמיקומה של החברה היה בדאון טאון של ונקובר, ובמרחק של כעשרים דקות מביתי לכל היותר. עבדתי בחברת הגבייה למעלה משבע שנים ורק בשנה האחרונה שלי שם קרה שינוי מהותי. בגלל שינוי בבעלות בקרב בעלי המניות והעליה המהותית בשכר הדירה, החברה עזבה את הדאון טאון ועברה לעיר ברנבי הסמוכה לונקובר. המשרדים החדשים מוקמו בצפון ברנבי בסמוך לברנדווד מול. כיוון שאני לא מחזיק ברכב מאז שעברתי לוונקובר, נאלצתי כל יום לבזבז קרוב לשעה כדי להגיע לעבודה. הייתי נוהג ללכת ברגל עד תחנת הרכבת הקלה של סקייטריין, ברחוב בווררד. ומשם הייתי מגיע לתחנת הרכבת של ברנדווד מול בברנבי, והולך ברגל עוד מספר דקות עד למשרד.
זו הייתה השנה האחרונה שלי בחברת הגבייה. משם עברתי לעבוד בחברה המספקת הלוואות בסב-פריים למי שאינו יכול לקבל הלוואות מהבנק, בשל קרדיט גרוע. בחברה זאת אני עובד במשך למעלה משמונה השנים האחרונות ממש עד היום.
בחצי השנה הראשונה שלי: משרדי החברה היו ממוקמים במערב העיר (במקריות בקרוב למחסן התכשיטים בו עבדתי בעבר). לאחר מכן עברנו לשמחתי לדאון טאון, כך שהייתי צועד כיום יום כחמש עשרה דקות למשרד. לפני כשבע שנים עברתי לדירה משלי בצד השני של רחוב בארקלי, בסמוך לרחוב בווררד. שוב מדובר היה במרחק הליכה קצר של כחמש עשרה דקות מהבית למשרד. ולפיכך העיקרון שלי לעבוד קרוב לבית נמשך כמעט כל חיי בישראל וכן בקנדה.
כאמור לפני חמש שנים ממש שברתי את העיקרון של עצמי והתחלתי לעבוד מהבית. אני מקווה שזה ימשך לעד.