עשרות בורחים וארה”ב ועוברים את הגבול לקנדה בתקווה לזכות במקלט (צילום: Jimz47 via Wikimedia)
בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארצות הברית והכרזתו כי יאסור על כניסת מוסלמים ממספר מדינות וילחם במהגרים הלא חוקיים במדינה, הגדילה משמעותית את מספר אלה שעוברים לקנדה. לפי הערכה מראשית השנה מאות בני אדם עברו את הגבול לקנדה באמצעות נמלי האוור והיבשה, בתוך תקווה להינות ממעמד של פליטים ולזכות במקלט. המגיעים מארה”ב מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות. אלה שנולדו במדינות ערב ויש להם מעמד חוקי בארה”ב, אך הם חוששים ממדיניות ההגירה החדשה של טראמפ. הם מגיעים לקנדה בעיקר בטיסות ומוכנים להליך קבלת מעמד של פליטים (הם מצויידים במסמכים ובכסף). על הקבוצה השנייה המסתננים – נמנים בעיקר מוסלמים מאפריקה שאין להם מעמד חוקי בארה”ב, וכצפוי גם הם חוששים לעתידם תחת שלטון טראמפ. הם חוצים את הגבול ושמחים להיתפס על ידי משטרה הפדרלית של קנדה שעוזרת להם. השוטרים בודקים את מצבם, מעניקים להם בגדים חמים ועוזרים להם לעלות את ילדיהם וחפציהם למכוניות המשטרה לאחר שקשרו את ידיהם. לאחר מכן הם מועברים לידי משטרת הגבולות של קנדה שעוזרת להם להתחיל בהליכי הבקשה לקבל מעמד של פליטים ולאחר מכן מקלט.
מרבית המסתננים מארה”ב חוצים את הגבול היבשתי לעבר מחוזות קוויבק ומניטובה (בעיקר לפנות בוקר), כיוון שאזורים אלה נחשבים לקלים “יחסית” למעבר רגלי. אך בגלל תנאי החורף הקשים ששוררים באזור המסתננים מסתכנים בחייהם, וחלקם אף מאבדים אצבעות לאחר צעידה של קילומטרים בקור העז. חלקם (בעיקר אלה שבאים עם בני משפחה וילדים) מצליחים למצוא מוניות, שיעזרו להם לחצות את הגבול, או שהם נעזרים במבריחים (ונאלצים לשלם אלפי דולרים). כל זאת עד לנקודות השיטור של המשטרה. כוחות הצלה קנדיים בהם אמבולנסים, פעילי הגירה ומתנדבים נמצאים באזורי הגבול, כדי לעזור למסתננים ולהעניק טיפול רפואי ראשוני לניזקקים.
לאור הגידול במספר המסתננים מארה”ב הוגדלו תקציבי הישובים הסמוכים לגבול המטפלים בהם. גם ראשי המחוזות נרתמים לעזור בתקציבים ואמצעים, וכן נעשתה פנייה לקבל עזרה מהממשלה הפדרלית. גם סוכנות האו”ם לפליטים החלה לבדוק את תופעת המסתננים לקנדה מקרוב. במשטרת הגבולות הקנדית מעריכים כי מאז נובמבר עת נבחר טראמפ לנשיא, מספר המבקשים לקבל מעמד של פליטים בקנדה עומד על כ-1,500 איש. ואילו בכל 2016 כשבעת אלפים איש עברו את הגבול היבשתי וביקשו מעמד של פליטים בקנדה. זהו גידול של כ-63 אחוזים לעומת שנת 2015. רק בינואר השנה כחמש מאות מסתננים הגיעו לקוויבק ולפחות כמאה וחמישים הגיעו למניטובה, וביקשו מעמד של פליטים בקנדה. לא ידוע על מספר המסתננים לקנדה שלא פונים לשלטונות והם פשוט נעלמים ברחבי המדינה הגדולה הזו.
להערכת גורמים מקצועיים עם השתפרות מזג האוויר ובוא האביב והגברת מדיניות ההגירה של טראמפ נגד פליטים וזרים, מספר המסתננים מארה”ב לקנדה יגדל משמעותית. לאור זאת מונטריאול הכריזה על עצמה בימים אלה כעיר מקלט לפליטים – שזה אומר להתחייב לעזור להם בהסדרת מעמדם החוקי ולא לגרש אותם. קדמו לה: טורונטו, המילטון ולונדון – כולן ממחוז אונטריו וונקובר שבבריטיש קולומביה. ערים נוספות בקנדה שוקלות להפוך לערי מקלט.
פליטים לא יכולים לעבור את הגבול מארה”ב לקנדה באופן חוקי כיוון, שלאור אמנה הבינלאומית בין שתי המדינות “הסכם המדינה השלישית הבטוחה”, עליהם לבקש מעמד של פליטים במדינה הראשונה אליה הגיעו (ארה”ב), לאחר שעזבו את מולדתם. אך אם הם מגיעים באופן לא חוקי הם כן יכולים לבקש מקלט.