(צילום – רוני רחמני)
אירועי השבעה באוקטובר שהביאו למלחמה הקשה בין ישראל והחמאס ברצועת עזה הגבירו משמעותית את השנאה והאנטישמיות כלפי יהודים וישראלים שגרים בעולם. נשאלת השאלה האם הםנמצאים בסכנה קיומית? והאם השנאה והאנטישמיות יתמתנו לאחר סיום המלחמה בין ישראל והחמאס
לאור אירועי השבעה באוקטובר שהציגו תמונה קשה מנשוא של פעילות החמאס הרצחנית שכללה גם מעשי אונס והתעללות, ישראל, ישראלים ויהודים בחו”ל זכו לסימפטיה לתקופה קצרה שנמשכה כחודש ימים. אך כשהעולם רואה את מאות אלפי אזרחים בהם נשים ילדים רבים שנהרגו לאור הלחימה של צה”ל מול החמאס, הסימפטיה וההדה התחלפה בשנאה ואנטישמיות גלויה מול ישראל כמדינה, וכן כנגד ישראלים ויהודים שגרים ברחבי העולם. ככל הלחימה ברצועת עזה נמשכת, שמביאה להרס גדול תמונות קשות מתפרסמות בכל העולם של ילדים רעבים ורבים רבים שמתים בקרב האוכלוסייה המקומית, להבות השנאה גדלות בצורה חריפה ביותר
ישראלים ויהודים רבים בעולם המערבי שכולל את מדינות אירופה, ארה”ב וקנדה, מורידים פרופיל בחיי היום יום שלהם, מסתירים סממנים יהודים וישראלים ובודקים מי עוקב אחריהם. עד כה נרשמו הרבה תקריות נגד ישראלים ויהודים במדינות שונות וכנראה המצב אף יחריף, כל עוד נמשכת הלחימה ברצועת עזה ונרשמים הרבה קורבנות בנפש. לפי שעה אספקת מזון ומצרכים חיוניים לאוכלוסיה המסכנה של עזה רבתי, לא מספיקה
המלחמה בעזה הציתה כאמור את האנטישמיות בעולם שמגיעה לרמות גבוהות ביותר
יתכן ובמדינות דרום אמריקה זה לא מורגש אך בכל המערב זה מורגש כל הזמן וכל יום. תקריות נגד יהודים וישראלים נרשמות כל העת בערים רבות בעולם בהן ברלין, ניו יורק, לוס אנג’לס, לונדון, מונטריאול, טורונטו ועוד ועוד
ונקובר כרגע יחסית שקטה אך מדי סוף שבוע יש כבר הפגנות של פלסטינים ותומכיהם. להערכתי כשלושת אלפים משתתפים מגיעים לאירועים אלה שמתקיימים בעיקר בדאון טאון. אלפים צועדים לעבר הכיכר המרכזית בעיר – בין הרחובות רובסון ווסט ג’ורג’יה -והמשטרה סוגרת את הרחובות. זו תמונה לא נעימה כלל וכלל. הפגנות התקיימו גם בגשרים מתחברים לדאון טאון (בוארדד וגרנוויל) והתנועה התעכבה במשך שעות. הפגנות קטנות יותר מתקיימות באזורים מרוחקים יותר במטרו ונקובר
אתה אף פעם לא יודע מי יעמוד מולך ברחוב או בחנות האוכל וכידוע שונאי ישראל לא מבחינים במי תומך במדיניות ישראל במאה אחוז ומי שמתנגד למלחמה בעזה שהביאה לקורבנות רבים ורעב גדול. רבים הפכו לעיוורים לאור הסכסוך הנוכחי. וזה מצב חמור בפני עצמו
בנסיעה להוואי לא לקחתי לראשונה ספר בעברית אלה באנגלית. לא רק לטיסה אלה גם לקריאה בחדר במלון. בחדר אני לא נועל את הדברים כיוון שזה רק יכול לעורר חשד שאני מחביא משהו בעל ערך. לכן אין יותר ספרים בעברית בנסיעות
אני כידוע לא מדבר עברית ברחובות אך כשיש מפגש עם חבר או שניים דוברי עברית בקפה אין לי ברירה, כי הם לא מוכנים להסתתר ולדבר באנגלית ודווקא מבקשים לדבר בעברית
כשאני מדבר באנגלית עם מקומיים הם מבחינים במבטא שלי. רובם חושבים שאני בא מרקע צרפתי או גרמני שזה לא רע. אך אין לדעת מה יכול לקרות אם מישהו שאינני מכיר ידע שאני ישראלי לשעבר
הדברים רק הולכים ומחמירים. לא ידוע לאף אחד מאיתנו האם תירשם רגיעה במצב או השנאה והאנטישמיות אף יחריפו. להערכתי יקח עוד זמן רב עד שנרגיש להקלה במתח והחיים יחזרו למסלולם במדינות המערב. התקווה בסוף תנצח